עונג יום טוב תז

מחשב ימי ווסת ובא עליה ומסקינן בטעמא משום דאימר ראתה אימר לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה ופרש"י אם שהה בדרך שיעור שיכולה לטבול דאמרינן טבלה וא"צ לשואלה עיי"ש וא"כ קשה מי לא עסקינן נמי שבא לביתו קודם שיעור טבילה ואז היה אסור לבא עליה מטעם ספק ראתה וכשיצא עוד מביתו ובא אח"כ אחר שיעור טבילה שרינן ליה לבא עלי' מטעם ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה ואמאי לא נימא דכיון שבא בתוך שיעור טבילה והחזיק ספק ראיה לודאי שוב לא מהני מה שנולד בה במשך הזמן ספק טבילה ובכל גווני קאמר ר"י התם בעלה מחשב ימי וסת ובא עליה ומשמע אפילו בא בתוך שיעור טבילה ויצא וחזר ובא מיהו נ"ל דלא דמי כלל דהתם דכיון שבפעם הראשון שבא לביתו יודע שכשיבוא אחר משך ימי הטבילה יהא מותר לבא עלי' שפיר מצטרף לס"ס ולא אמרינן דאז נתחזק ספק הראשון לודאי כיון שגם אז ידע שבהמשך הזמן יהא ס"ס. משא"כ גבי חרש דספק הראשון של קידושין נתחזק לודאי איסור ומי יודע אם יגרשנה אח"כ לכן אף אם גירשה ונולד ספק אחר נמי לא מהני ולהכי נמי בב"ק (דף י"א) גבי שליא שיצאת מקצתה בראשון ומקצתה בשני דקאמר ר"א מונין לה מן הראשון ופריך רבא מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מראשון והקשו בתוס' ואמאי לא יהיו טהורים הא הוי ס"ס ספק ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דילמא הוא זכר עיי"ש אלמא דהוי ס"ס אע"ג דספק ביום ראשון יצא נולד מיד כשכלה יום השביעי לראשון וספק זכר נולד ביום ט"ו לראשון ואפ"ה כתבו התוס' דהוי ס"ס משום דהתם נמי כיון דזמן בודאי אתא וידעינן בשביעי' שבט"ו יהי' ס"ס הוי ס"ס מעליא מיהו התם בלאו הכי ניחא דהא מה שהחזקנו ספק יצא ביום ראשון ספק יצא ביום שני לודאי איסור מטעם ספק א' לחומרא לא הי' מועיל לן כלל ביום השמיני ללידה שאז היינו מסתפקין אם יצא ביום ראשון או ביום שני שהרי בלא"ה טמאה אפילו אם יצא ביום ראשון דהא איכא לאסתפוקי דילמא נקיבה וטמאה שבועיים ולא מהני לן מידי מה שהחזקנו הספק לחומרא שבלא"ה טמאה משום ספק נקיבה ורק כשכלה י"ד אז אנו יכולין לדון שמא ביום ראשון וכבר כלה אף ימי טומאה של נקיבה ונמצאו אנו באין לדון על שני הספיקות ביחד ושפיר כתבו התוס' דהוי ס"ס משא"כ בחרש לר"א שגירש שבתחילה קודם הגט מה דאסרנו הוא רק משום שמא חלים הוא בשעת קידושין ואסרנו מחמת זה והחזקנו הספק כודאי כדין ספיקא דאורייתא לא מהני מה שנולד אח"כ ספק שני ע"י גיטו של חרש ולא הוי ס"ס: מיהו יש לחלק דזהו דוקא בס"ס דמעשה דבזה נמי אמרינן שהספק הראשון נעשה כודאי והחזקנו לדון את הדבר שנעשה לצד החומר שבה אבל בס"ס דדינא כמו בנידון דידן לא שייך לומר הספק הראשון נעשה כודאי דהא אם יבא לפנינו האי דינא לימים הבאים נדון אותו לספיקא דדינא ואיך נאמר עכשיו נעשה כוודאי איסור ואכתי ספיקא הוה ומצטרפינן לספק ספיקא: ועוד נ"ל לחדש קולא אחרת לפי מה שחקרנו במק"א אם אדם יכול לגרש את אשתו מדינא דגמרא על תנאי שלא ברצונה ודאי דאם גירשה ע"מ שתתן מאתים זוז והיא אומרת שאין רצונה ליתן מאתים זוז שתוכל לתבוע ממנו מיד שכו"ע דהא בדידה תליא מילתה לקיים תנאה והיא אומרת שאין רצונה לקיים התנאי וממילא לא הוי גט ומחוייב בשכו"ע אבל אם אמר ה"ז גט ע"מ שלא תנשא לפלוני או ע"מ שלא תנשא עד ארבעה שנים והיא אומרת שאין רצונה לקיים תנאי זה ואין רצונה שיתקיים הגט עם התנאי רק אם רוצה לגרשה מיד בלי שום תנאי שתהא רשאי להנשא מיד לאחר רצונה לקבל ואם לאו אין רצונה לקבל הגט מסתברא נמי דהדין עמה ואינו יכול לגרשה בע"כ שתקיים תנאה דאף שנתנה לו תורה רשות לגרשה בע"כ היינו דווקא באופן שאחר הגירושין תוכל להנשא לאחר אבל שיגרשנה בעלה בע"כ ויפטר