עונג יום טוב תכא

גמורה כיון דכבר נותן לו רשות לזכות לחזרה א"כ כיון דאינו יכול לחזור בו מאי חוב הוא לו במה שזוכה עבור העבד זכיה גמורה ואכתי אמאי לא הוי גיטא עד דמטי לידיה מיהו בזה אפשר לומר דלא מבעיא אם אין העבד לפנינו בשעה שמסר הגט לשליח דאין השליח יכול לזכות עבור העבד זכיה גמורה דאף דאין האדון יכול לחזור בו ויכול אח"כ למסור להעבד בע"כ של אדון מ"מ השתא מיהו דנעשה שלוחו של העבד לזכיה גמורה הוי חוב להאדון דהא כל כמה דלא מסר ליה מציאתו ומעשה ידיו לרבו ובמה שזוכה לו משתחרר מיד והוי תופס לבע"ח. אלא אפי' העבד עומד לפנינו והוא מוסר להשליח שיתן לו נמי אין השליח יכול להעשות עצמו שליח קבלה אף דהיה בידו למסור לידו מיד מ"מ במה שזוכה לו הוי תופס לבע"ח ול"ד להא דאמרינן בש"ס דלא חשיב חוב להעבד מה שהוא פוסלו מן התרומה משום דאי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה מתרומה והקשו התוס' דמאי מהני הא דאי בעי פסיל ליה בגיטא מ"מ הרי השיחרור הוי חוב עיי"ש ותירצו כיון דהאדון יכול לפוסלו בלא"ה שוב לא הוי מסירת הגט חוב וא"כ ה"נ כיון דיכול למסור לו מיד הג"ש שוב לא הוי חוב להאדון מה שזוכה עבורו מעצמו זכיה גמורה זה אינו חדא דהתוס' תירצו שם תי' אחר ועוד דדוקא התם דעיקר השיחרור היה זכות להעבד רק שנמצא בזה גם קצת חוב לר"מ במה שפוסלו מתרומה ואוסרו בשפחה וכיון דזה היה יכול לחוב לו ע"י זריקת גט שוב לא הוי הגט חוב משא"כ הכא דכל עיקר השיחרור הוי חוב להאדון מאי מהני דיכול למסור הגט להעבד סוף סוף השתא שנעשה עבור העבד שליח קבלה מעצמו הוי תופס לבע"ח ולהכי אמרינן בתן גט זה לאשתי וש"ש זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ולא מפלגינן בין היה העבד לפנינו בשעה שמסר לו או לא רק בכל ענין לא הוי גיטא עד דמטא לידיה משום דאינו נעשה שליח קבלה עבורו משום דאמר לו תן כזכי מ"מ לא נתן לו רשות אלא לזכות לענין חזרה אבל לא לענין זכיה גמורה דזה לא נכלל בלשון תן כזכי וכיון דלא נצטוה מהאדון ע"ז אינו יכול להעשות שליח מעצמו ע"ז משום דהוי תופס לבע"ח: מ"מ קשה לי דלא דמי כלל לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דנהי דבמה שזוכה להעבד מקרי חוב להאדון מ"מ כיון שכבר זכה השליח בגט בשביל העבד לענין חזרה ואינו יכול לחזור בו ובזה זכה העבד שיומסר לו בע"כ של אדון פשיטא שיכול לזכות עבורו לגמרי להשתחרר מיד ואף שע"י מה שמשתהה המסירה ליד העבד זוכה האדון במעשה ידיו. מ"מ כל כה"ג לא מקרי חב לאחרים דהא כל תופס לבע"ח קנה אע"פ שמפסיד ללוה במה שתופס דהיה יכול להשתמש במעות עד שיפרע לו ואפ"ה יכול לזכות עבורו ולא מקרי חב לאחרים אלא אם יש על הלוה עוד חובות שזה שפיר מקרי חב לאחרים דהוא רוצה לבטל כח האחד ולתת לאחד אבל במה שחב ללוה לא איכפת לן כיון שהלוה חייב לו אף שהיה יכול להחזיק המעות אצלו עדיין ובגמרא משמע דיכול אדם לגרש אשתו בעל כרחה ע"י שליח הולכה [ועיין בנוב"י שכל חכמי הדור חלקו עליו בזה שכתב שא"י לגרש ע"י שליח בע"כ ומייתו ראיה מש"ס דגיטין (דף י') דקאמר בשליחות בע"כ דבגירושין איתא עיי"ש] ואף שהרא"ש כתב בטעמא דתופס לבע"ח משום שלא ריבתה תורה שליחות היכא דאיכא חוב לאחד ואפ"ה יכול להעשות שליח הולכה אף שחב להאשה כיון שהתורה זיכתה לבעל לגרש בע"כ וה"נ דכוותה א"כ ה"נ לא איכפת לן בחוב דאדון כיון שכבר זכה השליח עבור העבד למסור לו יכול להעשות שליח עבורו והכא שהאדון בעצמו מצוה ליתן לא גרע מהתם שמגיע לו החוב כיון דברשותו נותן: ומש"כ הרי"ף ז"ל בתשובה הביאה הר"ן ז"ל בהא דתופס לבע"ח דלימא ליה לאו בעל דברים דידי את ותי' דתקנה שהתקינו שיכול לתפוס משמע אבל מדינא אין יכול לתפוס אין כוונת הרי"ף במש"כ תקנה שהתקינו שיועיל תפיסת השליח משום דמה"ת לא מהני תפיסת השליח משום דהוי חוב ללוה דז"א דכבר ביארנו דחוב דלוה לא מיקרי חוב