עונג יום טוב תח

דנתנו בחצירה שלא מדעתה ואינה עומדת בצד ביתה מסתברא דבמקום יבם הויא ספק מגורשת דהא מספקא לן בס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם אי זכות הוא לה הלכך בחצירה נמי חולצת ולא מתייבמת וכן פסקינן בשו"ע (סימן קל"ט סעיף ג') וכמו שפירש הגר"א ז"ל שם והיינו משום דחצר אינו סמוך לה אף דאינו מתורת יד מ"מ מתגרשת מדין שליחות וגבי גט חוב הוא לה לא מהני שליחות כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ב) אבל ביבם דמספקינן דילמא זכות הוא לא מתייבמה דדילמא זכות הוא לה ומהני הגט מדין שליחות אף שאינה סמוכה לה וקשה ע"ז הא התוס' שם בגיטין הקשו על הא דאמרינן מכדי חצר משום יד איתרבאי מה יד דאיתא בין מדעתא בין בע"כ וז"ל וא"ת הא בפ"ק דב"מ אמרינן חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות גבי מציאה דזכות הוא קני אעפ"י שאינו עומד בצד חצירו ולא הויא דומיא דיד דקני מטעם שליחות דזכין לאדם שלא בפניו א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה אע"ג דלא הוי דומיא דידה דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מכח שליחות וי"ל דדוקא לענין שלא בפניו אמרינן דלא גרע משליחות לקנות במידי דזכות הוא לו אבל בשאר דברים בעינן דומיא דיד דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך אע"ג דמטעם יד לא קנה עכ"ל מבואר מדבריהם דלא קנה חצר מטעם שליחות אלא אם החסרון הוא מחמת שאינו עומד בצד חצירו. אבל אם החסרון מחמת דלא הוי דומיא דידה דאיתא בע"כ לא מהני מטעם שליחות ואף מדעתא דניחא לי' כמו נתנו בחצירו ונתן לה שטר מתנה א"כ אמאי כתב הר"ן ז"ל דמהני במקום יבם אעפ"י שאינה סמוכה לה מטעם שליחות כיון דזכות הוא הא אכתי לא הויא דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והאי חצר שאינו סמוך דליתא אלא מדעתא דהיינו משום שזכות הוא לה הא אלו עומדת וצווחת דלא ניחא לה לא מהני א"כ אפילו ניחא לה נמי לא מהני דלענין איתא בע"כ לא מהני שליחות דבעינן שיהא דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והיכי מהני במקום יבם באינה עומדת בצד ביתה מטעם שליחות הא לא הוי דומיא דידה והא דמהני במציאה חצר מטעם שליחות אע"ג דליתא בע"כ שאם אינו רוצה שיקנה לו חצירו את המציאה לא קנה התם שפיר הוי דומיא דידה דגם יד אם אינו רוצה לקנות מציאה שבתוכו לא קנה כמ"ש התוס' בביצה (דף ל"ט) גבי מילא מים ונתנו לחבירו עיי"ש ואף דאנן קיי"ל כרבא דנתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה מתגרשת לאו דרבא סובר דלא בעינן בענין זה דומיא דידה למהוי אף בע"כ אלא דסובר דכיון דהא דליתא בע"כ אין זה עיכוב בגט רק מחמת שאין נותנין מתנה בע"כ ולא הוי חצירה לא איכפת לן בזה אבל אם היה עיכוב בגוף הגט ודאי דלא הוי דומיא דידה וגם בעיקר דברי התוס' קשה דלפי