עונג יום טוב תט

בשלהי גיטין דקרא מיירי בגירושין בע"כ דפריך לב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ת"ל דבלאו הכי אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ומשני כדי לעבור עלי' בב' לאוין והקשו המפרשים מאי מקשה הירושלמי הא ברצונה מודי ב"ש שרשאי לגרשה בלא ערות דבר ואיצטריך קרא דמחזיר גרושתו להיכא דגירש מרצונה בלי ערות דבר וע"כ דהירושלמי סובר דכיון דקרא דונתן בידה מיירי אף בע"כ ממילא כל הפרשה כולה מיירי בע"כ ולהכי מקשה דלב"ש קרא דמחזיר גרושתו ל"ל כיון דמיירי בע"כ א"כ לא גירשה אלא בערות דבר ואסור להחזירה משום מחזיר סוטתו א"כ אף אנו נאמר דמסתמא דרשא דדריש ר"א דאפילו לא גירש אלא לאיש אחר מגורשת מיירי נמי אפילו בע"כ כיון דכל הפרשה כולה מיירי בע"כ ומדר"א נשמע לרבנן דכמו דלר"א יכול לגרש בחוץ מפלוני בע"כ ה"נ לרבנן יכול לגרשה בע"מ שלא תנשא לפלוני בע"כ אין ראיה מזה דאפשר לומר דהא התוס' בסוטה (דף ג') כתבו דר"א סובר כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ איכא למימר דמיירי דמצא בה ערות דבר שזינתה עם פלוני דבזה ודאי דמצי לגרשה בע"כ חוץ מפלוני כיון דאסורה עליו בלאו הכי משום ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל יכול להטיל תנאי בגיטו שלא יועיל הגט לגבי אותו פלוני ותהא עליו באיסור א"א ואינה יכולה לעכב כיון שבלא"ה אסורה עליו ורבנן דפליגי דסברי אין גט לחצאין סברי דאין יכול לשייר אישות בגיטו לגבי שום אדם אף לאדם שאסורה עליו בלאו הכי באיסור עשה וכדתנן (בדף פ"ה) הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה פסול וכיון דאיסור סוטה הוא רק בעשה סברי רבנן דאם גירשה חוץ מבועל הגט פסול דהוי שיור בגט ואף דבגמרא דריש מלאיש אחר שלא התירה אלא לאיש אחר ולכ"ע אסרה וה"נ אמר בירושלמי הובא בחידושי הרשב"א ז"ל ג"כ דהך דרשא הוא אפילו באסרה אכ"ע והתירה לאיש אחר נמי מהני לר"א אכתי מצינו למימר דמשכחת לה בערות דבר שזינתה מאיש אחד ואינו ידוע מי הוא רק שראו עדים שזינתה ולא הכירו הבועל ורק אדם אחד ידוע שהוא בודאי לא הי' הבועל ויכול הבעל לגרשה בע"כ ולאוסרה אכ"ע חוץ מאדם פלוני (ומיירי דאזלא איהי לגבי דידי' דהוי לי' קבוע ואסורה אכ"ע אם אינו ידוע מי הוא הבועל] וקמ"ל קרא דמהני גט כה"ג כיון שמצא בה ערות דבר ועוד דנראה דאשה שזינתה ודאי דיכול לגרשה בע"כ ע"ת שלא תנשא לפלוני דהא אם אינו רוצה לגרשה כלל ולעגנה אין אנו יכולים לכופו ולגרשה כיון שהיא גרמה לעצמה לאסור עליו. וכהא דאמרינן ביבמות (דף קי"א) הנודרת הנאה מיבמה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ולא כופין אלמא היכא שהיא גרמה לעצמה אין כופין אותו אפילו אם לעגנה וה"נ בזינתה ועיין באהע"ז (סימן קי"ז) שכתב שם הרמ"א ז"ל שאם רוצה שלא לגרשה רשאי כיון דמאיסה בעיניו מחמת זנות לא חיישינן שמא יבא עלי' מיהו אפשר דהרמ"א מיירי שהיא מתרצית לזה ואינה מבקשת גט ובזה כתב הרמ"א ז"ל דלא חיישינן שמא יבוא עליה אם לא יגרשנה אבל היכא שהיא תובעת להתגרש מחויב לגרשה אבל מלשון התוס' בזבחים (דף ב') משמע דאינו מחויב לגרשה אפילו היא תובעת להתגרש מחמת שהיא גרמה לעצמה שכתבו שם בהא דאמרינן סתם אשה לאו לגירושין עומדת וז"ל אפילו אם זינתה לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו וכ"כ בפסקי התוס' שם ע"ש היטב ולשון זה ודאי משמע דאפילו