כלל וכן כל הראשונים היינו המרדכי והרא"ש נתנו טעם דצריך הרשאה ולא מהני בשליחות לחוד משום דחיישינן שמא ימות המשלח ולא יועיל שליחותו או שמא יבטל השליחות כמבואר כ"ז בחה"מ (סימן קכ"ב ובש"ך סק"ד) דהטעם משום דכיון דיש לו טענות להכי בעי הרשאה דאי לאו הכי מצי אמר לאו בעל דברים דידי את אבל משום תופס לבע"ח לא איכפת לן בחיבותא דלוה מיהו רש"י ז"ל כתב בב"ק (דף ע') בהא דאמר אמימר אי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמר כיון דכתב כל דמתעני מבי דינא קבילית עלי שויה שליח ופירש"י דמיירי אי תפיס השליח משל הנפקד דלאמימר מהני אפי' היכא דלא כתב זיל דון ואפיק לנפשך אבל לרב אשי לא מהני משום דשליח שויה והוי תופס לבע"ח עיי"ש בלשון אחד הרי דאפילו בלא חב לאחרים לא קנה תופס לבע"ח א"כ אפשר נמי דשיטת הרי"ף הכי ולהכי כתב דתקנה הוא שהתקינו אבל מן הדין לא מהני משום תופס לבע"ח דלא קנה משום חוב של הלוה וכדמשמע פשטא דש"ס דהוצרך ללמוד דין תופס לבע"ח ממתניתין א"כ כיון דממתניתין אין ראיה משום דתן כזכי ממילא תופס לבע"ח לא קנה אפילו בלא חב לאחרים רק משום חוב של לוה רק תקנה שהתקינו ולהכי לא התקינו רק באינו חב לאחרים אבל בחב לאחרים לא והיינו טעמא דהרשאה וכ"כ הרשב"א ז"ל והביאו הה"מ (בהלכות מלוה ולוה) ולפ"ז הוי א"ש דעת הרי"ף והר"מ דתן כזכי היינו לחזרה אבל לזכיה לא הוי כזכי ולהכי לא זכי עבור העבד משום דהוי תופס לבע"ח ואף דלא מצי הדר ביה מ"מ כל כמה דלא הדר ביה זכי האדון במעשה ידיו והוי חוב להאדון במה שיזכה עבורו: מיהו אכתי תקשה דאמרינן בב"מ (דף י"ט) גבי מצא גט שיחרור בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד ופריך וליחוש דלמא כתב בניסן כו' הניחא לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו עיי"ש והריטב"א ז"ל כתב שם דלאביי דאומר עבז"ל לכי מטא גיטא לידא דעבד זכה במעי"ד ובמציאתו למפרע משעת כתיבה עיי"ש וא"כ תקשה לאביי דאמר עבחז"ל ממשנה דתן גט זה לאשתי וש"ש זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה דאף דתן כזכי רק לחזרה לחוד מ"מ כיון דלא מצי הדר ביה הא השליח מעצמו יכול לזכות לזכיה גמורה ואמאי לא יתנו לאחר מיתה דהא לא הוי תופס לבע"ח דהא נתן לו רשות למסור להעבד ובמה שזוכה עבורו מיד הא לא מפסיד האדון כלל דאף אם ימסור להעבד אחר זמן נמי יפסיד האדון מעשי ידיו משעת כתיבה [ונהי דסוגיא דידן דקרי ליה תופס לבע"ח ודאי דלא כאביי דלאביי לא גרע להאדון הזכייה ממסירה לאח"ז אבל אם נימא כשיטת הרי"ף דלמסקנא נמי לא זכה זכיה גמורה משום תופס לבע"ח ומשו"ה אם מת לא יתנו לאח"מ תקשה לאביי ממשנה דלא יתנו לאח"מ דלדידיה תקשה אמאי לא יתנו לאחר מיתה ולא זכה לו בקבלתו הא לא הוי חוב להאדון במה שזכה להעבד מיד דגם אם לא יזכה לו מיד ויהא חל השיחרור בשעה שיגיע לידו נימא עדיו בחתומיו זכין לו ומפסיד מעשה ידיו משעת חתימת הג"ש ואטו נוקי ונימא לדידיה דמתניתין יחידאי הוא כר"מ דאמר אם רצה לחזור בשניהם יחזור ולא כחכמים]: ועוד דודאי אם בשעה שאמר תן ש"ש זה לעבדי היה העבד בפנינו והיה יכול למסור לו מיד הגט פשיטא דיכול לזכות לו ואף אם נימא דתופס לבע"ח לא קנה משום חוב דלוה גופא מ"מ בכה"ג שיכול למסור לו ברשות האדון וע"ז נתן לו רשות למסור איך נחשוב לחוב מה שהוא זוכה עבורו ולא דמי כלל למש"כ התוס' דמסירת הגט הוי חוב אע"ג דיכול לזרוק לו הגט דהתם מ"מ תרווייהו דרך חוב בע"כ הוא אבל הכא הא המסירה יכול למסור כמו שנצטוה מהאדון ודאי דיכול גם לזכות עבורו דהא בהדיא אמרינן (בפ' התקבל) גבי ההוא דשדר ליה גיטא לדביתהו ואמרה דליהוי בידך דלמ"ד אשה עושה שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה מתגרשת במה שאמרה להוי בידך אלמא אף שהבעל לא ידע שהאשה עשתה שליח קבלה עכ"ז נעשה שליח קבלה ולא מקרי תופס לבע"ח משום שבידה לקבל