עונג יום טוב תד

לכאן חדא דהא נתן לה גט שני בסתם וכל הנותן גט שיחול לאחר זמן מבעיא לי' לפרושי שיחול לאח"כ ועוד דגם גט השני נתקרע תיכף אחר הנתינה אלא שיש לומר דכשתנשא לפלוני ויתבטל גט קמא אז יחול גט שני למפרע ולא איכפת לן במה שנקרע הגט מיהו כיון דפסקינן כר"ל בר"פ החולץ דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דתגלי מילתא למפרע לא אמרינן א"כ ה"נ אפשר דלא אמרינן בזה תגלי מילתא למפרע מיהו הנמ"י פירש התם הא דלא אמרינן תגלי מילתא למפרע משום דחיישינן דילמא בשעת חליצה הי' הוולד בן קיימא וראוי לצאת לאויר העולם וחליצתה לאו כלום הוא ואח"כ הוא דאתחיל בו כחישותא ובדבר שנתחדש אח"כ לא אמרינן תגלי מילתא למפרע והא דמשמע מסוגיא זו שם דאף לקולא לא שמה חליצה דלא פסלה כלל מן הכהונה ולא חיישינן דילמא בשעת חליצה כבר היה נפל צ"ל משום דאיסור חליצה הוי מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא (ועיין בריטב"א שם) ולפי"ז נראה לי דהכא שפיר אמרינן תגלי מילתא למפרע כיון דגט הראשון תלה בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני וכשתנשא לפלוני איגלאי מילתא למפרע דבטל גיטא ובכל תנאי ודאי אמרינן תג"מ למפרע כיון דתלה הדבר בתנאי וכיון דמחמת תלייתו בתנאי אמרינן תג"מ למפרע על גט ראשון כמו בכל תנאי דעלמא דהא כל התולה גיטו בתנאי הרי לא התחיל הגט לחול עד שיתקיים התנאי ובקיומו חל הגט למפרע ובלא נתקיים התנאי לא התחיל הגט כלל הרי נתברר דבשעת גט שני לא היה גט ראשון גט כלל והיתה אשתו גמורה וחייל גט שני ולא דמי לחליצת מעוברת ועוד נ"ל טעמא דר"ל דאמר תגמ"ל לא אמרינן דוקא גבי חליצה אמר הכי דכמו דאמרינן דאין תנאי בחליצה משום דליתא בשליחות ומילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי ופירשו התוס' משום דאילולי תנאי דב"ג וב"ר הוי אמרינן שאין כח בשום תנאי להטיל ספק בעצם המעשה להיות המעשה תלוי ברפיון עד שיתברר ענין התנאי ומתנאי דב"ג וב"ר הוא דילפינן לה להכי הוא דוקא במילתא דאיתא בשליחות אבל במילתא דליתא בשליחות לא ונהירנא שראיתי בתשובות בשמים ראש דאסביר לן בשם הרא"ש ז"ל במילתא דליתא בשליחות הפעולה נקשרת בבעליו עד שאין כח להמסר הענין ע"י שליח וכ"כ אין באפשר להטיל במעשה כזו תנאי להיות המעשה תלוי ברפיון אלא כיון שעשאה כתיקונה שוב אין נתפס בה ספק ותנאי והדרינן לסברא קמייתא דאין תנאי מטיל ספק בעצם המעשה ורק מתנאי ב"ג וב"ר הוא דילפינן לה והיינו דווקא היכא דאיתא בשליחות ומה"ט גבי גיטין וקידושין בעינן עדים אבל בינו לבינה לא מהני וגבי חליצה מכשיר ר"ע בינו לבינה ביבמות (ק"ד) אם עדים רואין מבחוץ או למ"ד בעל שאמר גרשתי' נאמן גם בחליצה נאמן כמ"ש הרשב"א שם בחידושיו אע"ג דחלץ בינו לבינה משום דחליצה כיון שנעשה מעשה החליצה פועלת בעצמה ההיתר. וא"א לאמר בה דבלא עדים אינה פועלת כמ"ש לעיל בענין כוונה והני תנאי דפליגי אר"ע ופסלי בינו לבינה הוא רק משום דבעינן ב"ד דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים. אבל עדים לאלומי מילתא כמו גבי גיטין וקידושין לא בעינן א"כ אף אנו נאמר דהא מילתא דתגלי מילתא למפרע לא מהני אלא היכא דתנאי מהני וכל מקום דתנאי מהני מהני נמי מה שנתברר אח"כ שהמעשה היתה צריכה לחול ובחליצה דתנאי לא מהני תגלאי מילתא למפרע נמי לא מהני כיון דבשעת עשייתה לא היתה ראויה לחול ואף דר"ל מפרש ביבמות (דף ק"ו) הא דחליצה מוטעת בחלוץ לה ובכך אתה