עונג יום טוב תיח

דזכיית גט ע"י אחר וחשש לשיטת הרי"ף גבי גט שיחרור דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה וכתב הב"ש בביאור דברי הרמ"א שכתב יש מחמירין בזה דהיכא דנהוג בזכוי הגט נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ובפרט בזאת אין אנו יודעין אם היא מומרת גמורה אין לנו להכניס עצמינו בחשש איסור דאורייתא: ועוד נ"ל כיון דמעכ"ת שלח לדבר על לבה שתקבל גט ולא רצתה א"כ יש לחוש דדמי למיחתה בפירוש ואף שאפשר דעיקר דברי' הוא שאינה רוצית לטפל בעסק זה לטרוחי לב"ד לקבל גט אבל בעיקר קבלת גט לא מיאנה מ"מ מי יימר מה אמרה בשעת מעשה ואולי אמרה שאין רצונה לקבל גט כלל ואנשים השומעים לאו אדעתייהו לזכור דברי' בבירור. לכן מהנכון לזכות לה גט ולהשליש ג"כ גט אחר שאם תחזור לדת יהודית תקבל הגט בעצמה וכמו שאנו עושין בגט מומר שליחות לקבלה והולכה ה"נ נעשה בתורת זיכוי ובתורת השלשה אם כה ואם כה: ולענין לישא אשה אחרת ודאי דמותר בלי שום התרה ממאה רבנים דאם היא מומרת ודאי דמותר לישא אשה אחרת ואפילו אם אינה מומרת מ"מ עוברת על דת מקריא אחר ההתראה ובעוברת ע"ד כי האי לא תיקן ר"ג ז"ל ולא בעי היתר ק' רבנים וראיתי להח"מ (בסימן קי"ט) שהביא בשם מהרמ"פ (סימן י"ג) שלא התיר בעוברת ע"ד לישא אחרת רק לגרש בע"כ ולהכי הקשה (מסימן י"ט) שהתיר במקום קיום מצות פו"ר לישא אחרת וכתב שזה כתב כנגד היצה"ר ע"ש ואני תמה כי המעיין במהרמ"פ אינו רואה שום סתירה כי מה שלא הזכיר (בסימן י"ג) היתר לישא אחרת היינו משום שלא נשאל ע"ז כלל כמבואר שם ואפשר שהשואל לא רצה לישא אשה אחרת כלל רק להוציא רשעה זו מביתו. ואה"נ אם היה נשאל ע"ז היה מתיר ובאמצע התשובה כתב בהדיא דדברי הרשב"א והריטב"א מבוארין דבמקום מצוה מותר לישא בלי היתר מא"ר ומה שנאמר בלשון התקנה מא"ר היינו אם יראו לעקור התקנה באיזה זמן או באיזה מקום בזה צריך מא"ר וגם השלשת כתובה אבל במקום מצוה באקראי ליחיד בזה לא גזר כלל וא"צ מא"ר, והביא דברי הנמוקי יוסף דסובר דאף במקום מצוה צריך מא"ר וכתב דדבריו בטלים נגד הרשב"א והריטב"א ואח"כ מסיים דגם הנמוק"י מודה בגט בע"כ דלא בעי היתר מא"ר ודוקא בב' נשים כתב דצריך מא"ר אבל בבע"כ א"צ מא"ר והכי מורין דעת הרמ"א ז"ל (דבסימן ז') גבי נשתמדה (ובסימן ע"ז) גבי מורדת (ובסי' קט"ו) גבי מזנית לא הזכיר מא"ר וסתם וכתב מותר לישא אחרת ולמה לא הזכיר דהיתר זה בעי מא"ר א"ו דא"צ לכל הני מא"ר וכן משמע מדברי הב"ח שכתב גבי נשתטית קבלה מגדולי עולם להתיר ע"פ מא"ר כמ"ש בס' כל בו ואם נימא דהב"ח סובר כדעת הנמוק"י שהביא המהרמ"פ דעל מקום מצוה נאמרה התקנה דמא"ר, א"כ למה תלה זה בדעת גדולי עולם הלא כן נאמר בעיקר התקנה בדברי רגמ"ה אלא דעיקר התקנה מא"ר נאמר רק כשירצו לעקור התקנה לגמרי באיזה זמן ואיזה מקום צריך מא"ר אבל במקום ידוע כמו נשתטית או מורדת או עוברת ע"ד לא בעי מא"ר דבכה"ג לא גזר: רק שהב"ח עצמו היה לו קבלה מגדולי עולם שלא להתיר בנשתטית רק ע"פ מא"ר ולא מצינו קבלה זו רק בנשתטית. אבל אשה זו כולהו איתנהו בה מורדת ועוברת ע"ד וקרוב לקרותה גם מומרת פשיטא דאין לעגן אותו כולי האי: אחרי כותבי כ"ז מצאתי להגאון החסיד בעל חמד"ש שכתב ג"כ בענין זה וחשש על זיכוי הגט דכיון דמחוייב לישא אשה מה"ת ודאי דמותר לישא אשה דבזה לא גזר הגאון ואם אין אנו מתירין לו לישא אשה עד שיזכה לה גט א"כ הוי גט מעושה ולענ"ד משום זה לא מקרי גט מעושה דדמי לאונס דנפשו דאם תלוהו שיתן מעות ולא היה לו ומחמת זה הוצרך למכור