עונג יום טוב תטו

כן דסמיך אסיפא דמתניתין שלא הוזכר כאן כלל ומצאתי למהרש"א ז"ל שהרגיש בזה וכתב דעיקר קושיית הש"ס הוא מבבא דשלח אחריו שליח שזה מקרי שלא בפניו ולענ"ד ז"א דודאי ג"ז נקרא בפניו לפי מש"כ התוס' הטעם דבפניו מודה ר"ל משום דאטו משום דא"ל תהוי שלוחי לקדשני לא מצי הדרה בה א"כ מה לי אם חזרה בה בעצמה או ששלחה לו ע"י שלוחה כיון שהגיע הדברים לשליח הראשון ודאי דמצי הדרה בה: ונ"ל לבאר קושית הש"ס לשיטת התוס' דהכי פריך דהא טעמו דר"ל דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור אמר בירושלמי משום דסובר דאין השליחות מתבטלת בדברים ושם פריך עלה ממתניתין דהשולח גט לאשתו דהדא פליגי אר"ל ומשני שאני ב"ד שכחן מרובה הרי דלר"ל אין השליחות מתבטלת ברצונו ודיבורו לחוד אלא דבעי לזה כח ב"ד יפה ולר' יוחנן מתבטלת בדברי' בעלמא דברצונו תליא מילתא רק דבעינן שיוציא הדברים בפיו משום דדברים שבלב אינן דברים והנה הר"ן ז"ל כתב (בפ"ק דפסחים) שאם אומר לשלוחו צא והפקר נכסי לא מהני עיי"ש דלא מהני שליחות לדבר שאין בו מעשה רק דברים בעלמא. מיהו ודאי דזה שייך רק בצא והפקר נכסי שהשליח צריך לעשות פעולה להפקיר נכסיו להכי אמרינן שפיר דלא מהני פעולת השליח בדבר שאין בו מעשה רק דיבור בעלמא אבל בביטול הגט לר"י דאין שום ענין נגמר ע"י השליח רק שהמשלח מגלה דעתו שאינו רוצה בגט בזה מהני גם אם מגלה דעתו ע"י שליח כיון שאין השליח עושה פעולה חדשה בזה והשתא שפיר קא מקשה ר"י לר"ל מבבא דשלח אחריו שליח דבשלמא לדידי דהשליחות מתבטלת בדברים בעלמא אף שלא בפניו הוא משום דכיון דלא ניחא ליה בקדושין או בגירושין השליחות מתבטלת בעצמה, א"ש הא דיכול לבטל ע"י שליח שעצם הביטול אין בו שום פעולה חדשה שנאמר עליו מילי לא מימסרי לשליח דהשליח לא מידי קא עביד רק שמודיע דעתו של המשלח שרוצה שתתבטל שליחות הראשונה אבל לר"ל דסובר דאין אדם מבטל שליחותו בדברים שלא בפניו ובעי כח ב"ד יפה לבטל השליחות שלא בפניו וכלשון הירושלמי דשניא היא ב"ד. א"כ איך יכול לשלוח שליח לבטל השליחות כיון דביטול השליחות שלא בפניו הוי פעולה חדשה עד דבעי ב"ד א"כ איך יכול לעשות שליח ע"ז הא ביטול הגט מילי בעלמא הוא ומה איכא בין צא בטל גיטי ובין צא והפקר נכסי תרווייהו כי הדדי נינהו א"ו דביטול השליחות מהני שלא בפניו ולא בעי ב"ד כלל רק מיד שאמר שרוצה שיתבטל הוא מתבטל מאליו ולהכי יכול לבטל ע"י שליח ג"כ ולא מיבעיא אם ביטל השליחות ושלח את השליח רק להודיע להשליח הראשון דמהני אלא אפי' אמר להשליח השני צא ובטל גיטי נמי מהני דאף דבדיבור דצא ובטל גיטי אינו מתבטל עדיין דקי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא וחל עיקר הביטול בשעה שהשליח השני מבטלו בפני השליח הראשון מ"מ לא דמי לצא הפקר נכסי דעיקר ביטול הגט אין בו פעולה חדשה שלא יוכל להמסר לשליח, זהו מה שנ"ל בביאור שיטת התוס': אבל לפי שיטת הרמב"ן ז"ל שכתבנו לעיל איכא למימר איפכא דעיקר פלוגתת ר"י ור"ל הוא בפניו אבל שלא בפניו כיון דבלא"ה אינו מתבטל אלא בב"ד וכח ב"ד יפה כדברי הירושלמי ובזה לכ"ע אתי דיבור ומבטל דיבור ועיקר פלוגתת ר"י ור"ל הוא בפניו שהוא מבטלו בלא עדים ובלא ב"ד ובזה פליגי אי אתי דיבור ומבטל דיבור והש"ס דפריך לר"ל דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ממשנה דהגיע בשליח התם פריך מביטול שבפני השליח דביטול שבפני השליח הא לא בעי ב"ד איך מועיל לבטל נתינת הגט ליד השליח ומשני דנתינת גט ליד שליח לאו כלום הוא וחשיב רק דיבור בעלמא להכי מהני ולא בעי ב"ד אבל ביטול שלא בפני השליח בעי ב"ד אף לרבי יוחנן דלא אלים דיבור שלא בפניו לבטל דיבור שבפניו כמש"כ הרמב"ן ז"ל וזהו כוונת רש"י ז"ל בקדושין שם שכתב גבי לא בא אחר וקדשה עצמה וחזרה בה בין בפניו בין שלא בפניו משום דהוקשה לרש"י