עונג יום טוב תיב

לידו וקודם שמסר הגט לשליח אז לא שייך בו ביטול השליחות כמו שכתב הב"י (בסימן קל"ד) דאם אמר שהגט שיכתוב בטל לא מהני הכי נמי בשליח אחר שנעשה שליח יכול לחזור בו ולבטל כח שליחותו אבל קודם שהגיע גט לידו הוי כאיש דעלמא ולא שייך בו ביטול השליחות ואם עכשיו אינו רוצה להוליך ונמלך ונתרצה להוליך שפיר דמי, להכי הוצרך הטור לכתוב טעמא דאפילו הגיע לידה אינה מגורשת משום דלא אתאי לידו בתורת גירושין דהתם לא נתרצה כלל מתחילה והוי מהני מה שנמלך אם לאו טעמא דלא אתי לידי' בתורת גירושין אבל אם ביטל השליחות אחר שבא לידו וחזר ונמלך לא מהני כמו שהוכחנו מדברי הירושלמי ובזה נדחה נמי מה שהקשה הפ"י ע"מ דאיתא בסדר הגט שצריך לשאול את השליח אם לא מסר מודעה על השליחות ואם מסר יבטל המודעה לפנינו דמאי מהני ביטול המודעה כיון שבתחילתו לא קיבל השליחות ומזה למד ק"ו דמה זה שלא קבל שליחות מדעתו מעולם ואפ"ה אם מבטל המודעה חוזר לכשרותו ק"ו במי שקיבל גט ונעשה שליח וחזר בו ונמלך ונתרצה דמהני ע"כ ולדברינו איפכא מסתברא דמה שלא נתרצה בתחילה לא איכפת לן כלל דכיון שחזר ונתרצה יש לו דין שליח אבל אם קיבל הגט ונעשה שליח וחזר בו אז יש לו כח לבטל כח השליחות ואפילו אם נמלך אח"כ ואמטיי' לידה לא מהני: סימן קמז ומעשה בא לידינו שנשלח גט לאשה אחת מאמעריקע על הבידואר וכשהגיע הגט לפה והגידו להשליח שיש על הב"ד גט שלוח אליו למסור להאשה אמר שאינו רוצה להיות שליח הגט ולא לקח הגט לידו והי' מונח הגט שנתקבל על הב"ד אצל הרב ואח"כ הפצירה בו האשה ונתרצה לקבל הגט ולהיות שליח ולמסור להאשה ודנתי אם יכול להיות שליח אחר שמעיקרא אמר שאינו רוצה: ונראה לי ברור שאין בזה קפידא ויכול למסור הגט ליד האשה ותתגרש בו וכמש"כ לעיל דאף אם אין מתרצה בתחילה ומתרצה אח"כ נמי מהני וכמ"ש דוודאי באומר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי ושמע אחד ואמר שאינו רוצה לכתוב וחזר בו ואמר שרוצה יכול לכתוב ונהי דאם הבעל הי' כאן ונותן הגט להשליח והשליח אינו רוצה להיות שליח והלך הבעל ואח"כ נתרצה לזה השליח להיות שליח ולקחו מעצמו במקום שהי' מונח ומסרו להאשה דבזה נראה דלא הוי גט משום כיון דהשליח אמר להבעל שאינו רוצה להיות שליח שוב לא גמר הבעל בדעתו לעשותו שליח שהרי לא יכול לכופו להיות שליח וגמר בדעתו לעשות שליח אחר ושוב לא מהני מה שחזר השליח ונתרצה כיון שכבר נשתנה דעת הבעל מלעשותו שליח דאף דלגבי ביטול שליחות בעינן ביטול גמור בפיו וגם בלשון המועיל כדאיתא כ"ז בר"פ השולח (דף ל"ב) דאם אמר אינו מועיל אינו מתיר לא מהני מ"מ זהו דווקא אחר שנעשה שליח ונתרצה בזה ונגמר עשיית השליחות אז לא מהני אם אמר הבעל לשון שאינו מועיל אבל הכא שלא קיבל עליו עדיין השליח כח השליחות כיון שחזר בו הבעל בלב נמי סגי ולא מהני מה שאח"כ נתרצה השליח כיון שהבעל כבר שמע ממנו שאינו רוצה מסתמא אף הוא חוזר בו ויגרש ע"י שליח אחר וכ"ז כשהבעל כאן ושומע מן השליח שאינו רוצה להיות שליח אבל בעובדא דא שהבעל אינו פה ולא שמע כלל מהשליח שמסרב מלהיות שליח ולא נשתנה דעת הבעל מהני אם חוזר השליח ונתרצה: וראיתי להגאון בית אפרים ז"ל באהע"ז (סי' פ') שכתב באחד שצוה לכתוב גט לאשתו ע"י כתב ולא רצה השליח ואח"כ נתרצה ודן שם אם מהני מה שצוה ע"י כתב. וכתב עוד דמלבד זה נראה דאין כאן שליחות לפי שכל שליח שלא נתרצה בשעה ששמע השליחות בטל השליחות ואף אם אח"כ הוא חוזר ורוצה השליחות לעשות לא מהני וכן