עונג יום טוב תיז

הרעה על היפה כדאיתא (בפ"ק דתמורה) דבכ"ז שייך למימר כיון דעבר אמימרא דרחמנא אין מעשיו מועילים כלום אבל ביטול הגט אין נקבע ע"י ביטולו ענין חדש רק שהוא מגלה דעתו שאינו רוצה עוד בשליחות זה ובמחשבה בלב נמי הוי סגי אם חזר בו רק שדברים שבלב אינן דברים להכי בעינן שיוציא בשפתיו מה שבלבו ותקנו חכמים שיהא בפני עדים ג"כ משום תקנת ממזרין אבל עיקר כח הביטול הוא רק מה שמגלה דעתו ורצונו שחוזר בו מהשליחות אבל אינו נקבע ע"י הביטול ענין חדש להכי לא שייך הכא אי עביד לא מהני וכ"כ התוס' בבכורות (דף ל"ד) ד"ה ומי גבי צורם אוזן בכור דהוי קנסא וז"ל ואפילו לרבא דאמר מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני מ"מ הכא שרי מדאורייתא דהא יש בו מום והאי גברא טהור הוא עכ"ל וכוונתם דהטלת המום אינו עושה מעשה רק דממילא כיון שהוא בעל מום א"א להיות בקדושתו וכן גבי קוצץ בהרתו אין נקבע מעשה ע"י קציצתו רק שאין בו נגע ולא שייך לאמר בכה"ג אי עבד לא מהני וזה ברור: סימן קמט שאלה יבואר מתוך התשובה: תשובה יקרת מכתבו הגיעני בדבר האשה שהלכה מבעלה זה כמה שנים ועתה זה יותר משנה שהשכירה עצמה למשרתת בבית נכרי ומתנהגת כנכרית ממש אוכלת מפתם וכל ההנהגות כמותם וכאשר שלח כת"ר לדבר על לבה השיבה שכבר אינה יהודית והנה מעכ"ת כתב להשיג רשיון מהממשלה לזכות לה גט ולענ"ד יש לדין בזה כי אף שבנשתמדת מבואר באה"ע לזכות לה גט אבל הרשעה זו נראה שעדיין לא קבלה דתם בנימוסיהם ואם היתה חוזרת לא היו מוחין בידה א"כ אין לה דין מומרת דטעמא דמומרת משום דכיון דמומר לעבודת ככבים הוי מומר לכה"ת כולה ונאסרה על בעלה מחשש זנות א"כ אין שום חוב בגרושין דידה ואדרבה זכות יש שתזנה פנויה אבל בזו שאין לה עדיין דין מומרת לא נאסרה על בעלה דאי משום שאומרת שהיא נכרית דמי לאלך ואעבוד דאמרינן בסנהדרין (דף ס"א) דלא הוי מומר לעכו"ם בכך וכמש"כ הרב רמ"א ז"ל ואי משום שדרה בין הנכרים כבר פסקינן באה"ע (סימן ז') דהמתייחדת עם נכרים אפילו יצא עליה קול זנות לא נאסרה על בעלה ודוקא בנחבשה אסורה משום דמסורה בידם להורגה וכיון דלא נאסרה על בעלה שלא בהמרה לעכו"ם הוי הגירושין חוב כי שמא תחזור בה ותחזור לבעלה ואפשר לומר דכיון דמומר לעכו"ם ומומר לכל התורה כולה חוץ מעכו"ם חד דינא אית להו בכל דוכתי א"כ זו שמשרתת בבית הנכרי ואדוקה בהו חשודה לכה"ת כולה א"כ חשודה נמי אזנות: מיהו לענ"ד לולי דברי רבותינו ז"ל היה לדון הרבה בהאי דינא גופא דמומרת נאסרה על בעלה וכי משום שנכרי חשוד אזנות והיא חשודה אזנות משום זה נאסור אשה על בעלה והלא אין האשה נאסרת על בעלה אלא בקנוי וסתירה דהא בפ"ב דע"ז (דף כ"ג) משני רבינא הא לכתחילה הא דיעבד ובדיעבד שרי אפילו אשת כהן ולא חיישינן לזנות כמו דלוקחין מהם בהמה ולא חיישינן לרביעה ואף דע"י נפשות אסורה לבעלה ישראל דחיישינן לרצון א"כ ה"נ כיון שהיא חשודה להתרצות חיישינן שמא זינתה ברצון ז"א דהא כבר כתב התם הר"ן ז"ל שדרכה להשתדל שיבא עליה כדי שעי"ז תמצא חן בעיניהם וכדאמרינן אשה כלי זיינה עליה וכיון שיש אומדנא שבאתה לידי זנות להכי אסורה אבל מסתמא אף ששניהם חשודים אזנות משום זה לא אסרינן אשה על בעלה, והגע עצמך אשה שנתגרשה כמה פעמים מבעלה ע"י זנות ונשאת לאחר אטו נימא דביחוד כ"ד עם העכו"ם תאסר על בעלה זה