עונג יום טוב תכב

מיד הגט א"כ ה"נ גבי עבד אם הוא לפנינו והשליח יכול למסור לו לא מיקרי חוב מה שזוכה עבורו ומתניתין דלא יתנו לאחר מיתה סתמא קתני אפי' העבד לפנינו בשעה שמסר הגט להשליח ועוד קשה לי כיון דכבר הוכחנו דגם לשיטת הרי"ף והר"מ צריך לומר דלמ"ד דתן לאו כזכי מהני קבלת השליח לשיחרור גמור ולא רק לחזרה בעלמא דאין שום זכיה לעבד בלא רשות האדון כמבואר לעיל ואי לאו דמשתחרר לגמרי ליכא למימר זכיה גם לחזרה וע"כ שהוא לשחרור גמור א"כ תקשה לר"ה ולר"י בר יוסף שלא ידעו מתן כזכי וסברי דטעמא דמתניתין משום דתופס לבע"ח קנה איך יפרנסו מתניתין דלא יתנו לאחר מיתה ואטו ניקו ונימא לדידהו דמתניתין יחידאה הוא כר"מ דג"ש הוי חוב ולא כחכמים דסברי דג"ש הוי זכות: ע"כ נלענ"ד דהא באמת הר"ן ז"ל כתב בהא דס"ד דתופס לבע"ח קונה וז"ל ונראה דהשתא סבירא לן דכי תנן רוצה לחזור בשיחרור לא יחזור היינו כשהשליח אומר אני זכיתי לו דאי לא תימא הכי היכי אמרינן דתופס כו' מנ"ל דשליח זה רוצה לתפוס עבורו עיי"ש בדבריו וזה ודאי דלס"ד דהאדון אמר לשון הולכה והשליח עשה עצמו שליח קבלה צריך שיכוין לזכות בקבלה זו בשביל העבד להשתחרר בקבלה זו דודאי אם שליח מקבל גט עבור האשה ואינו מכוין שתתגרש האשה בגט זה לא מהני אף אם צוותה האשה לקבל מיד הבעל אם לא ידע השליח שזה גט ולא כיון שתתגרש בקבלה זו ואם בשעה זו נטל סתם ואח"כ יכוין לזכות עבורה פשיטא דלא מהני כלל דהא בעינן ונתן בידה והמסירה שמסר הבעל לידו לא מיחשב בידה דאז לא היה במקום האשה שלא עשה עצמו אז שליח כלל ואח"כ כשירצה לעמוד עצמו במקום האשה דומה לנטל מעג"ק [דודאי גם בשיחרורי עבדים לא מהני טלי גיטך מעג"ק] דדוקא אם כיון בשעת קבלה מקרי ונתן בידה שהוא במקום האשה ממש ולא גרע מנתן ליד האשה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה להוי גיטך אבל מה שמכוין אח"כ לא מהני דלא הגיע לידה מיד הבעל בשעה שנעשה במקום האשה והגע בעצמך אם נתן גט לשליח קבלה והשליח לא ידע שזה גט ודאי דלא מהני דכמו שבאשה עצמה צריכה שתדע שזה גיטה ה"נ השליח צריך שידע שזה גט ושהוא מקבלו בתורת גירושין אבל אם לא כיון לא מהני ואם יאמר לאחר זמן שעד עכשיו הוא במקום הבעל ועכשיו במקום האשה הא דמי להא דהוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח קבלה דלא מהני משום דלא חזר שליחות אצל הבעל והיינו דלא מקרי ונתן בידה כמש"כ שם הריטב"א: ובזה א"ש דמעיקרא דבעי לאכוחי ממתניתין דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה והוי סובר דטעמא דמתניתין שאף שהאדון לא צוה להשליח לזכות עבור העבד דתן לאו כזכי רק שצוה להוליך להעבד ולמסור לידו מ"מ יכול השליח בעצמו לעשות עצמו שליח של העבד ולהיות שליח קבלה עבורו כמ"ש הר"ן ז"ל א"כ ודאי דכוונת המשנה דאינו יכול לחזור ומתגרשת מיד בשעת קבלה ומיירי שכיון השליח מיד לזכות בתורת שיחרור דא"א לומר דלא זכה רק לענין דלא מצי למיהדר ביה אבל עדיין אינו משתחרר דהא כיון דאינו משתחרר אין נתפס שום קנין להעבד דאין קנין להעבד בלא רבו וגם רבו לא אמר שיקנה עבור העבד דהא תן לאו כזכי אבל לבסוף דמסיק דתן כזכי וצוה האדון להשליח לזכות מיירי שהשליח לא כיון שישתחרר בקבלה