עונג יום טוב תכח

ר' ישמעאל בר' יוסי הבת עם הבן מאכלת הבן אינו מאכיל מפני חלקו של עובר דסובר עובר יש לו זכי' והבת מאכלת היינו בנכסים מועטים דמאכלת ממ"נ אי האי עובר זכר אין לו כלום בנכסים מועטים ואם העובר נקיבה אין לה בתקנת חכמים עד שתצא לאויר העולם להכי הבת מאכלת וע"ז הקשה הרשב"א ז"ל שם כיון דמה"ת אין לבת כלום והעבדים המה של הבן ושל העובר איך אוכלין בשביל תקנת חכמים בתרומה דאורייתא הא מה"ת אין לבת כלום והאבני מלואים תי' דמה"ת בלא"ה אוכלים העבדים לשיטת הר"מ דספיקא דאורייתא לקולא דכיון דאיכא לספוקי שמא העובר נקיבה ואוכלין בשביל הבן הנולד שוב ליכא איסור תורה רק מדרבנן אסור שגזרו על ספק איסור להחמיר בהן ולענין איסור דרבנן שוב מהני תקנתן שתיקנו נכסים מועטים לבת עיין בדבריו אבל לדעתי אין זה נכון כלל דספק שעתיד להתברר בוודאי גם להרמב"ם ז"ל אסור להקל בו מן התורה דאיך אפשר להקל ואח"כ נראה שעשה איסור (וכן כתבנו במק"א על מה שהקשה הפ"י בפ"ק דגיטין על הרמב"ם מהא דאמרי' בכל דוכתי ע"א נאמן באיסורין ולהרמב"ם ל"ל נאמנותו של ע"א הא בלא"ה ספיקא לקולא היכא דלא אתחזק איסורא והיכא דאתחזק איסורא גם ע"א אינו נאמן ולפמ"ש א"ש דנ"מ היכא דמסתפק לן באיסור היכא דאיכא לברורי דגם להרמב"ם אסור ומהני עדותו להתיר]: אבל לפמש"כ יש ליישב קושיית הרשב"א ז"ל בפשיטות דכיון דתקנו חכמים דבנן נוקבין יהא מתזנין בנכסים מועטים ואדעתא דהכי נשאת לו משתעבדו הנכסים שלו להבת מה"ת דלא גרע משכירות שאם שכר פועל והתנה עמו איזה תנאי דהתנאי קיים ואף אם התנה עמו לתת לו דבר שלא בא לעולם או לדבר שלא בא לעולם נמי וודאי דהתנאי קיים דכל תנאי שכירות א"צ קנין כדאיתא בחוה"מ (סימן שט"ו סעיף ד') דכל תנאי שכירות א"צ קנין ועי' ברא"ש יבמות (ס"פ מצות חליצה) גבי משטה וכיון דאדעתא דהכי נשאת לו חייב מדאורייתא ואף דהש"ס קרי לה דאכלה בתקנתא דרבנן היינו דרבנן תיקנו שיתחייב הבעל עצמו לזה ותנאי ב"ד הוא שמתחייב עצמו אף שלא כתב לה אבל אחר שתיקנו חכמים כן שוב הוי חיובא מה"ת דאדעתא דהכי נשאת לו דמעיקרא הוי ס"ד דהש"ס דתיקנו רבנן דזכי' דנכסים מועטים הוי זכי' גמורה ונכנסו העבדים מיד לרשות הבנות וכיון דתקנו רבנן הכי הוי תנאי שכירות וא"צ קנין ומקריין קנין כספו מה"ת רק אח"כ פריך הש"ס מהא דאמר רב אסי יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו והיינו דלא תיקנו רבנן כלל שיהיו הנכסים מיד של הבנות רק שהתקנה היתה שיכולים הבנות ליטלן וא"כ אין זה קנין כספם של הבנות וכמ"ש רש"י ז"ל שם דכיון דלענין מכירה ברשות הבן קיימי היכי אכלי עיי"ש ברש"י ז"ל. ועוד דקיי"ל עבדי כמקרקעי דמי וקרקע בחזקת בעלי' עומדת ולא זכו בהן עדיין הבנות ולא אכלי בתרומה אבל מעיקרא הוי ס"ד דהבנות זכו מיד בהנכסים דהכי הוי התנאי ב"ד ומהני אפילו לענין קנין דאורייתא דאדעתא דהכי נשאת ומיושב קושית הרשב"א ז"ל וכ"כ התוס' בר"פ הכותב (דף פ"ג) גבי הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך דמהני וקאמר הש"ס משום דרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עלי' שלא יירשנה דמיירי דוקא שלא התנה בדרך תנאי או מטעם שהבעל אמר התנאי והוי פטומי מילי דלאשה מיבעי לאתנויי אבל אם היא התנית דרך תנאי מהני: ונ"ל דאף לענין הא דאמרינן גבי ארוסה דלית לה כתובה אלא דווקא בדכתב לה כתובה מיירי נמי שלא התנית בשעת קידושין שיתן לה כתובה אם ימות או יגרשנה אבל אם התנית שיתן לה כתובה א"צ כתובה וקנין כלל דכל תנאי שכירות קיים וגם אירוסין מקרי קונה קנין כדאמרינן דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שהרי אמרה תורה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו אלמא דבאירוסין נמי מקרי קנין כספו וכל תנאי שמתנה בשעת קניינו קיים ויקנה ע"י הקדושין והא דמוקי בכתובות (דף פ"ט) ובב"מ (דף י"ז) הא דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין גובה את הכל בדכתב לה כתובה ולא מוקי כשהתנה בשעת קדושין הוא דא"כ שהתנה בשעת קידושין מאי למימרא כדאמר התם אבל השתא דמוקי שכתב לה איכא למימר דאשמועינן לאפוקי מד"ר אלעזר בן עזרי' דאמר שלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה אבל בתנאי בשעת קידושין הא ליכא למימר הכי שהרי התנית שיתן לה אף מן