כונסה ולא מפרש לה בע"מ שתתני מאתים זוז לאו דפליג על ר' יוחנן בהך כללא דאין תנאי בחליצה אלא דסובר דא"צ כוונה כלל אבל מודה הוא דאין תנאי בחליצה ולהכי לא אמר תגמ"ל בחליצה וזהו דוקא בחליצה אבל בגט שפיר אמרינן תגמ"ל: אלא שלענ"ד אם נסבור כדעת הרא"ש ז"ל בזה דלא מהני גט להתיר אישות התלוי בתנאי רק שנתיר מחמת תג"מ למפרע שיתברר אחר שתנשא לפלוני דבשעת גט שני היתה בת גירושין זהו דוקא אם היה נותן לה גט ראשון עצמו אבל לכתוב גט אחר דמי להא דאמרינן ביבמות (דף נ"ב) בכתב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט משום דאין בידו לגרשה וה"נ הרי עכשיו אין בידו לגרשה לפי דעת הרא"ש ז"ל דכבר אינה אשתו עד שתנשא לאחר ונהי דלדעת הרמב"ם ז"ל שפירש (בפ"ג מה' גירושין) הא דאין בידו לגרשה משום דלא הוי לשמה בזה דאמרינן תג"מ אחר שתנשא לפלוני שהיתה בת גירושין שפיר הוי לשמה דאין לומר דלדעת הרמז"ל בעינן שידע הסופר בשעת כתיבה שהיא בת גירושין דע"כ א"א לומר כן דא"כ תקשה הא דתנן בפ' כיצד קידש א' משתי אחיות נותן גט לזו וגט לזו דהיכי מהני בהו גט כלל הא אכל חדא וחדא בשעה שכותב הסופר הגט יש להסתפק בה דילמא אשה דעלמא היא ולא הוי לשמה ואם היא באמת אשתו וצריכה גט ואיכא לאסתפוקי בה באשה דעלמא לא מיקרי לשמה וכה"ג אמרינן בב"ב (דף פ"א) הקונה ב' אילנות דעביד כריב"ח משום דלא מצי להביא משום האי חששא דלמא הוי ביכורים ובעינן שיהיו ראוים לקריאה דכל שאינו ראוים לקריאה קריאה מעכבת בהו והם אינן ראוין לקריאה משום ספיקא דלאו ביכורים נינהו ומחזי כשיקרא ואע"ג דאם באמת הם ביכורים הרי הם ראוין לקריאה, מ"מ מיקרי אינן ראוין כיון שאינו ידוע לנו שהם ראוין וה"נ אם נימא דהסופר צריך שידע שהיא ראוי' להתגרש א"כ בקידש א' משתי אחיות הרי אין יכול לכתוב הגט דאותו שהיא אשתו הוא מסתפק בה באשה דעלמא א"ו כיון שהיא באמת אשתו הרי הי' ראוי' לגרשה ומיקרי כתיבה דידה לשמה שפיר ולא איכפת לן במה שמסתפק בה באשה דעלמא וכה"ג אמרינן בפ' החולץ גבי ספיקות חולצות ולא איכפת לן במה שאינן עולות ליבום משום דאם יבוא אלי' ויאמר דהא קדיש שפיר מיקרי עולה לייבום והיינו טעמא דלא דמי התם לההיא דבכורים משום דגבי בכורים בעינן שידע המביא שהוא ראוי לקריאה כמו שמבואר אצלינו במק"א דכיון דלכתחילה בעינן קריאה בעינן נמי שיהא בידו לקרות וכל שאצלו ספק לא מיקרי ראוי לקריאה שהרי אין בידו לקרות משא"כ בחליצה דבעינן רק שיהא ראוי ליבום להכי סגי מה שבעצם היבמה הזאת היא ראוי' ליבום אף שהיבם אינו יכול ליבם מטעם ספק ולפ"ז ה"נ גבי גט לא בעינן אלא שתהא באמת ראוי' להתגרש ולא איכפת לן בידיעתו של הסופר ולהכי בענין זה כיון דאמרינן גבי גט תגמ"ל והרי היתה בת גירושין הוי כתיבה לשמה: וכל זה הוא לשיטת הרמב"ם ז"ל דטעמא דלכשאכנסנה אגרשנה אינו גט הוא משום דלא מיקרי לשמה כל זמן שאינה בת גירושין להכי הכא דאמרינן תמ"ל שהיא בת גירושין ע"י ביטול התנאי של גט הראשון שפיר מיקרי לשמה אבל לשיטת התוס' והרא"ש דטעמא דלאשה בעלמא אינו גט הוא משום דכיון דאינו יכול לגרשה לא מצי משווי שליח לכתוב ומדמי לה להא דאין אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ ה"נ כיון דכל דלאו בידו ומחוסר מעשה הנישואין לפלוני הוי דבר שלב"ל ועכשיו אינה בת גירושין לשיטת הרא"ש ז"ל משום דכבר אינה אשתו לא מהני כלל מה שמתברר אח"כ כשנשאת לפלוני שהיתה בת גירושין דסוף סוף בשעת כתיבת הגט עדיין היתה צריכה