עונג יום טוב תכה

העידו רק על המלוה ע"כ משמע שע"ז שהוא כהן לא עדותן כלל ואכתי יש לחלק דשם אפשר לומר שכתוב שהוא כהן מחמת שהוא אמר שהוא כהן להכי לא סמכינן עליה לענין יוחסין משום דאפשר שעל אותו פלוני בעצמו סמכו אבל בנ"ד א"א להקל משום זה דממ"נ אי סמכו על האשה שהוא כהן מסתמא גם בסידור הגט אמרה האשה להמסדר שהוא כהן ונכתב הגט בפסול: אלא שבעיקר הדבר נ"ל כיון דבהא מילתא דבמעשה לא שייך אמתלא לא מוזכר בגמרא רק מתורתו של רבינו הרמב"ן ז"ל למדנו דבר זה וכבר הסכימו רוב האחרונים ז"ל בתירוצם להך קושיא דטבח שעשה סימן בראש כבש דאף הרמב"ן ז"ל לא אמרו אלא היכא דלפי מה שמתרצת דבריה לא היתה צריכה לעשות מעשה ומסתמא כיון שעשתה מעשה הולכין בתר דבריה הראשונים ומעשה דידה אבל היכא שנותנת אמתלא גם אמעשה דידה דלא הוי סגי לה בלא"ה שפיר מהני אמתלא דידה אף אמעשה וא"כ הכא בנ"ד שהיה כוונתה שלא יכירו בה שילדה בזנות הוצרכה לעשות מעשה זו נאמנת באמתלא דידה ואף שהיתה יכולה לומר שמת בעלה מ"מ לאו כולהו נשי דינא גמירי והיא היתה סבורה שאינה נאמנת לומר שמת בעלה ע"כ זייפה כתב פטור שלה ומצאתי להרא"ש ז"ל בתשובותיו (כלל ל"ה סימן ד') הובא בב"י (סימן מ"ו) בר"י שהוציא קול על אשת ר' משה שקדשה תחילה ומזה הפחד הלכה האשה וקרוביה לכתוב גט ע"ש ר' יעקב שאם יביא עדים שקדשה יראו גם הגט שגירשה בו ונודע הדבר לר' יעקב ואמר שזה ראיה שנתקדשה לו כיון שמחזרת אחר גט וא"צ לעדים אחרים עיי"ש שהאריך הרא"ש ז"ל להתירה ובכלל דבריו שם נאמר דכיון שהיא אומרת שמעולם לא נתקדשה לר"י ואומרת אמתלא למה צותה לכתוב הגט לא משוינן לה חד"א עיי"ש ולא הזכיר כלל להך סברא דבמעשה לא מהני אמתלא ואין לחלק ולומר דלא מהני אמתלא אלא היכא שהיא מעצמה חוזרת ממעשיה או מדבריה שרצתה לאסור עצמה באיסור א"א דבזה אמרינן כמו שעכשיו רצונה להיות בחזקת פנויה מסתמא כן הוא מקודם רק שאמרה א"א אני מחמת האמתלא דאי לא"ה למה חזרה בה ממה שנתרצית מקודם להיות בחזקת א"א ועדיף לן לתלות באמתלא מלמיתלי בשינוי דעתה לומר שמעיקרא היה רצונה להיות בחזקת א"א ועכשיו חזרה אבל בנ"ד שהיא בעצמה לא חזרה ממה שאמרה שנתגרשה רק שאנחנו רצינו לאוסרה מחמת שנכתב בכתב ראייתה שאביה כהן ומחמת זה רצינו לאוסרה והוכרחה לחזור מדבריה הראשונים ולומר שלא נשאת מעולם בזה לא סמכינן על אמתלא דידה ואמרינן שחזרתה היה מיראה שלא נאסור אותה ואין בזה שינוי דעתה דז"א דהא בעובדא דתשובת הרא"ש ז"ל שרצתה להפקיע מר"י הנ"ל בעידי גרושין וכשראו שעידי גירושין הם שקר אמרה שלא שכרה אותם אלא להפטר ממנו אף אם ימצא עידי קדושין ומשמעות דבריו שם דמהני אמתלא בכה"ג וה"נ מהני אמתלא ועוד דאיכא למימר איפכא מה מאיסור להיתר מהני אמתלא דידה כש"כ מהיתר זה להיתר אחר דמהני אמתלא דידה וגבי דיני ממונות דמהני טוען וחוזר וטוען היכא שמתרץ דבריו הראשונים כמו באומר זבנתיה מינך והאי דאמרי דאבהתן הוא דסמכי עלה כדאבהתא דמהני כדאיתא בב"ב (דף ל"א) ומהני אף שהוכחש בדבריו הראשונים כהתם שחבירו הביא עידי אבהתא ולא הוא וכיון שמתרץ דבריו וטוען זבנתיה מינך מהימן אף שנתפס בשקר בדבריו הראשונים. וה"נ באיסור דמהני אמתלא בחזרה גמורה מדבריו הראשונים מהני אף מהיתר להיתר אף אם נתפס בדבריו הראשונים רק אם נותן אמתלא לדבריו ולפי דברינו גם באמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם ואזיל ושייליה ואישתכח שיקרא והיא אומרת אמתלא למה אמרה כן ובאמת היא טהורה מטעם אחר נמי מהני אף שנתפסה שקרנית בטענתה הראשונה]: ובירושלמי (פ"ב דכתובות) ר"י בעי אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הם אותה ופשטא דלישנא משמע דאסורה להנשא משום שהעדים מכחישין אותה מיירי נמי בדלא אמרה אמתלא לדבריה למה אמרה א"א הייתי וגרושה אני רק דס"ד דלהימנה במיגו קמ"ל דמיגו במקום עדים לא אמרינן אבל אם אומרת אחר שהכחישוה שמעולם לא היתה א"א ונותנת אמתלא למה אמרה א"א נאמנת [ויש לעיין בהא מילתא דבעי בירושלמי מהא דאמרינן בשבועות (דף מ"א) ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני אמרו להד"מ סבר ר"ש למימר הוחזק כפרן א"ל רבא כל מילתא דלא רמיה עליה דאינש לאו אדעתיה עיי"ש וה"נ כיון שהיתה נאמנת לומר מעולם לא הייתי א"א נימא דלאו אדעתה בפני מי נתגרשה מיהו לפי מה שכתבו התוס' דתליא בפלוגתא בב"ב (דף ק"ע) בבא לידון בשטר וחזקה אם צריך לברר או לא ורבא סובר כמ"ד א"צ לברר א"ש דהירושלמי יסבור כמ"ד צריך לברר ואם הוכחש אינו נאמן אלא שקשה לי בעיקרא דמילתא לפי מאי דקי"ל דצריך לברר באומר פרעתיך בפני פו"פ, א"כ אמאי בא"א הייתי וגרושה אני א"צ לברר כלל בפני מי נתגרשה ואנן סתמא תנן האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת וא"צ לברר וצ"ל דגבי ממונא דאיכא טענת ברי דחבירו צריך לברר אבל בא"א דליכא דמכחיש לה א"צ לברר כלל רק אם הוכחשה סובר הירושלמי דאינה נאמנת אבל כל כמה דלא הוכחשה א"צ לברר דהא חזינן בלא"ה דבממונא גרע טפי דהא באיסור יכול לחזור מטענתה לגמרי באמתלא ובממונא אינו טוען וחוזר וטוען היכא דלא מתרץ דבריו הראשונים]: והכי משמע מהא דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם נשאת תצא ומוקי לה הש"ס בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה ומשום דתרווייהו בא"א קמסהדי ומ"ד נתגרשה הו"ל א' במקום ב' ופי' שם הרשב"א דמיירי שלא הוחזקה בא"א אלא על פיה וע"פ עדים הללו דאם היתה מוחזקת בא"א בלא"ה ל"ל האי עד שאומר שלא נתגרשה הא בלא"ה תצא דע"א בגירושין לאו כלום הוא עיי"ש ברשב"א ז"ל שכתב דמיירי באומרת א"א הייתי וגרושה אני וקשה לכאורה למאי הוצרך לומר תרווייהו בא"א קמסהדי אפי' אם העד האומר לא נתגרשה לא ידע כלל שהיתה א"א נמי תצא כיון דעיקר נאמנות דא"א הייתי וגרושה אני הוא מטעם מיגו שהיתה אומרת שלא היתה א"א כלל וכאן לא שייך מיגו דלא אמרינן מיגו להכחיש את העד והעד האומר שנתגרשה הרי הוא מעיד שהיתה א"א ולא הוי מיגו ואפילו לפמש"כ הב"ש (סימן קנ"ב) דנאמנת לומר גרושה אני אפי' היכא דאיכא ע"א שהיתה א"א מ"מ נראה דהכא דאיכא ע"א המכחיש לה ואומר שלא נתגרשה אינה נאמנת אלא היכא דאיכא מיגו והכא הרי ליכא מיגו דעד האומר שנתגרשה יודע שהיא א"א א"כ למה הוצרך לומר תרווייהו בא"א קמסהדי ולהכי נ"ל דלהכי אמר תרווייהו בא"א קמסהדי משום דאי לאו דתרווייהו הוי ידעי שהיא א"א אף שלא היתה נאמנת לומר גרושה אני מטעמא דכתיבנא מ"מ אם היתה חוזרת ואומרת לא הייתי א"א והיתה נותנת אמתלא לדבריה היתה נאמנת משום דנתינת אמתלא מהני אפילו היכא שרצתה להתיר עצמה באומרת גרושה אני והוכחשה בע"א ולא פסיקא ליה לתנא דברייתא למתני תצא דלא ליהני לה אמתלא אלא היכא דתרווייהו בא"א קמסהדי דבזה דלא מהני אמתלא כלל ולהכי הוצרך אביי לאוקמי בגוונא דתרווייהו בא"א קמסהדי כי היכא דלא יועיל אפי' אמתלא [ועיקר דברי הב"ש שהבאתי צ"ע לדעתי דנראה דהנך רבוותא דסברי דלא מהימנא לומר א"א הייתי וגרושה אני אלא תוך כדי דיבור אבל לאחר כ"ד לא מהימנא משום דבעינן מיגו גמור ומיגו למפרע לא אמרינן לדידהו לא מהני