דבריהם אמאי אמר הש"ס בב"מ גבי גט דחוב הוא ואין חבין לאדם שלא בפניו לא מהני שליחות דמשמע מזה דאם אשכחן בגט גוונא דזכות הוא לה היה מועיל מטעם שליחות אעפ"י שאינה עומדת בצד ביתה ואמאי הא אכתי לא הוי דומיא דידה דהא ליתא בע"כ אבל אם נימא דבמגרש ע"ת אינו יכול לגרש בע"כ אתי שפיר דהא בארנו במק"א דבעיין דמזכה גט לאשתו במקום יבם מיירי במגרשה ע"ת דאם ימות יהא גט מעכשיו ואם לא ימות לא יהא גט דבמגרש לגמרי בלי תנאי אין ספק לומר דזכות הוא לה דהא מפסדת את בעלה ושמא יחיה ודאי הוי חוב וכיון דמיירי במגרשה ע"ת שפיר כתב הר"ן ז"ל דהוי גט אעפ"י שאינה עומדת בצד ביתה מטעם שליחות דמאי אמרת דלא הוי דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ ז"א דהא בידה נמי לא מצי למיגרשה ע"ת דאם מת בע"כ דיכולה לאמר או גרשיני לגמרי או אל תגרשיני כלל וא"כ הוי חצירה מטעם שליחות דומיא דידה דאיתא מדעתה ולא בע"כ ואף אם נימא דבדיעבד אם גירשה ע"ת בע"כ מגורשת כמו שיבואר לקמן דאיכא לאסתפוקי בזה מ"מ מקרי שפיר דומיא דידה דכיון דגם בידה אינו רשאי לגרשה מדינא: ומיושב נמי הא דקאמר הש"ס בב"מ גבי גט דחוב הו' לה ואין חבין לאדם שלא בפניו וליכא דין שליחות בעינן עומד בצד ביתה כדין יד דמשמע דאי הוי זכות היה מהני מדין שליחות אע"ג דאינה עומדת בצד ביתה דהוצרך הש"ס לאמר כן להיכא דמגרשה על תנאי שבידה למחות דאז הוי מועיל היכא דזכות הוא לה מדין שליחות דהוי דומיא דידה שפיר דהא גם בידה ליתא בע"כ בתנאי והרי זה ראי' ברורה בעזה"י דאינו יכול לגרשה בעל כרחה על תנאי כל היכא שאומרת או גרשיני לגמרי או אל תגרשיני. וכן מ"ש הר"ן ז"ל בפרק שלישי דקדושין דאין אונס בגיטין משום צנועות ופרוצות דגבי קידושין יש טענת אונס ולא חיישינן לתקנתא דצנועות דסברה דאונס משום דכיון דאינה מתקדשת אלא לרצונה לא היה לה לקבל קידושין ע"ת זה שתהא בספק אונס] עי"ש בדבריו דמשמע דמדינא דהש"ס יכול לגרשה ע"ת דאם לא באתי נראה דהתם ודאי אם הבעל הולך לדרכו ורוצה לגרשה ע"ת דאם לא באתי מכאן ועד יב"ח והיא אין רצונה בתנאי זה ומתרצית לישאר בלי גט אין הבעל יכול לגרשה בע"כ בתנאי רק דהש"ס חשש משום צנועות שכשהבעל הולך לדרכו חוששת שמא תתעגן והוא אינו רוצה ליתן גט אלא על תנאי דבזה אין בידה למחות מלהתנות תנאי שהרי הבעל אומר אני אין רצוני לגרשך ואם אתה רצונך בגירושין איני נותן אלא על תנאי דאם לא באתי ובזה לא אניס ולהכי תיקנו דאין אונס בגיטין אע"ג דבקדושין לא תקנו: גם אין להביא ראיה מעיקר דרשת ר"א בר"פ המגרש דסובר דמהני כשיגרשה חוץ מפלוני דאמרינן שם מ"ט דר"א אמר ר' ינאי משום זקן אחד אמר קרא ויצאה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר ה"ז מגורשת. וכיון דר"א מהאי קרא יליף וקרא מיירי בגירשה בע"כ ואפ"ה מצי לגרשה לחוץ מפלוני דהכי מוכח בירושלמי שהביאו התוס'