זו רק שרצה לעשות כמו שאומר לו האדון ליתן להעבד דבזה לא משתחרר עדיין ע"י קבלת השליח כיון שלא כיון השליח לזה ומ"מ קנה השליח לענין שלא יחזור האדון דהא כיון להחזיק ולתפוס הגט עבור העבד למסור לו וקנה לענין דלא למיהדר ביה האדון כמו בתן מנה לפלוני דקנה רק לחזרה וה"נ קנה לענין זה דלענין זה הוי מה שמחזיק עבור העבד כוונה מעליא וגם לא שייך כאן אין קנין לעבד בלא רבו כיון שהאדון גופא אמר לו שיזכה עבורו ואי הוי בעי הוי זכי זכיה גמורה להשתחרר רק שלא כיון לזה אבל לענין להחזיק עבור העבד למסור לידו שכיון מהני קנינו דכל היכא שהאדון נותן ומצוה לזכות עבורו לא אמרינן אין קנין בלא רבו והשתא סובר הרי"ף ז"ל דלמסקנא אין אנו צריכין לפרש מתניתין דאמרי חכמים אבל לא בשחרורי עבדים דמיירי שהשליח רוצה לזכות עבור העבד בגט שיחרורו אף שהאדון לא צוה לו זה דהא האדון אמר לו תן גט זה לעבדי שזה דחוק אלא דמיירי שגם השליח רוצה לעשות ממש כמו שצוהו האדון ולא כיון לזכות ולהעשות שליח קבלה ואינו מתגרש באמת עד דמטי ליד העבד רק שקנה השליח עבור העבד לענין שלא יוכל לחזור בו ובזה מיירי מתניתין דאמר תן שטר שיחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה) דאף דתן כזכי מ"מ כיון שלא אמר לו בפירוש זכי לא כיון להעשות שליח קבלה ולזכות עבורו ולהכי לא מהני תפיסתו של שליח אלא לענין חזרה אבל לא לענין שיחרור גמור וכיון שמת אין שיחרור לאחר מיתה וכ"ז באמר לו תן גט זה דתן הוא לשון הולכה דהא אומר לו ליתן רק שמתרצה גם אם יזכה עבורו להשתחרר מיד ובזה סתמא דמילתא כשהשליח מקבלו אינו מכוין להעשות שליח קבלה אלא רוצה לעשות כמצות האדון ממש למסור ליד העבד ובזה לא מהני תפיסתו רק לענין חזרה ולא להשתחרר שהרי לא כיון השליח לזה אבל אם אמר לו זכה בגט זה עבורו סתמא דמילתא כשמקבלו השליח הוא בכוונה להעשות שליח קבלה לזכות עבור העבד להשתחרר מיד כיון שכן צוהו האדון ובהכי מיירי בעיא דהמזכה גט לאשתו במקום יבם שאמר לו זכה עבורה והוא קבל על מנת לזכות עבורה והוי גט מיד ומסולקים כל הקושיות מעל הרי"ף ז"ל: ויצא לנו מדברינו בדעת הרי"ף ז"ל דהיכא דכיון השליח מיד בשעת נתינת הבעל להיות שליח קבלה מודה הרי"ף שמתגרשת מיד במומרת אלא דבזה אחרי שהראשונים ז"ל לא פירשו כן בטלו דברינו וכ"ז היכא דהוי זכות גמור כמו במומרת שהסכימו הפוסקים דהוי זכות או בבעל מומר אבל באופן אחר כמו בבעל חולה או עתים חלים ועתים שוטה דלא הוזכר בפוסקים דהוי זכות ודאי דלא מהני לזכות להגט לכל הדיעות ואפילו אם תגלה דעתה בהדיא דניחא לה נמי לא מהני כדאמר בירושלמי (דפ' התקבל) הגע בעצמך שהיא צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה עיי"ש. ודוקא היכא דשויתיה שליח לקבלה לא חיישינן שמא חזרה דשם לא מהני חזרה כלל דאפילו אם אומרת אח"כ שאין רצונה להתגרש אין השליחות מתבטלת דאפילו אם אמרה בהדיא לשון המורה ע"ז אין השליחות מתבטלת כדאמרינן בפ' השולח (דף ל"ב) פסול הוא אינו כלום דהוי לשון גרוע ובעינן דיבור מעליא לבטל הגט וכמ"ש התוס' (בר"פ השולח) אע"ג דמה"ת ראוי שתתבטל השליחות בגילוי דעת לחוד כיון דגט בעי רצון והוא חזר בו מ"מ תקנת חכמים הוא שלא יתבטל אלא בביטול מעליא