עונג יום טוב ת

והאי לישנא דאין רצוני לגרש גרע מהאי לישנא דהטוב ומטיב דבהטוב ומטיב מ"מ גלי דעתא שמהלל ומשבח על שלא מסרו לה אבל אין רצוני לגרש יכול להיות שעכ"ז רוצה שימסרו מחמת איזה אונס דנפשי' המכריחו לזה: וראיה לזה דהא אמרינן בנדרים (דף ע"ח) האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי א"א בהן לא אמר כלום ועי"ש בר"נ וברמב"ם (ה' נדרים) דמיירי שאמר כל הנדרים שנדרת ואפ"ה לא מהני וקשה הא א"א בו לישנא דלהבא הוא כדאמרינן בריש השולח וגבי הפרה נמי בעינן לישנא דלהבא כדאמרינן בנדרים שם ואמאי לא מהני אי אפשי בו גבי נדרים אע"כ דגבי גט כיון דאמר גט שנתתי לך א"א בו מורה שקאי על הגט שאינו רוצה שיתנו והיינו שמבטל השליחות [משום דעיקרו של גט אינו יכול לבטל: או דמורה על השליחות מעצם הביטול של גט וכמ"ש הראשונים ז"ל]. אבל גבי נדרים שאמר אי אפשי בנדרים שנדרת אין בזה לשון הפרה וביטול הנדר דאפשר אף שאינו רוצה מ"מ אחרי שנדרה אין רצונו להפר ולהכי לא הוי הפרה כלל: משא"כ בגט מיירי שניכר מדבריו שאמר גט שנתתי לך א"א בו שאומר לו שלא יתן הגט לה והוי ביטול מעליא דאם איתא שכוונתו רק שאין זה מרצונו הוי לי' לאמר שאינו רוצה לגרשה ומדקאמר גט שנתתי לך א"א בו משמע שאינו רוצה בגט כלל למוסרו אבל בנ"ד שלא אמר רק שאינו רוצה לגרש אשתו נ"ל דלא הוי ביטול כלל: ואפילו אם נימא דגם זה הוי ביטול מ"מ ביטול גופו של גט ודאי דלא הוי דהא כתב הרמב"ם (בפ"ו מה"ג) דביטול גופו של גט היינו באומר גט זה בטל מלהיות גט: אבל אינו רוצה לגרשה לא הוי ביטול הגט בשום אופן. וא"כ בנ"ד כיון דרוב הפוסקים סברי דלא מהני ביטול לגופו של גט וגם להר"מ ז"ל דמהני ביטול לגופו של גט מ"מ בעי שנים להנך פוסקים דסברי משום ממזרין ואפילו להנך דסברי משום דבר שבערוה דהי' אפשר לאמר דבביטול גוף הגט לא בעי שנים הא כבר כתבנו דזה לא מיקרי ביטול גופו של גט א"כ אין לחוש כלל: ומשום ביטול שליחות עדי חתימה נמי אין לחוש דבזה וודאי בעי שנים דווקא וגם כבר כתבתי דלשון זה לא מיקרי ביטול כלל ועיין בטור שהביא תשו' הרא"ש במי שאמר לשלוחו אם תבא לפה אקיימנה ובאת אח"כ למקום הבעל יכול השליח למסור לה הגט דהאי לישנא הוי רק גילוי דעתא כמו הטוב והמטיב ולישנא דאין רצונו לגרשה לדעתי גרע מלישנא דאקיימנה ע"כ לענ"ד אין מקום להחמיר בזה לפי דבריו במכתבו שכל דברי הבעל בזה היו רק בפני אחד דהלכה פסוקה היא בכל הראשונים והאחרונים דאפילו ביטול גמור צריך בפני שני עדים ומכ"ש בזה שכבר כתבנו שיש מקום לאמר שלשון זה לא הוי ביטול ובעז"ה הארכתי בזה במק"א אבל לענינינו אין צריך להאריך והז"ש מאה"ש: וע"ד האשה שנשתטית ונתרפאה ועתה אין רואין בה עניני שטות ויודעת במשא רק שניכר שלפעמים אין דבריה מסודרים ולפעמים ניכר קצת שעדיין אין שכלה שפוי כראוי, ואין ספק שיודעת לשמור גיטה ועצמה כי נוהגת כבנות ישראל הכשירות הנה הא ודאי דלדינא דגמרא יכולים לגרשה כיון שיודעת לשמור גיטה ועצמה ואף אם נחוש לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב (בה' עדות) שהפתאים ביותר שאינם מבינים הדברים כדרך שמבינים שאר עמי הארץ כשוטה יחשב וגם לדעת איזה מפרשים דלאו לענין עדות לחוד כתב כן אלא אף לכל מילי מיחשב