עונג יום טוב מד

דדמיו יקרים הלכך לא. חזי לקשר מוכסין דכיון שנתעבד לתפילין לא חזי למידי אחרינא ועיקר הרבותא דמתניתין הוא דמחייב בכדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין לחוד ולא אמרינן שאינו חייב אלא אם הוציא קלף שיש בו לכתוב עליו כל הד' פרשיות אבל פרשה אחת לא חזי למידי ולא חשוב להכי אשמעינן בכדי לכתוב עליו פרשה אחת נמי חייב: ואה"נ דקלף המעובד סתמא ולא לשם תפילין חייב עליו בפחות מכדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין שכיון שנחסר ולא חזי לתפילין ועוד דלא הוזמן לכך חייב בשיעור קשר מוכסין ואפשר לומר עוד דאפילו אם עבדו בפירוש לשם דבר חול נמי לא מחייב בשיעור קשר מוכסין כיון דכל בני אדם אין עושין ומעבדין קלף אלא לתפילין לא מחייב המוציאו אא"כ יש בו כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין ולא מהני מה שהמעבדו עיבדו לשם דבר חול וכדתנן שם (דף צ"א) המצניע לזרע ולדוגמא חייב בכל שהו וכל אדם אינו חייב עליו אלא כשיעורו] ולפ"ז מוכח דרש"י ז"ל סובר דלא אזיל איסור הזמנה מהעור אף שנחסר ולא חזי לכתוב עליו פ' תפילין דהא מה"ט לא מתחייב לפירושו בקשר מוכסין משום דלא חזי לכתוב עליו מפני שהוזמן לתפילין: מיהו קשה לי לפ"ז הא דקתני התם בברייתא דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה דהא הרא"ש והטור כתב ביור"ד (סימן רפ"ח) דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה וא"כ ממילא דאם נתעבד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו דברי חול. וא"כ מאי קמ"ל מתניתין דשיעורו לכתוב עליו מזוזה אי דלא נימא דשיעורו לכתוב עליו קמיע או קשר מוכסין פשיטא כיון דאסור לכתוב עליו דבר חול לא חזי להכי ולא מחייב ואי דאתא לאשמעינן דלא בעינן שיעור גדול ממזוזה הא נמי פשיטא כיון דנתעבד למזוזה ומזוזה היא מצוה שלמה בפ"ע וא"א להוסיף עליו פשיטא דקלף הראוי לכתוב עליו מזוזה מקרי דבר חשוב להוצאת שבת ומאי קמ"ל דבשלמא בתפילין קמ"ל דלא בעינן כל הד' פרשיות שבתפילין אבל מזוזה הא אין בה אלא שמע והא"ש וזו מצותה פשיטא דחייב על דוכסוסטוס שנתעבד לשם זה בשיעור זה ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בה' ס"ת פ"א) דמזוזה א"צ עיבוד לשמה הוי א"ש דמיירי בלא נתעבד לשם מזוזה וחזי נמי לקשר מוכסין או לקמיע ואפ"ה קמ"ל דלא מחייב בהכי משום דדמיו יקרים ולא עבדי לי' לקמיע וק"מ כמ"ש התוס' גבי דיפתרא. ועיין בכ"מ שם שחכמי לוניל השיבו על הרמב"ם מנין לו דין זה דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה וכן במנחות (דף מ"ב) בתוס' ד"ה תפילין ולפי דברינו אפשר שמהך ברייתא ראי' לדינו של הר"מ ז"ל מדאיצטריך לאשמעינן ששיעור דוכסוסטוס הוא כדי לכתוב עליו מזוזה ע"כ דמיירי בלא נתעבד לשם מזוזה וקמ"ל דאע"ג דחזי למידי אחרינא אפ"ה לא מחייב אלא בשיעור מזוזה ומשום דדמיו יקרים לא מצנעי לי' למידי אחרינא אבל לפי"ז הדרא קושיתינו לדוכתא דנהי דדוכסוסטוס דדמיו יקרים לא מצנעי לי' אלא למזוזה מ"מ אם אין בו לכתוב עליו מזוזה ודאי דמצנעי לי' למידי אחרינא ולחייב עליו המוציא בשיעור זוטר דקמיע או ק"מ וכמ"ש לעיל וצ"ל דסובר כשיטת התוס' דכיון דסתמא לשיעורא רבא מחמת דדמיו יקרים לא מחייב בשיעורא זוטא אף אם נחסר מכשיעורא רבא וצ"ע: ודע דלפמ"ש לעיל יש ליישב קושיית התוס' שם בהא דפריך התם הש"ס אמתניתין דקתני קלף כדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה ומשני מאי מזוזה מזוזה שבתפילין ופריך אח"כ והתני סיפא קלף כדי לכתוב פ"ק שבתפילין שהיא שמע ישראל מכלל דרישא במזוזה עצמה והקשו בתוס' דאמאי לא פריך רישא לסיפא ובש"ס משמע דמהדר לפרוכי אמתניתין רישא לסיפא גופה קשיא: ונ"ל דלק"מ דכיון דבמזוזה ותפילין בעינן עיבוד לשמה והב"י כתב באו"ח (סימן ל"ב) דאם נתעבד העור לשם מזוזה אין כותבין עליו תפילין אפילו למ"ד דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה משום דמקל לחמור לא מהני עיבוד וקדושת תפילין חמור א"כ ברייתא לא קשה רישא לסיפא דרישא דקתני קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה מיירי שנתעבד לשם מזוזה דקלף דומיא דדוכסוסטוס שנתעבד לשם מזוזה להכי שיעורא כדי לכתוב מזוזה שהרי אסור לכתוב עליו תפילין ובסיפא מיירי בקלף שנתעבד לשם תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו תפילין ולא קתני התם דוכסוסטוס כמו דקיי"ל באמת דתפילין לא כתבינן אדוכסוסטוס ולא קשה כלל רישא לסיפא רק אמתניתין מקשה שפיר דקתני בקלף רק שיעור לכתוב עליו תפילין דמשמע דלא משכחת בו שיעור אחר ובברייתא מבואר דמשכחת בי' שיעור כדי לכתוב עלי' מזוזה דהיינו אם נתעבד לשם מזוזה. ומכ"ש דא"ש טפי לשיטת הר"מ ז"ל שסובר דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה כלל דמצינן למימר דרישא איירי בלא נתעבד כלל לשמה וכשר לכתוב עליו מזוזה ושיעורו כדי לכתוב עליו מזוזה. וסיפא איירי בנתעבד לשם תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין ומקשה רק אמתניתין דמשמע דליכא שיעור אחר בקלף ובברייתא קתני שיעור לכתוב עליו מזוזה וזה ברור: ובמש"כ הב"י (בסימן ל"ב) דעור שנתעבד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו תפילין מפני שקדושת תפילין חמורה מקדושת מזוזה ואפילו לדידן דפסקינן דגם מזוזה בעי עיבוד לשמה מ"מ לא מהני עיבוד מקל לחמור צל"ע דהא גבי תפילין מצינו דקדושת ש"י קיל מקדושת ש"ר דאמרינן במנחות ש"ר אין עושין אותו ש"י לפי שאין מורידין מק"ח לק"ק ואפ"ה עושין מש"י ש"ר כדאמר התם ולא איכפת לן במה שלא נתעבד לשם קדושה חמורה דש"ר ואם נימא דהתם מיירי שהעור נתעבד סתם לשם תפילין ועשה ממנו ש"י לא הוה קשה הא דרשאי לעשות ממנו ש"ר לפי מה שבארנו לעיל דגבי עיבוד לשמה אמרינן אין ברירה רק היכא שאינו יכול לעשות שני הדברים בזה אחר זה כגון שמתנה שיעשה מהן דבר הרשות אם ירצה ואם ירצה יעשה מהן דבר קודש כמו תפילין ומזוזה שבזה אמרינן א"ב שאם יעשה מהן דבר אחד שוב לא יהא רשאי לעשות דבר השני' ואי אפשר להיחוד לחול על שניהן וא"ב ולא הוי עיבוד לשמה אבל אם יכול לעשות דבר זה ואח"כ דבר השני' חל היחוד על שניהם ודמי לעשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהל דמטמאין שניהם מדרס: וה"ה הכא אם מעבד סתם לשם תפילין דהוי סתמא כוונתו לש"י וש"ר הויא עיבוד מעלי' אף דשל ראש חמור מש"י דכיון דיכול לעשות ש"י ואח"כ יכול לחלק הפרשיות והבתים לעשות מהן ש"ר חל העיבוד לשם ש"י ולשם ש"ר ולא איכפת במה שקדושת ש"ר חמורה דמקרי עיבוד לשם ש"ר ג"כ כיון דחזי לשניהם אבל אם עיבד עור ביחוד לש"י ורוצה לשנותו לש"ר קשה אמאי מהני העיבוד שנתעבד לשל יד שהיא קדושה קלה לש"ר שקדושתו חמורה והש"ס סתמא קאמר ש"י עושין ש"ר דמשמע אפילו אי נתעבד מתחילה לש"י גרידא ואם כן מוכח מזה דבנתעבד לשם קדושה קלה ראוי לקדושה חמורה וצ"ע לענ"ד: דברי הכותב יו"ט ליפמאן היילפרין