עונג יום טוב תיד

שלא יהא מעשה קוף ושיגמור בדעתו לעשות השליחות וכיון שגמר בדעתו לעשות השליחות אף שהי' על תנאי ולא נתקיים או שהי' בטעות נמי מקרי כוונה שהרי מ"מ בכוונה עשאו ואין תנאי מיתפס בכוונה משא"כ באונס דכמאן דלא עבד כלל דמי פוסל בשליחות: ודע דאף שהראינו פנים לפסול שליחות באונס מ"מ נראה לנו דאם עיקר מה שלא רצה להיות שליח הוא משום טרחא דידי' שלא רצה לבזות עצמו בזה אפשר לומר דכיון שנאנס ועשה השליחות וגירשה גמר ומתרצה דכיון דמתוך אונסו הוכרח להטריח או להתבזות למה יקלקלנה בחנם דאם לא יתרצה בלבו יהא הגט פסול ואין לו שום תועלת בזה וכמ"ש במק"א בשם הרמב"ם ז"ל בטעמא דאמרינן בגט מעושה כדין כשר כיון דמוכרח לגרש וב"ד מכשירין הגט מה יועיל לו שלא יתרצה בלבו ויהא רשע בחנם וה"נ מה יועיל לו שיקלקל את האשה בחנם וגמר ומתרצה אבל אם יש להשליח איזה טעם שאינו רוצה בעצם הגירושין בזה יש לאמר דאינו מתרצה כדי שלא יהא ממש בהגט ודו"ק: סימן קמח ע"ד הגט שכתב מעכ"ת שמסר אי"ח ממחניכם לשליח למסור לאשתו ואח"כ הלכו שני אנ"ח דרך מחניכם וספרו לפני דיין א' שהבעל ביטל הגט לפניהם וצוה להם הדיין שיכתבו ויחתמו שבפניהם ביטל הבעל הגט וכן עשו וכתב הדיין והם חתמו ואין כת"י מקויים והלכו להם לדרכם ועלה על דעת מעכ"ת להקל בזה להתיר למסור לה הגט ולענ"ד אין מקום להקל בזה: מש"כ כבודו דבעינן שיושיב הבעל ב"ד של ב' ויבטל הגט בפניהם ולא סגי מה ששמעו שביטל אם לא יחדם לעדים בדבר זה הנה התוס' כתבו בגיטין (ד' ל"ב) בד"ה מהו ושם (ע"ב) בד"ה ורב נחמן דמה"ת בביטל שלא בפני השליח והאשה ובלא ב"ד פי' שנים ביחד] נמי מהני והא דמשמע שם דבדלא ב"ד אף לרבי אינו מבוטל הוי רק מדרבנן משום תקנת ממזרים משום דלא ידעה ומינסבא וכיון דמשום קול בעלמא הוא אפשר דלא בעי ייחדם לעדים וכן גבי מחאה בפני שנים משום קול לא מצינו שייחדם לעדים ואמרינן בב"ב (דף ל"ח) ה"ד מחאה פלניא גזלנא כו' ולא הוזכר לשון מוסרני לכם וכן בש"ע (סימן קמ"ו) ברמ"א שכתב שלא יכתבו שמענו שמיחה משום דהוי מפי כתבם והסמ"ע כתב דלר"ת דמותר לשלוח עדות בכתב יכולים לכתוב אע"פ שלא העמידם עדים בדבר עכ"פ מבואר מדבריהם דעיקר המחאה מועיל אע"פ דלא ייחדם לזה. דכיון דמשום קול הוא וכיון שאמר לפניהם פלניא גזלנא כבר יוציאו את הקול וא"כ ה"נ בביטול אפשר לומר לשיטת התוס' דמה"ת לא בעי ב"ד רק כדי שיוציאו הקול לא בעי ייחוד עדים לזה: ונעתיק מש"כ על דברי הש"ע אה"ע (סימן ל"ה סעיף י"ג י"ד) וז"ל עשה שליח וביטל השליחות קודם הקידושין הרי הוא בטל כו' אין לבטל אלא בפני השליח ואם בטלו שלא בפניו מבוטל עכ"ל ונ"ל שזהו לפי פשטות התוס' שכתבנו לעיל דמה"ת בטל הגט אף אם בטלו שלא בפני השליח ובלא ב"ד והא דמשמע שם דבלא ב"ד אף לרבי אינו מבוטל הוא רק מדרבנן בעלמא משום תקנת ממזרים דחיישינן דלמא לא ידעה ומינסבה וא"כ איכא למימר דתקנה זו לא היתה רק גבי גט דאיכא חששא דלא ידעה ומינסבא אבל גבי קדושין אוקמינן אדאורייתא ומהני ביטול שלא בפניו אבל להתוס' בגיטין (דף ל"ג) ד"ה ר' סבר שכתבו וז"ל דיכול לבטלו בפני א' [מהעשרה] אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ כיון שלשליח עצמו אומר שהוא מבטלו הוא מבוטל א"נ אפי' לא מהני בלא שנים מ"מ יכול לבטל זה שלא בפני זה ואי בטלה כולה אפי' ר' מודה דאינו מבוטל אפי' בדיעבד כדפרישית לעיל וכו' בפני שנים ביחד לר"נ הוא דמבוטל עכ"ל וצריכים אנו למשכוני נפשין שלא יהא