מבואר בס"ג שבשעת עשיית השליחות יאמר השליח בלב שלם גמרתי לעשות דבר זה וראיתי בשו"ת פ"י שכתב שדין זה לא נמצא בטור ושו"ע בדיני שליחות וכו' ובוודאי כתב רק לרווחא דמילתא ולדינא אינו מעכב כיון שמזמינים אותם בשביל זה שם עם הבעל והעדים וכתב שטעות הוא שיצא לו לרב המסדר וכו' ודבריו נכונים אך עם כ"ז אין הדברים אמורים אלא בענין שא"צ השליח להוציא בשפתיו שנתרצה לשליחות זה אלא בסתמא קיבל השליחות עליו וכמש"כ השבו"י אבל אם בפירוש לא נתרצה בשליחות פשיטא דלא מהני מה שעמד אח"כ מעצמו ועשה השליחות ודבר זה מבואר בגיטין (דף ס"ג) הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי וכו' אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת משום דעקר השליח לשליחותו לגמרי דאמר שליח לקבלה הוינא שליח להולכה לא הוינא ופירש"י דעקר לשליחות לקבלה א"נ אמליך ואמטה לה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קיבל עליו להיות שליח להולכה כו' עי"ש וכן פסקו כל הפוסקים ועיין בחידושי הרשב"א שם שכתב ואע"ג דמטא גיטא לידה לא מיגרשא דהוי לה כטלי גיטך מע"ג קרקע דהא שקלי לי' לא מבעל ולא משליח הבעל עכ"ל וא"כ פשיטא דבנ"ד דהוי עובדא שאחר שהגיע הכתב לראשי הקהל דק"ק סטשוב שהם יתנו הגט דחו אותו באמת הבנין שבידם והשיבו לו תשובה שאם רוצה שיוגמר ענין הגט אזי יבוא לפני הב"ד הסמוך וכתורה יעשו הרי הדבר מפורש שעקרו שליחותם ושוב אינו מועיל מה שמתרצים עתה להיות שליח כיון שהשיבו לו שאין רצונם להיות שלוחיו ע"ד זה וכיון שבטל מינוי שליחות הראשון סר כחם והיו כאחד האדם ואין רשאים לכתוב גט וליתן כלל עכ"ל בית אפרים ז"ל: אבל לענ"ד ז"א דודאי אם לא נתרצה מתחילה ונתרצה אח"כ נמי מהני היכא דהבעל אינו בפנינו ואינו יודע מזה שהשליח אינו מתרצה כמו שבארנו והראי' שהביא מהא דגיטין מהא דאמרה הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי והוא אמר הילך כמה שאמרה דלא הוי גט אף אם אח"כ מסר לידה משום דעקר לשליחותו לאו ראי' היא כלל דהתם כיון שהבעל שמע מהשליח שהאשה אמרה התקבל לי גיטי הרי הוא רואה שהשליח רוצה להיות שליח לקבלה אף הוא אינו גומר בדעתו לעשותו שליח להולכה ומאי מהני הא דלשון הילך כמו שאמרה משמע שמסכים לרצונה והיא אמרה לשון הולכה כיון שרואה שהשליח רוצה בקבלה שהיא טרחא מועטת אף הוא מכוין לקבלה ואם השליח מתרצה אח"כ בהולכה לא מהני כיון שהבעל בשעת נתינת הגט לידו לא כיון להולכה ונתנו לקבלה והוא אינו יכול לעשות שליח לקבלה אבל היכי שהבעל לא שמע ממיאונו של השליח ואח"כ נתרצה השליח מהני דלא בעינן שיתרצה תיכף בשעת נתינה לידו אלא כשמתרצה אח"כ נמי מהני דהא גבי שליח לא בעינן נתינה מיד הבעל לידו ממש אלא אפילו אמר טלי הגט מעג"ק והוי שליח להולכה נמי מהני להכי מהני מה שמתרצה אח"כ: אלא שלכאורה יש ראיה לדברי בעל ב"א ז"ל מדברי הש"ס שם (דף ס"ג) דפריך ארב מהא דתנן האומר התקבל גט זה לאשתי או הילך גט זה לאשתי אם רצה לחזור בו יחזור טעמא דרצה הא לא רצה הוי גט ואמאי הא בעל לאו בר שוי' שליח לקבלה הוא אלא אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשא ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשא ומשני הכי השתא התם אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה הכא טעי ע"כ, ופרש"י ז"ל דלרב אשי נמי דאוקי טעמא דר"נ משום דמעיקרא עקרי' שליח לשליחותו שפיר מתרצה בהכי כדמתרצינן דטעמא דמתניתין משום דהתקבל והולך קאמר