עונג יום טוב תג

סימן קמה שאלה באחד שגירש את אשתו ובשעת נתינת הגט אחר שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמר שלא תנשא עד ארבעה שנים ואין העדים זוכרין אם אמר בשעת תנאי באופן שלא תנשא או ולא תנשא ונודע אח"כ שעשה זה בעצת חביריו שהסיתוהו בכדי לצערה לומר כן בשעת הגט שלא תנשא והמגרש הוא כהן ועובדא הוה כשתי שנים ומחצה וזה כחצי שנה ששב המגרש מדרכו וסידרו לו הב"ד גט אחר בלי שום תנאי אם מותרת להנשא קודם ארבעה שנים: תשובה לפי דעת הרא"ש ז"ל וכן פסק הטור והמחבר (בסימן קמ"ג סט"ז) לא מהני מה שנותן לה ג"א בלי תנאי משום דכבר אינה אשתו שהרי גט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי ואין כח בגט השני לבטל את התנאי דגט השני לאו כלום הוא שכבר אינה אשתו ואין לו תקנה עד שיקדשנה ויחזור ויגרשנה והגר"א ז"ל תמה עליו שדבריו הם נגד התוספתא דגיטין דאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר ה"ז גיטך מעכשיו כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה הרי דיכול לגרשה מחדש משום דעדיין נשאר בה אישות כיון דצריכה לקיים תנאו אבל נראה שהרא"ש ז"ל מחלק בין תנאי דמאתים זוז לתנאי דע"מ שלא תינשא שאין תנאי מסור בידו כלל להכי אמרינן שכבר אינה אשתו ולא מהני בה גירושין אבל בתנאי דמאתים זוז אם ירצה לא יטול המעות ויתבטל הגט ואפי' אם נתינה בעל כורחו שמה נתינה מ"מ יכול להיות נטמן ונתינה שלא בפניו ודאי לא הוי נתינה כדאיתא בגיטין (דף ע"ה) ובשו"ע (סימן קמ"ג סעיף ד' ובב"ש שם) וא"כ אגידה ביה עדיין ויכול לגרשה משא"כ בע"מ שלא תינשא לפלוני דלא אגידה ביה כלל לא מהני בה גט וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דקתני ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ואמאי לא קתני שש עשרה כגון המגרש אשה ע"מ שלא תינשא לראובן והלכה ונישאת לשמעון אחיו ונפלה לפני ראובן אחיו כשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה ותירץ דודאי זו אינה פוטרת מן החליצה ולא מן היבום שאין פוטרת צרה אלא ערוה גמורה כאחות אשה שהתורה אסרה עליו אבל זו שאינה אסורה אלא מחמת תנאי בלבד ומגורשת גמורה היא אצל הכל אלא שאינה יכולה להתייבם מחמת תנאי של זה וכדי שלא יבטל הגט למפרע לגמרי בכי הא אין צרתה פוטרת וסיים שם הרשב"א ונ"ל דאף היא עצמה בעיא חליצה שאין איסורה עכשיו אלא מחמת תנאי ולא מחמת ערוה שהרי גיטה גמור ואין כאן שיור כו': אמנם המהרי"ט בתשובה תמה על הרא"ש ז"ל בתרתי חדא שהרא"ש בעצמו פסק דביטול התנאי מהני משום דאתי דיבור ומבטל דיבור דאין התנאי בעצם המעשה אלא דיבור בעלמא הוא וכשמבטל לו הוי גיטא למפרע ועוד דנהי דעכשיו אינו יכול לגרש משום דכבר אינה אשתו מ"מ כשתנשא לפלוני ותעבור על תנאו אז יתבטל גט קמא ויחול גט השני והנה לסמוך בעובדא דא אדין ביטול התנאי מלבד מחלוקת הראשונים הוא אי מהני ביטול תנאי אי לא נ"ל דבנידון דידן דלא אמר בפירוש שמבטל התנאי מגט הראשון אלא שנתן לה גט שני בלי תנאי וכיון דלדעת הרא"ש הא דמהני ביטול התנאי הוא משום דנעשה מגורשת למפרע משום דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ זה שגירש בגט שני עדיין אינו מוכרח שחזר בו ממה שגירשה בגט קמא על תנאי ואולי מכאן ולהבא הוא דניחא ליה לגרשה בלי' תנאי. אבל לבטל התנאי מגט קמא לעשותה מגורשת למפרע זה לא ניחא ליה ולדעת הפוסקים דביטול התנאי משוי ליה גט מכאן ולהבא ודאי דלא מהני הכא דהא בעת נתינת גט השני גט ראשון כבר קרוע הוא ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל דביטול תנאו משוי ליה גיטא למפרע היינו דווקא היכא דאמר בהדיא שמבטל תנאי דגט קמא אבל במה שנותן גט שני לא מתקיים גט ראשון והדברים מוכיחים מהאי תוספתא גופא בתנאי דמאתים זוז וחזר ואמר הז"ג מעכשיו דיטלנו הימנה ואמאי הא לא גרע הא דאמר הז"ג מעכשיו מביטול תנאי ונהי דברייתא אתיא כרשב"א דבעיא נתינה מעליא מ"מ בביטול תנאי לא מצריך רשב"א נתינה אחריתא א"ו דאה"נ אלו היה מבטל התנאי היה הגט הראשון כשר אלא דמיירי דלא רצה לגרשה למפרע אלא מכאן ולהבא וכיון דרשב"א סובר דהיכא דנתינה קמייתא לא הוי מהני צריך נתינה אחריתא להכי אמר דיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה הרי חזינן דמה שנותן גט אחר בלי תנאי לא מיקרי ביטול תנאי לענין גט ראשון ודוחק לומר דשם מיירי שאומר בפירוש דלא ניחא ליה לבטל התנאי לקיים גט ראשון למפרע כדדייק לישנא דחזר ואומר הז"ג מעכשיו אבל בנותן גט שני סתם יש לנתינה זו דין ביטול התנאי לענין גט ראשון שיחול למפרע. דז"א דאמאי לא נימא דלגרש מעכשיו ניחא ליה ולא שתהי' מגורשת למפרע ומלבד זה הרבה מהראשונים ז"ל חולקים בדין ביטול התנאי שיחול הגט למפרע והכי משמע לי מכולא סוגיא דפ"ק דיומא (דף י"ג) גבי כה"ג דאי הוה מהני ביטול התנאי למהוי גיטא למפרע לא הוי צריך לדחוק כולי האי ואם נבא להקל כסברת מהרי"ט דנהי דעכשיו אינו גט מ"מ כשתנשא לפלוני ויתבטל גט ראשון יחול גט שני אז גם זה אינו ענין