כשוטה מ"מ גבי גטין דאשה מתגרשת בע"כ לא איכפת לן אלא ביודעת לשמור גיטה ועצמה ואם יודעת לשמור גיטה ועצמה אף שהיא שוטה בשאר דברים נמי מתגרשת משום דלא בעינן דעתה כלל דהא ר' יצחק ביבמות (דף קי"ג) קאמר דבר תורה שוטה מתגרשת ומפני מה אמרו נשתטית לא יוציא שלא ינהגו בה מנהג הפקר הרי דעל שוטה גמורה שיש בה כל סימני שטות אפ"ה אין האיסור אלא משום שמא ינהגו בה מנהג הפקר וכן במתניתין דדייקינן מלשון עולמית דקתני גבי איש שבא למעט דבאשה הוי רק מדרבנן מיירי נמי בשוטה גמורה שיש בה סימני שטות ואסורה רק מדרבנן ומה שהקשה כבודו דאמאי לא מקשה ממתניתין לר"ה דאמר בריש חגיגה גבי סימני שוטה דקא חשיב יוצא יחידי בלילה ולן בבה"ק ומקרע כסותו ומאבד מה שנותנים לו דבעי דווקא כולן אבל באחת מהן לא מיחשב שוטה ותקשה הא מאבד מה שנותנים לו הא אינה יכולה לשמור גיטה וכיון דקתני במתניתין נשתטית ע"כ דיש בה כל הג' סימנין לר"ה וא"כ אינה יכולה לשמור גיטה ואינה מתגרשת מן התורה מדרב ינאי ונראה לי דלק"מ דודאי ברייתא דקתני איזהו שוטה וקא חשיב הני ג' דברים כוונת הברייתא להורות לנו דין שוטה שהוא בכל דרכיו פקח גמור כאחד האדם רק שנשתבשה דעתו לעשות דבר אחד בשטות שגם זה שוטה יחשב אף שבכל הענינים הוא פקח גמור רק שבענין אחד נשתבשה דעתו וע"ז קאמר אלו השלשה דברים ובהא פליגי ר"ה ור' יוחנן דר"ה סובר דבעינן כל הג' דברים ור"י סובר דבאחת מהן נמי מיקרי שוטה אף שבכל הדברים הוא פקח ונחלקו גם רבותינו הראשונים ז"ל אם הני דברים הם בדווקא או לא וכ"ז במי שהוא פקח בכל עניניו ונשתבש בדברים אחדים אבל שוטה גמור כמו שכתב הרמב"ם שהולך ערום ויחף או מכה בני אדם ומתנהג בכל מיני שטות ודאי אף שאין בו אחד מכל אלו הוי שוטה והכי דייק לשון הברייתא דקאמר איזהו שוטה ואטו לא ידע דמינכר על האדם שהוא שוטה בכל מעשיו א"ו דקאמר איזהו היינו בפקח לכל דבריו ונשתבש בענינים מיוחדים וא"כ ודאי דמשכחת שוטה גמורה אף שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה וא"כ באשה זו שיודעת לשמור גיטה ועצמה מתגרשת אף מדרבנן. ובמה שיש לחוש כיון דלהרמב"ם הפתי ביותר חשוב כשוטה לכל מילי א"כ לדידן דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ כיון דמקריא שוטה גמורה אסור לגרש בע"כ נראה דמ"מ זה לא מיקרי בע"כ כיון שבענין הגט אנו רואין שהיא עוסקת בזה כפקחת גמורה אף אם נחשיבנה לשוטה מ"מ בע"כ לא מיקרי ודמי' לחרשת דמתגרשת ודאי אף בזמה"ז כל שמתרצית לקבל גט כמו שכתב מהר"מ מינץ בתשובה (סימן ח') שהביא גם מעכ"ת דאע"ג דרצון אין כאן מ"מ כפיה ואונס נמי אין כאן ויכול כת"ר לסדר גיטה ברצונה וכן מצאתי בתשובות זכרון יוסף שהתיר באשה כזאת לגרשה: סימן קמד שאלה ע"ד הגט הנשלח על הבי דואר ובמקום הכתיבה עשה שליח ואמר שם בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ועשה שליח אחר במכתבו שכתבו ב"ד לאיש אחד שבמקום הנתינה שהשליח שבמקום הכתיבה מינה אותו לשליח במקומו למסור הגט ליד האשה וכ"ז כתוב בכתב מעשה ב"ד וחתום בחתימת הדיינים: תשובה הנה בשו"ע אה"ע (סימן קמ"א סעיף ל"ה) איתא השולח גט ביד כותי שיתנו לפלוני ומינה הבעל במכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ע"כ וכתב