תובעת להתגרש בדידיה תליא מילתא ובשילהי נדרים (דף צ"א) גבי שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וקאמר עלה בש"ס במאי עסקינן אי באשת ישראל וברצון כלום יש לה כתובה ולא קאמר אי ברצון ואמאי יוצאת בע"כ של בעל כמו שפירש רש"י במתניתין דהא אם ירצה לא יגרשנה הוא משום דפסיקא ליה להש"ס למיפרך מהא דנוטלת כתובה משום דמשנה מפורשת היא בפ"ק דסוטה דבזינתה הפסידה כתובתה וה"ה דהוה מצי למיפרך מהא דיוצאת בע"כ: וקצת נראה לי להביא ראיה דאינו רשאי לגרשה בע"כ ע"מ שלא תנשא לפלוני מהא דתנן ביבמות (דף כ"ג) הנטען על א"א ה"ז לא ישאנה ואם כנס יוציא ואמאי לא תקנו חכמים שיגרשנה על תנאי שלא תנשא לאותו פלוני. ואף אם לא תתרצה לקבל הגט ע"ת זה יגרשנה בע"כ מיהו מצאתי במרדכי פ' המגרש וז"ל אמר מר רב נוטראי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה על שום אדם כיצד יעשה את"ל יאמר לה חוץ או ע"מ נמצא גט בטל ובני' ממזרים אלא אומר לב"ד והן מורים בידיהם שלא ישאו זה את זה לעולם, ואח"כ נותן לה גט ואומר מותרת לכל אדם עכ"ל א"כ א"ש הא דלא קתני שיגרשנה בע"מ שלא תנשא לפלוני שמא יעברו ויהיו בניהם ממזרים: וחתני הרב הג' מוהר"ר אריה ליב נ"י הביא ראי' שאינו יכול לגרשה בע"כ בתנאי כזה מהא דאמרינן בקידושין (דף ס"ב) הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ופריך אמאי נימא הא בידו לגרשה ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה בתמיה והיינו דאין בידו לקדשה אחר גירושין ואע"ג דהשתא מתרצית מ"מ שמא תחזור בה וקשה הא בידו לגרשה על תנאי שתחזור ותתקדש לו אחר גירושין א"ו דלא מצי לגרשה ע"ת זה בע"כ ולא מיקרי בידו ולי נראה דלאו ראיה היא כלל דאף אם נימא דיכול לגרשה בע"כ ע"מ שתחזור ותתקדש לו נמי לא מיקרי בידו לקדשה דאם תחזור בה ולא תרצה לקבל קידושין אחר הגט לא הוי קידושין רק שיתבטל הגט ותהא אשת איש מחמת אישות ראשונה אבל קידושין אחרים ליכא בע"כ ולהכי מיקרי אין בידו לקדשה גם הביא חתני הרב הנ"ל ראי' מהא דתנן בב"ב (קס"ז) כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ואם נימא דאינו רשאי לגרשה ע"ת כזה בע"כ אמאי כותבין ניחוש שמא יגרשה על תנאי כזה בעל כרחה וכדפרכינן בב"מ דף י"ב) גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ע"ש וגם זה לאו ראיה היא דאטו אם נתקן שלא לכתוב גט אא"כ אשתו עמו שוב לא יהא בידו לגרשה ע"ת זה דהא אף אם היא מתרצית לכתוב הגט ולקבלו יכול לאמר לה בשעת מסירה תנאי זה ויזרוק הגט בידה או בחצירה וכיון דלא יתקן הדבר אף אם לא יכתוב הסופר אלא אם תרצה לכתוב להכי כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וראיתי להאו"ת וקצה"ח (סימן מ"ו) שהקשו בגט דאין כותבין בו תנאי איך יעשה הבעל אם רוצה לגרשה ע"ת הא העדים אין נאמנים לאמר תנאי היה דברינו ותי' הקצה"ח כיון דאין כותבין תנאי בגט שוב נאמנים לומר תנאי הי' דברינו דאין זה סתירא להגט כיון שלא היו יכולין לכתוב התנאי בגט. ודבריו תמוהין דאכתי קשה הא אמרינן בהשולח דהאשה נשאת אף אם ליכא ע"מ רק שכתב יד ע"ח יצא ממקום אחר כדאמר שם גבי העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם ואיך מותרת להנשא כשאין ע"ח וע"מ לפנינו דילמא גירשה ע"ת ולא קיימה התנאי והע"ח הא לא ידעי מהתנאי דכותבין וחותמין הגט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ומוסרין