עונג יום טוב תב

חד אות שבו הוה נקוד והביאו האחרונים ז"ל ראיה מכאן דאסור לשלוח ע"י כותי ונראה דכוונתם דאי אמרינן שיכול לשלוח גט ע"י כותי לאמטויי ליד שלוחו א"כ מאי מיבעיא ליה בעבר גוי פשיטא דגם בגוי יש לחוש שמא היה אצלו הגט של ישראל מחמת שנתן לו איזה איש ליתנו לשלוחו א"ו דאסור ליתן לגוי להכי מבעיא ליה ומסיק דעבר גוי אסור וכן פסקינן בשו"ע (סימן קל"ג) והטעם משום דאף שאינו יכול לשלוח ע"י כותי ליד שלוחו מ"מ יכול להיות שנתן להעכומ"ז לפקדון אבל אם נימא דמותר לשלוח גם ע"י העכו"ם א"כ מאי מספקא ליה פשיטא דכי היכי דחיישינן בעבר ישראל שמא נפל ממנו הכי בעינן למיחש בעבר עכו"ם דהא עכו"ם נמי ממטי גיטא כן נראה כוונתם ז"ל: אבל נראה לי דלאו ראיה היא כלל דאכתי קשה מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דבעינן למיחש שמא היה הגט בפקדון אצל העכו"ם וא"ת דלא שכיח להפקיד גט אצל עכו"ם ה"נ אפשר לומר דלעולם שרי לשלוח גט ע"י עכו"ם לאמטויי לשליח ואפ"ה מספקא בעבר שם עכו"ם דלא שכיח לשלוח ע"י עכו"ם א"ו דבל"ה מדברי הירושלמי אין ראיה כלל דבאמת התם דקאמר שיעור שלא עבר שם אדם אין הכוונה משום דחיישינן שמא מאדם הזה שעבר נפל דהא אפי' אם בא האדם והעיד שלא נפל ממנו או שהעידו עדים שהאדם שעבר לא היה אצלו גט נמי לא מהני כמו דלא מהני אם באו עדים ואמרו שאותו אדם ששמו כשמו לא היה בעיר כשנכתב הגט משום חומרא דא"א כמ"ש בירושלמי והטעם דשיעורא בעלמא הבו תנאים שאם עבר שם אדם הוי לזמן מרובה ופסול אם שיירות מצויות או הוחזקו אפילו אם יודעין דאותו אדם שעבר לא אבד גט כמו דאמרינן למ"ד אם שהה כדי שעבר שם אדם דאף לא עבר בה אדם רק ששהה שיעור שיעבור שם אדם כמו שפירש בש"ס דידן דהוי שיעורא בעלמא וכמו למ"ד כדי לכתוב הגט דהוי רק שיעורא בעלמא וה"נ למ"ד אם עבר שם אדם אף אי ידעינן דהאדם שעבר לא אבד מ"מ מקרי לזמן מרובה ועוד דהא בעובדא דרבה בב"ח נמי לא היה חשש שמא אבדו העכו"ם דהא העכו"ם שעבר בעצמו מסרו לרבה בב"ח ואם היה הוא האובד לא היה מחזיר לרבה בב"ח אלא ש"מ דלא תליא בזה דאם עבר שם אדם לא מהני אף דוודאי לא אבדו דלא פלוג רבנן בשיעורייהו וע"ז בעי אם ראה שעכו"ם עבר שם אם מיקרי לזמן מרובה ואף דאפשר דעכו"ם נמי כשר לאמטויי גיטא אפ"ה אפשר דלא מיקרי זמן מרובה אלא אם עבר שם ישראל כיון דשיעור בעלמא הוא: דהא לא איכפת לן בחששא אם יש לחוש שמא נפל מאותו אדם שעבר רק שיעורא בעלמא יהבו דאם ראו שעבר שם אדם מיקרי זמן מרובה א"כ אפשר לומר דלא יהבי שיעורייהו אלא בישראל דשכיח גבי גיטין ולא בעכו"ם דלא שכיחי גבי גיטין ואף דמצי לאמטויי לשלוחו או להפקיד גבי עכו"ם מ"מ זה לא שכיח וא"כ אין ראיה מדברי הירושלמי כלל: אלא שיש להעיר במש"כ הש"ך בח"מ (בסימן מ"ו סק"ט) דבשטר הנמצא גם מדאו' צריך קיום כיון שאינו ביד בעל דבר ולהכי כתב דשטר קידושין הנמצא צריך קיום מן התורה ועיין בנתיבות שהחזיק אחריו וא"כ גט הניתן על הבי דואר שאין יודעין מי מסר הגט על הבי דואר נהי דעל הבי דואר אין שום חשש דדמי לערכאות דלא חיישינן בהו לזיופא מ"מ עדיין לא ידעינן מי הניח הגט וההרשאה על הבי דואר ובעינן קיום מדאו' כיון שאין לפנינו בעל דבר המוציא את הגט והבי דואר מקבל המכתבים ממי שמוסר יהיה מי שיהיה וכיון דהקיום מדאורייתא אף חתימות ב"ד צריך קיום דהא טעמא של הרמ"א ז"ל הוא כיון דמדאורייתא א"צ קיום להכי הקילו בחתימות ב"ד אבל בכאן שמה"ת צריך קיום מהיכי תיתי להקל אלא שלענ"ד דברי הש"ך