דבריהם סותרין וצריכין אנו לומר דמש"כ למעלה שהוא רק מדרבנן משום תקנת ממזרין היינו שתקנו שלא יועיל ביטול עד שיהא בפני ב' ביחד אבל ביטול בפני אחד מה"ת לא מהני משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ולקמן נבאר אי"ה דיני נאמנות הע"א בזה] עכ"פ דעת התוס' דמדרבנן בעינן שנים ביחד משום תקנת ממזרים אבל הר"ן ז"ל כתב וז"ל הא דבעי שנים משום דאין דבר שבערוה פחות משנים והביא ראיה מהא דאותיבו קרי באודנייכו דאע"ג דמוכחא מילתא שהוא מבטלו כיון דליכא עדים לא חשיב ביטול ומלשונו משמע דמה"ת לא חשיב ביטול בלא שנים ואף מדרבנן לא בעינן שנים רק כדין עדות דעלמא ואין אנו צריכין למ"ש התוס' שגם קודם תקנת ר"ג היה תקנה להפקיע הקדושין אם ביטל שלא בפני שנים ביחד אלא דמה"ת בעי שנים משום דבר שבערוה כמו עיקר הקדושין דבעי ב' עדים אפי' שניהם מודים בדבר והרמב"ן ז"ל בחידושיו כתב וז"ל תמהני אמאי לא מהני ביטול בינו לבין עצמו ולמה בעי דוקא ג' או ב' וי"ל שהדין נותן כיון ששליחות השליח בפניו היה **(הגה"ה ועיין במק"א שהבאנו בשם בה"ג שהגט צריך לצאת מיד הבעל ליד השליח ואינו יכול לשלוח שלא בפניו שיטול הגט ומדברי הרמב"ן אנו משמע ג"כ כדברי הבה"ג:)** אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דיבור בפניו כענין שאמרו מילתא דמיתעבדא בי עשרה צריכא עשרה למישלפי והיינו נמי דאמרי' אותיבו קרי באודנייכו כו' אע"ג דודאי קא מבטל ליה כיון דלא שמע לא בטל ואפשר דמ"ד בפני שנים דינא קאמר דלא הוי ביטול דהוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים אבל מ"ד בפני שלשה דמעיקרא היו חוששין משום תקנת ממזרין ואתא ר"ג וחשש נמי לתקנת עגונות עכ"ל הרמב"ן ז"ל, וכוונתו בתי' הראשון דאם מבטל בפני השליח והאשה אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור אבל שלא בפניהם לא אתי דיבור דשלא בפניו ומבטל דיבור דבפניו להכי בעינן ב"ד ודיבור שבפני שנים אלים לבטולי אף דיבור שבפניו [ותירוץ השני של הרמב"ן הוא ממש כמו שבארנו בדברי הר"ן]: ולדבריו ז"ל צריך לומר דגם הא דקא מיפלגי ר"י ור"ל בקדושין (דף נ"ט) באומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' וחזרה בה בתוך ל' דר"י סובר אתי דיבור ומבטל דיבור מיירי נמי בחזרה בו בפניו דוקא או שלא בפניו ובפני ב"ד דבל"ה לא אתי דיבור שלא בפניו ויבטל דיבור שבפניו אבל רש"י כתב התם גבי נתן רשות לשלוחו לתרום וכן גבי היא שנתנה רשות לשלוחה לקדש עצמה דמיירי בין בפניו בין שלא בפניו וצ"ל דסובר ג"כ כשיטת התוס' בגיטין דלר"י אתי דיבור ומבטל דיבור אפי' שלא בפניו והא דבעי ביטול בפני שנים או בפני שלשה הוא רק מפני תקנת ממזרים או תקנת עגונות [או כמ"ש הר"ן והרמב"ן בתי' השני] וכן פירשו התוס' שם בקידושין בהא דנתנה רשות לשלוחה לקדשה דמיירי דוקא שלא בפניו דבפניו ודאי דמצי הדרא בה דאטו משום שאמרה לו להתקדש לא מצי הדרא בה ובזה לא הוי פליג ריש לקיש כלל: ובאמת שדברי התוס' תמוהים מאוד דאם נימא דבפניו מודה ר"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ מאי מקשה לר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל ומאי מקשה הא שם היה בפני השליח ודוחק לומר שסמך אסיפא דמתני' דהיה עושה ב"ד במק"א ומבטלו אלמא דיכול לבטלו אפי' שלא בפני השליח ואע"ג דשם איכא ב"ד מ"מ הא התוס' קיימי בשיטתם דהב"ד לאו לאחזוקי כח הביטול הוא רק לאפוקי קלא ומשום תקנת ממזרים דזהו דוחק לומר