עונג יום טוב תכ

צריכין להבין טעמא מאי אי משום קפידא דבעל דכיון דאמר תן הרי לא רצה שתתגרש בקבלתו דהא צוה ליתן לה להכי לא מהני זכיה גמורה רק לחזרה מצי זכי דלהכי היתה כוונתו בלשון תן שהוא כזכי שיזכה לחזרה הא א"א לומר כן דהא מעיקרא אמר שם בש"ס אמתניתין ש"מ התופס לבע"ח קנה ודחקו שם התוס' הרבה וכי מה ענין זה לתופס לבע"ח ומה חייב האדון להעבד שיתפס השליח עבורו ופי' הר"ן ז"ל דממשנה זו שמעינן דכל אדם מדעתו יכול להעשות שליח לחבירו לעמוד במקומו ומשו"ה כיון שהאדון אמר תן שטר שיחרור זה לעבדי הרי השליח יכול לומר אני עושה עצמי שליח קבלה שלו והרי הוא כאלו עשהו העבד שליח ומינה ילפינן דהתופס לבע"ח קנה לפי שהתופס יכול לעשות עצמו שליח של בע"ח עכ"ל. הרי דלפום ס"ד דתן הוי לשון הולכה ותופס לבע"ח קנה הוי שפיר שליח לתפוס עבורו משום דנעשה מעצמו שלוחו ולא איכפת לן בקפידא דבעל במה שאמר לשון הולכה שאין זה קפידא כלל אלא לפי שלא היה יודע אם יתרצה השליח לזכות עבורו אומר האי לישנא ודוקא בהתקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמרינן למ"ד לאו כזכי דאינו יכול להעשות שליח קבלה משום קפידא דבעל כיון דשליח אומר לו בשמה לשון קבלה והוא שני ואומר תן לה ש"מ קפידא הוא אבל אם אומר מעצמו לשון הולכה יכול השליח להעשות עצמו שליח קבלה רק שהקשו לר' ירמיה דהא הוי תופס לבע"ח ואינו יכול לעשות שליח מעצמו א"כ לפי המסקנא נמי דמשני תן כזכי דמי נהי דתן לא הוי לשון זכיה גמורה לזכות עבורו להשתחרר מזה מ"מ יעשה עצמו שליח קבלה דהא לא איכפת לן בקפידא דבעל ואין לומר דלהרי"ף והר"מ גם לפי הס"ד דתן לאו כזכי רק שהשליח עושה עצמו שליח קבלה נמי הוי מפרשינן דעושה עצמו רק שליח לתפוס לענין חזרה אבל אינו יכול לעשות עצמו שליח קבלה לגירושין גמורין משום דהא קפיד הבעל אשליחות דהולכה והא דיכול לעשות שליח לתפוס לענין חזרה אע"פ שהבעל אמר לשון הולכה לחוד ולא איכפת לן בקפידא דבעל משום דלענין חזרה אמרינן דודאי לא קפיד בעל אם יזכה לחזרה דכיון דרצה לגרש מסתמא אין דעתו לחזור ואינו מקפיד אם יזכה השליח לענין שלא יהא בידו לחזור אבל לענין אם יזכה השליח שתתגרש מיד שפיר הוי קפידא דבעל דאפשר שהוא רוצה שתתגרש משעה שיגיע גט לידה ולא מעכשיו דזה הוי קפידא מעליא ולהכי פסק הרי"ף דאינה מתגרשת מיד משום קפידא דבעל דז"א דודאי לפי המסקנא שייך שפיר לומר זכיה לחזרה דכיון דהזכיה נעשית ברשות האדון שהוא אמר תן שהוא לשון זכי להכי אמרינן אע"ג דלא משתחרר עדיין מ"מ זכה לחזרה משום דעבד בר זכיה הוא במה שהאדון נותן לו ואף דהרא"ש בפ"ק דקדושין (דף כ"ב) כתב דאם האדון נותן להעבד נמי לא קנה עיי"ש. מ"מ הא הריטב"א והרשב"א ז"ל כתבו שיש מרבותינו ז"ל שכתבו דקנה כמו בעל שנתן לאשתו דקנתה א"כ אפשר דגם הרי"ף סובר כן ואפילו לפי מאי דמסיק הריטב"א דלא קנה. מ"מ הא מסתפק במזכה לו האדון ע"י אחר אי קנה ואפילו למאי דמסיק התם דגם בזה לא קנה מ"מ הא סיים שם דאם נתן הרב ע"מ שאין להרב רשות בו קנה העבד וה"נ בענין זכייה שבגט השיחרור גופא דמי לנותן ע"מ שאין לרבו רשות בו אבל לפום ס"ד דהאדון אמר לשון הולכה והשליח מעצמו נעשה שליח עבורו לתפוס לחזרה תקשי הא העבד לאו בר קנין וזכיה הוא עדיין ואיך יזכה השליח עבורו לחזרה בלא ציווי האדון כיון דאינו משתחרר עדיין לגמרי א"ו דלפום ס"ד דתן לאו כזכי הוי מפרשינן דהשליח עושה עצמו שליח קבלה לשיחרור גמור ושפיר זכה עבורו ככל שיחרור דעלמא וש"מ דלא איכפת לן בקפידא דבעל במה שאמר לשון הולכה וכיון דלא איכפת לן בקפידא דבעל במה שאמר לשון הולכה אמאי לא יזכה השליח עבור העבד שישתחרר לגמרי כעת: גם אין לומר הטעם דלמסקנא דתן כזכי אמרינן דתופס לבע"ח לא קנה ואפילו אינו חב לאחרים משום דאין אדם יכול ליעשות שליח מעצמו לומר אני במקומו בלי דעת המשלח ז"א דודאי יכול ליעשות שליח בלא דעתו כדאמרינן גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד והוא משום שליחות כמש"כ התוס' שם והב"ד מעצמן עושים את עצמן שלוחים לזכות הקטן ועוד דע"כ יכול לעשות עצמו שליח שלא מדעתו דהא אמרינן בב"מ בירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם דהוי תרומה באומר כלך אצל יפות משום דכיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה אלמא דבמידי דודאי ניחא ליה יכול לעשות עצמו שליח עבורו ולרבא שם דסובר יאוש של"מ הוי יאוש מיירי בלא שויה שליח כלל ולא בעי התם כלך אצל יפות אלא כי היכי דתגלי מילתא דניחא ליה. אבל בדבר שבודאי ניחא ליה נעשה שליח עבורו והר"מ לא גרס הא דפריך ותסברא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם עיי"ש (בה' תרומות) ורש"י דגרס לה כבר כתבנו דקושיית הש"ס הוא דבדבר שאם עשה מעצמו בלא כוונה לא מהני אין אדם נעשה שלוחו בלא ידיעתו אפי' בזכות גמור ודוקא בזכיית ממון דחצירו וידו קונין לו שלא מדעתו וכמש"כ מהרי"ט ז"ל דקנין יד וחצר לא בעי כוונה בזה אדם נעשה שלוחו של חבירו שלא מדעתו כיון שהוא עצמו היה זוכה בלא כוונה אבל דבר שאם הוא עשה בלא כוונה לא מהני כמו תרומה אין אדם יכול להעשות שליח עבורו בלי כוונה אבל בזכיית ממון ודאי דלא בעי כוונה וא"כ ודאי דתקשה אמאי לא יזכה השליח עבור העבד לגמרי: וע"כ צ"ל דהטעם במש"כ הרי"ף והר"מ ז"ל דבתן לא מהני הזכיה לשיחרור גמור הוא משום חוב של האדון דכיון דלא נכלל בלשון תן אלא זכיה שלא יחזור אבל לא זכיה גמורה ולהכי לא מצי לעשות בעצמו שליח קבלה לשיחרור גמור משום דהוי חוב להאדון ודמי לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. וע"ז קשה אכתי מאי חיבותא הוא להאדון אם יזכה עבורו זכיה