ז"ל תמוהין שהחליט דבשטר הנמצא שאין הבעל דבר לפנינו בעינן קיום מן התורה ולא כן למדנו מתורתו של הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן (בפ' מי שאחזו) והנמ"י (שלהי יבמות) בהא דירושלמי איש פלוני מת משיאין את אשתו ופי' הרמב"ן דאפילו לא נתקיים משום דקיום שטרות דרבנן וכן העתיק דבריו הגר"א ז"ל באה"ע (סימן י"ז) הרי דאפילו בשטר הנמצא נמי לא בעינן קיום מדאורייתא ובזה שוב יש לומר דשפיר יש לסמוך בנ"ד אחתימות ב"ד בלי קיום כיון דמה"ת א"צ קיום דגם באין הבעל דבר לפנינו א"צ קיום מה"ת אלא דכיון דהרמ"א ז"ל הקיל קולא גדולה במה שלא הצריך קיום במקום עיגון לחתימות ב"ד והט"ז כתב שכמדומה שאין לסמוך בזה למעשה א"כ אפשר לומר הבו דלא לוסיף עלה ואם שליח מביאו בפנינו בזה שפיר סמכינן על חתימות ב"ד. אבל אם אין לפנינו בעל דין המביא את הגט דבזה לדעת הש"ך צריך קיום מדאו' צריך קיום גם בחתימות ב"ד והגע בעצמך בארץ ישראל דמדינא דגמרא א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כדתנן שם בגיטין דלא חיישינן לזיופא אלו היה נשלח גט על הבי דואר ודאי דצריך קיום מן הדין לכל הפחות מדרבנן כמו בקיום שטרות דעלמא כיון דאין לפנינו שליח המביאו ודאי דחוששין לזיופא והא דבא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ היינו היכא שיש שליח המביאו דסמכינן על השליח ואין חוששין לזיוף משא"כ היכא דליכא שליח] ומעתה לפענ"ד ע"פ דין קשה מאוד לסמוך בנ"ד על חתימות דיינים בלי קיום ואין זה תיקון העולם. ע"כ אחרי שביררנו שבעיקר עסק הגט אין שום חשש רק שאנו צריכים לקיימו עצתי שיכתוב כת"ר מכתב להרב אב"ד דשם על אדרעס שלהם והמה ישיבו למעכ"ת ויחתמו חתימתם במכתבם ומחתימות אשר יבא במכתבם יקיים חתימות שבהרשאה ויכול לגלות טעמו ונימוקו שרוצה שיכתבו לו מכתב בכדי שמחתימות המכתב יקיים חתימות ההרשאה ואז נצא מחשש דודאי מקיימין מכתב שיודעין שבא מהחתומים וכיון שכבודו יכתוב להם והם ישלחו במכתב חתימתם הוי קיום מעליא ואם השליח צריך לילך לדרכו וא"א לעכבו יכול למסור הגט ולא תנשא עד שיבוא הקיום משם לדעתי זו עצה נכונה ואם אין באפשר לעשות תקנה זו יודיעני כבודו אז נחכם לה בעזה"י: ודע שיש לנו מקום עיון אם השליח עושה שליח שלא בפניו ואינו מכיר את האיש שעשהו שליח כלל רק שמזכיר שמו ואומר שראובן בן שמעון יהא שליח ממנו ולא הזכיר שם עירו או שהזכיר שם עירו ויש בעיר כמה אנשים ששמותם ראובן בן שמעון אי הוי שליחות מעליא דהא אין יודעין כלל על מי היתה כונת העושה כיון שאינו מכירו כלל גם לא הי' לו עליו שום סימן דמה שאמר ראובן בן שמעון הרי כמה ראובן בן שמעון איכא בעיר ואם נימא דכוונתו הי' על כל איש שנקרא ראובן בן שמעון מעיר הזאת אם ירצה יהא שליח וכמו דתנן (בגיטין ס"ז) מי שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופירש שם הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל דאפילו עשרה שמעו קולו שנים כותבים כיון דלא אמר כולכם וה"נ נימא דעשה שליח לכל הנקרא ראובן בן שמעון מעיר שהאשה שמה וכל מי שיתן לה הגט הרי הוא שלוחו, הא לאו מילתא היא דהתם הרי אמר כל השומע קולי והרי אמר שכל מי מהשומעים שיכתבו יהיו שלוחים אבל הכא הרי לא אמר כל ראובן בן שמעון שיתן יהא שלוחו רק אמר על ראובן בן שמעון אחד ולא בירר על מי להכי לא מהני לכן נראה לי דהשליח הראשון שעושה שליח השני צריך לאמר ולפרט שם השליח השני ולסמנו שלא יהא משמע כונתו על איש אחר ששמו כן: