עונג יום טוב תה

למעשה הנשואין ובלא"ה לא הוי מצי משוי שליח וכל שמחוסר מעשה לאו בידו ולא מצי משוי שליח והגע בעצמך הא דאמרינן בפ' המפקיד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלימני תהא פרתי קנויה לך מעכשיו אלו מכרה השומר קודם שנגנבה בקנין ועדיין היתה אצלו ונגנבה מי קנה הלוקח אותה דאע"ג דעתה נתברר שהיתה שלו למפרע מ"מ כיון דהויא מחוסר מעשה הגניבה עדיין מקרי דבר שלב"ל והכא נמי פשיטא דלא מהני בזה תגמ"ל ולא מהני כתיבת גט חדש דהא לאו בידו שתהא אשתו ומחוסר מעשה נישואי דידה לפלוני וכמו שהיא עכשיו כמו אשה דעלמא לא מצי לאשווי' שליח לכתוב גט אחר. ועוד נ"ל דאפילו לדעת הר"מ ז"ל דמפרש בטעמא דאשה דעלמא משום לשמה נמי לא מהני כתיבת גט אחר דאע"ג דביררנו דלחשש לשמה מהני הך סברא דתגמ"ל מ"מ יש לחוש להך דרשא דדרשינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה וכו' ואשה זו כיון שנתן לה גט שוב אינה אשתו והיא כאשה דעלמא וכתיבת גט שני דידה לא הוי לשמה אלא שאנו מכשירין אותו ע"י מעשה נשואי פלוני ומחוסר מעשה הנשואין לפלוני בין כתיבה ונתינה פוסל בגט ואין לדחות דלא דמי לדרשא דוכתב ונתן דשם מחוסר מעשה בין כתיבה ונתינה דהיינו קציצה ממחובר והכתיבה הוה כתיבה מעליא רק שמחוסר מעשה בין כתיבה ונתינה משא"כ כאן דהכתיבה והנתינה תרווייהו לאו מידי נינהו כל כמה דלא נשאת לפלוני דהא לאו בת גירושין היא ואין כאן לא כתיבה לשמה ולא נתינה וכשתנשא לפלוני אז יחולו תרווייהו למפרע הכתיבה והנתינה והרי אין זה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דאף אם יעשה המעשה אחר הכתיבה והנתינה נמי מהני דאחר הנישואין יחול הכתיבה לשמה והנתינה ביחד דזה אינו דהא אמרינן בר"פ כיסוי הדם כיסוי הדם נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ומוקמינן לה בקדשי בדק הבית ופריך וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה והערכה וכמאן אי כר"מ דאמר הכל היה בכלל העמדה והערכה הא אמר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אי כר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה הא אמר קדשי בדק הבית לא הי' בכלל העמדה והערכה ומשני כולה כר"ש ושאני הכא דאמר קרא ושפך וכיסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדיה וכיסוי ובתוס' שם הקשו בהא דאמר וליפרקינהו וליכסינהו תימא מנלן שצריך לפדותו ולחייב בכיסוי ותירצו דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים וכשיפדה הוי למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו אפי' קודם פדיון ועוד דר"ש אית לי' כל העומד לפדות כפדוי דמי עיי"ש היטב בדבריהם א"כ ניחזי אנן הא התם כל כמה דלא פריק להו לא הוי השחיטה שחיטה כלל דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה וכשפודה אותן אפילו אחר כמה ימים אגלאי מילתא למפרע דשחיטה ראויה הוי למפרע משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואפ"ה אמרינן דלאו בני כיסוי נינהו משום דמחוסר מעשה אחר השפיכה אע"ג דקודם המעשה לא הוי שפיכה כלל ואחר הפדייה אימת שיהיה יתברר למפרע דהוי שפיכה כבר נעשה מעשה הפדיה ואפ"ה אמרינן דלא שייך בזה מצות כיסוי משום דמחוסר מעשה פדיה בין שפיכה לכיסוי ה"נ אע"ג לכשתנשא יתברר למפרע דהוי כתיבה לשמה משום דהיא בת גירושין מ"מ כיון דאחר כתיבת הסופר עדיין צריכה לאיזה מעשה שיחול הכתיבה לא מיקרי וכתב ונתן. ובעיקרא דמילתא יש להעיר במה שלא פירשו בעיקר הטעם דלא מהני באשה דעלמא משום האי טעמא דוכתב ונתן דהכא הרי מחוסר נישואין ואולי יש לחלק בין מחוסר מעשה בגט או במגרש ומתגרשת: עכ"פ הרי ביררנו דלדעת הרא"ש ז"ל שחדש לנו דכ"ז שלא ביטלה ועברה על התנאי לאו בת גירושין היא לא מהני תקנתו של מהרי"ט שיחול למפרע דאיכא למיחש טובא לחשש דאין בידו לגרשה כמו אשה דעלמא ולא מהני אלא באותו גט עצמו אבל לא בגט אחר ועוד נראה דלשיטת הרא"ש ז"ל שכתב דהשתא קודם ביטול התנאי לא מיקרי בת גירושין לא מהני אפילו אם יגרשנה באותו הגט עצמו ולא מהני מה שכתב המהרי"ט שיחול הגט כשתעבור על תנאו דאף דהגט הראשון נכתב בכשרות שאז היתה בת גירושין מ"מ כיון דבנתינת הגט לא היתה בת גירושין לא מהני דבעינן שיתן לידה בשעה שהיא אשתו והכא בשעה שנותן לה הגט פעם שני בלי תנאי לאו בת גירושין היא שכבר אינה אשתו ואף לפמש"כ הר"ן בפ' הזורק אמתניתין דאמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחורי' קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וכי אמר לה הא גיטך אפילו אחר שבא לידה מהני דקרינן ביה ונתן בידה. אע"ג דנתינה הראשונה לאו כלום היא וה"ה כשנותנו לה לשם פקדון ואח"כ אמר לה הא גיטך כיון שמיד הבעל בא לידה עכ"ל וכ"פ בשו"ע סימן קל"ח מ"מ זהו דווקא אם נתנו לה כשהיא כבר אשתו קרינן ביה שפיר ונתן בידה אבל אם נתנו לה בשעה שאינה בת גירושין לא מיקרי נתינה לידה ולא מיבעיא אם נקרע אח"כ דלא מהני אלא אפילו היה בידה עד שנשאת ועברה תנאי הראשון נמי לא מהני דדמי לטלי גיטך מע"ג קרקע דנתינה קמייתא לאו כלום: אלא שיש להסתפק בזה בעיקר הדבר אם הי' כאן לשון תנאי מעליא או לא ונ"ל דאם אמר ה"ז גיטך ולא תנשא לפלוני ולא אמר לשון ע"מ שלא תנשא לפלוני נמי דמי לתנאי אע"ג דלא אמר לשון ע"מ אם לא תנשא לפלוני ועדיף מגילוי דעתא בגיטא דקי"ל גילוי דעתא לאו מילתא הוא [עיין בתשובות מהר"ם לובלין ז"ל] דיש לומר דאף שדבר זה היטה את לבבו לגרשה מ"מ מחמת זה גמר לגרש בלי שום תנאי. אבל דבר שאומר בשעת גירושין בשעת נתינת הגט קפידא הוא ויש לו דין תנאי והכי משמע פשטא דתלמודא בפ' איזהו נשך (דף ס"ו) דאי הוה אמר בשעת נתינה דאי קיימינא דידי את הוה דומה לתנאי אע"פ שלא אמר בלשון אם וכ"כ התוס' בגיטין (דף ע"ה) ד"ה לאפוקי דאם הוי אמר הכי היה מועיל וכ"ה בגיטין (דף כ"ט) דפליגי באמר הב לה גיטא ושקול חפץ אי הוי שינוי אבל כשלא נטל החפץ כלל לא הוי גט לכ"ע כמ"ש הראשונים מיהו משם ליכא ראי' דשאני שליח דאפילו לר"מ דבעי תנאי כפול מ"מ גבי שליח שהתנה המשלח עמו לא בעינן תנאי כפול א"כ ה"ה לדידן דלא בעינן תנאי כפול אפשר דבשליח אף תנאי גמור לא בעינן: אולם מסוגיא דביצה (דף כ') בההוא דאמר הבו ליה ד' מאה זוזי ולנסיב לברתי דאמרינן אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב וכתב ע"ז האלפסי בפ' מי שמת דטעמא דמילתא משום דהאי לישנא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתא. הלכך אי בעי תרווייהו שקיל אי בעי חד מינייהו שקיל ובעל המאור ז"ל בביצה תירץ משום דלא הוי תנאי קודם למעשה. הרי מבואר דלמאן דל"ל הא דרבי חנינא בן גמליאל במשפטי התנאים הוי תנאי מעליא אע"ג דלא אמר בלשון אם ואפילו לשיטת הרי"ף והרמב"ן שם שפירשו דלא הוי תנאי כלל משום דתרווייהו מתנה נינהו היינו דווקא התם דכיון דלא מקדים הנישואין ש"מ דלא קפיד כלל ומה שאמר לינסב לברתי היינו מתנה אחריתא אבל כאן באיזה כח הוא אומר שלא תנשא עד ד' שנים אם לא בכח האישות שיש לו ובדידיה קיימא להטיל בשעת נתינה תנאו ע"כ יש לו דין תנאי גמור: מיהו יש לעיין בהא דאיתא בנדרים (דף מ"ח) מעשה בא' בבית חורון שהיה אביו מודר הנאה ממנו והיה משיא את בתו ואמר לחבירו חצר וסעודה נתונים לפניך אלא כדי שיאכל אבא עמנו בסעודה אמר אם שלי הם הרי מוקדשין לשמים א"ל לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים כו' אמרו חכמים כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ואמר רבא שם לא שנו אלא דא"ל והינן לפניך אלא כדי שיאכל אבא עמנו אבל א"ל שיהא לפניך שיבא אבא מדעתך הוא דא"ל וכתב הר"ן ז"ל ל"ש אלא דא"ל והינן לפניך דהוי תנאי גמור אבל א"ל ויבא