ז"ל מאי מקשה לר"ל ממשנה דגט דר"ל מיירי שחזרה שלא בפניו ולא אתי דיבור שלא בפניו ומבטל דיבור דבפניו ובגט הא מיירי בהגיע בשליח להכי הוסיף רש"י ז"ל דר"ל סתמא קאמר לא קדשה עצמה וחזרה משמע אפילו בפניו ושפיר מקשה מגט ולפ"ז לא איתותב ר"ל אלא במה דאמר אינה חוזרת בפניו אבל שלא בפניו לא איתותב דשלא בפניו אינה מתבטלת רק בפני שנים: ולכאורה יש להקשות לשיטת רש"י דלר"ל אפי' בפניו אינו יכול לבטל א"כ אמאי מקשה ממשנה דהשולח גט ולא מקשה ממשנה הקודמת השנויה בפ"ק האומר תן גט זה לאשתי וש"ש זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור ולר"ל אמאי יחזור הא לא אתי דיבור ומבטל דיבור ונ"ל דלא קשה מידי דאפשר לומר דלעולם אין השליחות בטל ואם רוצה השליח למסור אפי' אחר חזרת האדון נמי יכול למסור שאין השליחות מתבטלת ומתניתין דקתני אם רצה לחזור יחזור היינו דאם אין השליח רוצה למסור ולעבור על חזרתו מהני חזרה דאדון לפי שלא נתגרש האשה עדיין ולא נשתחרר העבד ואשמעינן ר"מ דלא כחכמים דאמרי דבשיחרור הוי זכות ומשחררו מיד בקבלתו לשיטת התוס' אלא דהוי חוב מה שמשתחרר ויכול לחזור בו ואף שאם השליח רוצה למסור יכול למסור לו לר"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ אם השליח רוצה לעשות רצון האדון שלא ליתן להעבד אינו משוחרר במה שקבל להעבד השטר שיחרור דהאדון משום דהוי חוב ואין חבין לאדם שלא בפניו ומיושב שיטת רש"י דלר"ל גם בפניו אמרינן דלא אתי דיבור ומבטל דיבור: ובדברים אלו זכינו ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דבקדושין (דף נ"ט) איתביה ר"י לר"ל מתרומה דאם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ומשני רבא כשקדם ותרם ובירושלמי מוקי לה תיפתר כגון שאמר לו לך וקבע מן הצפון וקבע מן הדרום והר"מ פסק אם הרשה עבדו או שותפו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו מקודם אין תרומתו תרומה [והיינו טעמא דאף דבשאר שליח אין זה קפידא לבטל התרומה מ"מ בזה שביטל השליחות רק שאין בכחו לבטל מחמת דלא אתי דיבור ומבטל דיבור וזהו דוקא אם עשה השליח כדיבור הראשון ממש בלי שום שינוי קצת אבל אם לא עשהו כדיבור הראשון ממש בזה חלה ביטולו שפיר ולא שייך לא אתי דיבור ומבטל דיבור: דהא לא נעשה כדבור הראשון דכיון דעיקר הא דלא מהני ביטול הוא משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ואם שינה קצת ממילא חל דיבור השני כמו שביאר גם הר"י קורקס] והקשו המפרשים ז"ל דהא האי תירוצא דשינה מוקי בירושלמי לר"ל ואנן בעינן למיפסק כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור ובלא שינה נמי אין תרומתו תרומה אבל לפי דברינו א"ש דבאמת מיותר מש"כ הר"מ והלכו לתרום ולשון זה ליתא במשנה כלל ואין דרכו של הרמב"ם ז"ל להוסיף דברים: עכ"נ דבאמת רבי יוחנן דאותביה לר"ל וסובר דלהכי אמרינן אין תרומתו תרומה משום דאתי דיבור ומבטל דיבור היינו דוקא אם ביטל בפני השליח אבל שלא בפניו לא מצי לבטל כמו גבי גט דשלא בפניו בעי שנים ובפניו א"צ שנים וזהו מן הדין כמש"כ הרמב"ן דלא אתי דיבור דשלא בפניו לבטל דיבור דבפניו והנה הירושלמי משני תירוץ זה לר"ל ולר"ל הוצרכנו לתרץ זה אף בביטל השליחות בפני השליח דהא סובר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ואנן קי"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור ובפניו יכול לבטל אף שלא שינה השליח ולא הוצרכנו לאוקמי מתניתין ששינה השליח מ"מ הדין שלמדנו מדברי הירושלמי לר"ל דבאמר לו לתרום מן הצפון ותרם מן הדרום הוי שינוי הוא דין אמת ונ"מ לענין אם ביטל שלא בפניו דגם לדידן דקי"ל כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ דיבור דשלא בפניו לא מבטל דיבור דבפניו ובשינה השליח ותרם מן הדרום שפיר מתבטלת השליחות משום השינוי והוצרך