לא הוי אונס כדאיתא בפוסקים וה"נ דכוותיה שאין נותנין לו אשה אחרת עד שיגרש את זו ויכול כת"ר לשלוח לה התראה מחדש שתדע שאם לא תבוא לבעלה היא מפסדת כתובתה ואז יכול הבעל לישא אשה ובדבר הגט כבר ביררנו דעתינו וכ"ז בתנאי שישיג רשיון מהממשלה ואם לאו חלילה לו לעשות דבר מה: ובעיקר מה שתפסו הפוסקים כולם דעת הרי"ף דלא הוי גיטא עד דמטא לידיה בכל גווני יש לנו לעיין טובא ולולי דבריהם ז"ל היה נראה לפרש דעת הרי"ף ז"ל באופן אחר ונעתיק כאן מש"כ בביאור דבריו ז"ל בגיטין (דף י"א) תנן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו וכתב הרי"ף ז"ל הנ"מ לחזרה אבל גיטא לא הוי עד דמטי גיטא לידיה דתנן האומר תן גט זה לאשתי וש"ש זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה שמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לעבד אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטא גיטא לידיה ואשכחן זכיה כה"ג כדאמרינן לקמן הילך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עכ"ל וכ"כ רש"י ז"ל: ולכאורה קשה לי טובא דהא עיקר ילפותא דמצינו זכיה כה"ג יליף הרי"ף ז"ל מהא דתניא הילך מנה לפלוני דאינו יכול לחזור וחייב באחריותו והא לא דמי כלל דהתם גבי ממון הא לא בעינן שליחות כלל וכיון דהשליח זכה עבורו בדרך תפיסה ומוסרו לו זכה אח"כ בעצמו אף שחזר בו משליחותו אבל גבי גט אשה ושיחרור הא בעינן ונתן בידה. ומשנה שלימה שנינו השולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל א"כ מאי מהני תפיסתו דלא מיהדר מ"מ איך ימסור השליח לידו כיון שנתבטל השליחות קודם מסירת הש"ש לידו וזה תימא גדולה לכאורה ודוחק לומר דמיירי שאמר בלשון שאין הגט מתבטל כמו דאמרינן (בר"פ השולח) דאם אמר אינו גט לא אמר כלום דכיון דר"מ סובר יכול לחזור ורבנן אמרי ליה דאינו יכול לחזור משמע דבשום אופן לא מצי הדרי ואף אם יאמר לשון ביטול לא יועיל לבטולי גיטא: ונ"ל ליישב דכיון דהא דיכול לבטל הגט אמרינן לקמן דהוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ולהכי כי פרכינן בקדושין (דף נ"ט) לריש לקיש דאמר גבי לא בא אחר וקדשה וחזרה בה דאינה חוזרת משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ממתניתין דהשולח גט לאשתו דמצי מבטל משני שאני התם דכל כמה דלא מטא גיטא ליד אשה לאו מעשה אבל נתינת מעות ליד האשה מקרי מעשה ולא מתבטל ע"י דיבור ולר' יוחנן גם נתינת מעות לא מיקרי מעשה ע"ש א"כ הכי נמי כיון שזכה השליח הגט עבור העבד למסור לו משום דזכות הוא לו שיצא לחירות ולא מצי האדון מלעכב על השליח מלמסור לו שוב אין השליחות מתבטלת וחשיב כמו מעשה ואין דיבור החזרה מבטל מעשה הזכיה ויכול למסור להעבד שישתחרר בקבלתו ואין כאן משום ביטול השליחות כלל כיון שנעשה בדיבורו הראשון מעשה שזכה השליח הגט עבור העבד ולא אתי דיבור ומבטל מעשה וביתר ביאור נראה דאפי' אם נימא דלא שייך האי זכיה דלא למיהדר ביה אלא גבי ממון כמו בתן מנה לפלוני אבל בגט ושטר שחרור לא שייך האי זכיה לזכות עבור האשה הגט דלא למיהדר ביה שאין הגירושין והשיחרור דבר שיש בו ממש שיהא נתפס ביה האי זכיה דלא למיהדר ביה מ"מ זוכה את הנייר למסור להאשה או להעבד וממילא כשימסור להם יהא חל הגירושין והשיחרור וביטול השליחות ליכא כאן משום דכיון דקנה הנייר דלא למיהדר ביה הוי מעשה ולא אתי דיבור דחזרה ומבטל מעשה השליחות ואף שלא נתן להשליח הנייר כ"א לגרש בו ולא לקנות הנייר בלא גירושין מ"מ כיון שע"י מה שזכה הנייר יהיה מעשה ולא יועיל חזרתו