משכו"ע ותהא אגידה בתנאי שלא להנשא לאחר לא זכתה לו תורה ויכולה למחות בנתינת גט כזה ולומר לו או יגרשנה גירושין גמורין שתוכל להנשא לאחר מיד או תהא עדיין אשתו ומתחייב בשכו"ע כחיובי הבעל לאשתו דאין סברא לומר שתתן לו התורה רשות לגרשה ולפטור עצמו מכל החיובים שהבעל חייב לאשתו ושתהי' אסורה בעבותות התנאי שלא תנשא לאחר ותמות ברעב אין זה דרכי נועם וכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום תדע דע"כ אין בידו של הבעל לגרשה ולעגנה ע"י הגט דהא ביבמות (דף ס"ה) אמרינן איבעיא להו נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעי לשלישי אמרינן לה שתיקותך יפה מדיבורך דמצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפא אי איהי שתקא אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אמרינן השתא דבריית ועיי"ש ברש"י ז"ל שפירש דהא דאמרינן השתא הוא דבריית הוא למפטרי' מכתובה אבל לענין שיהא הגט קיים פירש התם דהגט קיים משום דמספיקא גמר ומגרש ולא איכפת שמא תבריא ופרשנו כוונתו בתשובה במק"א שלא רצה לפרש דמה"ט דהשתא הוא דבריית הגט קיים משום דסובר רש"י דמספיקא אין לנו להכשיר הגט ושמא כבר היתה ראוי' לבנים בשעת הגט נמצא גט בטל אולם התוס' שם בד"ה אי כתבו בהדיא שם דלהכי לא שייך קלקולא דאמרינן השתא הוא דבריית ובשעה שגירשה לא היתה ראוי' עיי"ש [ונראה דסברי דאף דאיכא ספיקא אם השתא הוא דבריית או מקודם לכן והם כתבו שם דגבי לא היה בנים הוי קלקול גמור ולא לעז בעלמא אפ"ה אמרינן השתא הוא דבריית משום דכבר נשאת לאחר אזיל חזקת א"א דקמא ובחזקת היתר קיימא ותלינן השתא הוא דבריית לקולא וליכא קלקולא] והשתא קשה הא כתבו התוס' בכתובות (דף מ"ז בד"ה שלא) דבדבר שתלוי בדעת הנותן לחוד אם נולד אחר הנתינה דבר שאנו אומדין דעתו שאלו היה יודע שיילד הדבר לא היה נותן מבטלין המתנה כמו דאמרינן בב"ק (דף ק"י) גבי גזל הגר דאי לא דכסף מכפר מחצה הוי אמרינן דאם מת הגזלן אחר שנתן הכסף אמרינן אדעתא דהכי לא יהב משום דבדעתו תליא מילתא א"כ ה"נ גבי גט מאי מהני מה דאמרינן השתא הוא דבריית שלא לבטל הגט אכתי נימא כיון דבו הדבר תלוי אי הוה ידע שתבריא אחר זמן לא הי' מגרשה ואיכא קלקולא א"ו דאף שהתורה נתנה לו רשות לגרש שלא ברצונה. אבל לגרשה ע"מ כן שאם תתרפא אח"כ יתבטל הגט ותחזור אליו זה אינו יכול דהרי לא תוכל להנשא לעולם שמא תתרפא ותתבטל הגט ולא נתנה לו תורה רשות אלא לגרשה לגמרי ולהכי דבר שנולד אחר הגירושין אינו מבטל הגט ואף אנן נימא דאינו יכול לגרשה בע"כ ע"מ שלא תנשא איזה זמן וע"ז לא נתנה לו תורה רשות והא דאמרינן בגיטין (דף כ"א) כתב לה גט ונתנה בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ופריך אביי מכדי חצירה מידה אתרבאי מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והא מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא ואם נימא דאינו יכול לגרש ע"ת דשלא תנשא לפלוני בע"כ מאי מקשה הא גם בידה משכחת דלא מהני בע"כ כגון בתנאי ושפיר אמרינן דגם בחצר היכא דנתנו בחצירו ונתן לה שטר מתנה אע"ג דליתא בע"כ איתא מדעתה הא לאו ראי' דמה דליתא בידה על ע"ת דע"מ שלא תנשא הוא לאו משום דלא מיקרי נתינה אלא משום דלא נתנה לו תורה רשות לגרשה בע"כ אם אינו מתירה לעלמא אבל במה שנתנה לו תורה רשות לגרש לא אשכחן בידה דלא להוי בע"כ והכא במתנה דחצר אף שנתנה לו תורה רשות לגרש אפ"ה לא מהני בע"כ וא"כ לא הוי דומיא דידה ושפיר פריך אביי: ומדברי הר"ן ז"ל נראה להביא ראיה דלא מצי לגרשה בע"כ ע"ת דהא אמרינן בפ' הזורק על מתניתין דהזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה בתוך חצירה מגורשת. אמר עולא והוא שעומדת בצד חצירה וכתב הר"ן ז"ל שם היכא