ודאי לא ניתן להאמר ודוחק לומר דמשום שזינתה תחת בעל זה אינה חשודה תחת בעל אחר דסוטה תוכיח דמגלגל עליה מאיש זה ומאיש אחר] א"ו דאשה אינה נאסרת על בעלה בחשדא בעלמא כדר"א דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקנוי וסתירה והרי התוס' (פר"ק דכתובות) כתבו דמעיקרא הוי ס"ד דש"ס דאפילו ודאי זינתה נמי אינה נאסרת אלא בשני עדים ה"נ לדידן דמסקינן דפ"פ נמי כשני עדים דמיא מ"מ אשמעינן ר"א דאקיל רחמנא גבי איסורא דאיתתא שלא תאסר על בעלה באומדנות וחשדה ומעיקרא נמי דפריך בע"ז אמתניתין דע"י ממון מותרת לבעלה והוי ס"ד דבעינן למיסר משום שהעכו"ם חשודים על העריות לא מדינא קפריך אלא דאיבעי לן למיסר כמו שבויה דשרי מן הדין רק משום מעלה דיוחסין אסרו ה"נ כיון דחזינן דלאו דוקא שבויה דבזויה בעיניהם חיישינן לאונס אלא אפי' אשה דעלמא לא תתייחד עמהן מפני שחשודין על העריות א"כ משום מעלה דיוחסין הוי לן למיסר בדיעבד לא מדינא אלא משום מעלה דיוחסין דגבי כהנת נמי איתא להאי כללא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקנוי וסתירה כמ"ש להוכיח המהרי"ק בתשובה ולהכי מדינא שרי: ואע"ג דקי"ל חוששין לספק דרוסה בהוא שותק והן מקרקרין משום דרוב אריות דורסין וה"נ כיון דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות מאי טעמא לא ניחוש לזנות כיון דגם היא חשודה ואמירה דידה לאו כלום הוא לא דמי חדא דהתם התחיל הספק בשעה שהיא בחזקת אבר מן החי כמש"כ התוס' (בפ"ג דיבמות). ועוד דהא באמת אמרינן דקולא הוא דאקיל רחמנא גבי איסור אשה על בעלה ומכ"ש דא"ש לשיטת הר"מ ז"ל דכל הספיקות מותר חוץ מספק דרוסה: אולם אחרי שכמה מרבותינו הראשונים כתבו בפשיטות דמומרת נאסרה על בעלה אין לנו להרהר ע"ז וכן החזיק רבינו הגר"א ז"ל דיעה זו לעיקר ואפשר דהטעם כיון דבררנו דבכל איסורים כה"ג אסרינן וקולא דאקיל רחמנא גבי איסור אשה על בעלה אבל מומר לע"ז כיון דהוא כעכו"ם לכה"ת כולה לא מצינו דאקיל רחמנא גבה והדרינן לדמות זה לכל איסורין וכיון דעכומ"ז פרוצים בעריות והיא גם היא חשודה לזנות חיישינן לזנות] אבל כ"ז בידעינן בודאי שעבדה עכו"ם או שחיללה שבת בפרהסיא אבל אם לא ראינו זה בבירור לא חשיבא מומרת לכה"ת כולה לאוסרה על בעלה ולזכות לה גט שתנשא ע"י גט זה גם אחר שתחזור לדת ישראל: שוב ראיתי שיש לדקדק על הרמ"א ז"ל (שבסימן ז') הביא דעת המקילין דמומרת אינה נאסרת על בעלה (ובסי' ק"מ) כתב דמומרת מזכין לה גט ולכאורה הו"ל לכתוב די"א דמומרת לא נאסרה על בעלה ולהכי אין לזכות לה גט דהוי חוב ע"כ נ"ל בדעת הרמ"א ז"ל דאפילו לדעת האומרים דמומרת אינה נאסרת מ"מ מזכין לה גט וטעמא דמילתא דהא בכל אשה דעלמא אמרינן בירושלמי (ר"פ התקבל) הרי שהיתה צווחת להתגרש ומשני שמא חזרה בה ולהכי כתב הרב"י (בסימן ק"מ) דאם כיוונו השעה שנמסר הגט להשליח ובאותו שעה צווחה להתגרש שפיר מהני קבלת השליח ולהכי במומרת כיון דפקרה כולי האי ועבדא עובדא להפרד מבעלה בפרידה קיימת שקיבלה עליה המרת הדת אין לך צווחה להתגרש יותר מזו עד דלא חיישינן כלל שמא חזרה בה וא"כ לפי סברא זו ה"ה באשה זאת כיון שצווחה בפה מלא שאין רצונה בדת יהודית ולא בבעלה ועושית מעשה נכרית לעין כל לא חיישינן שמא תחזור בה ושפיר יכולה להתגרש ע"י זכיית האחר אלא שאחר שהרב מהרי"ק ז"ל חוכך בעיקר מילתא