עונג יום טוב שצט

תופסין אנו רוצין להתירה לגמרי לעלמא שהרי כבר חלצה בזה שפיר אמרינן דמחזיקין מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א והוי וודאי קידושין: וזה כוונת הרמב"ם ז"ל שכ' ה"ז מקודשת הואיל ואלו קדשה עתה היו קידושין תופסין בה מספק עכ"ל וכוונתו דכיון דאלו קדשה עכשיו יש בה קידושין מספק הרי חזינן דהוי ספק קידושין תופסין עכשיו או לא א"כ ממילא אם קידשה שיחול לאחר זמן דהוי ספק דבר שלב"ל ספק דבר שבא לעולם ומחזיקינן מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א ומיושבים היטיב דברי הרמב"ם ז"ל בדין זה: ובעיקר דברי המהרי"ט והמל"מ שפירשו בדעת הרמב"ם ז"ל דכל היכא דהשתא תפסי בה קדושי ספק יכול לקדשה לאחר כך בקדושי ודאי ולא מיקרי שוב דבר שלא בא לעולם הואיל וגם עכשיו יכול לקדשה קדושי ספק ותמהו מנ"ל להרמב"ם ז"ל האי דינא נראה לי שהר"מ ז"ל הוציא דין זה מהא דאיתא (בע"ז ס"ג) גבי אתנן נתן לה ואח"כ בא עלי' אתננה מותר ופריך נתן לה ואח"כ בא עלי' וכי בא עלי' ליחול עלה איסור אתנן למפרע אמר ר' אלעזר כשקדמה והקריבתו ופריך היכי דמי אי דא"ל קני מעכשיו פשיט' דשרי דהא ליתי' בשע' ביאה ומתנה בעלמא הוא דיהב לה ואי דלא אמר לה קני מעכשיו היכי מצי מקרבה ואיש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אלא דאמר לה ליהוי גבך עד שעת ביאה ואי מצטריך לך קני מעכשיו ע"כ וכן פסק הר"מ ז"ל (בפ"ד מה' איסורי מזבח) והאי מעכשיו דקאמר היינו דקאמר לה מעכשיו לכשתבעלי וכמ"ש התוס' שם בד"ה אלא ופשיטא לי' להש"ס דכשאמר מעכשיו לכשתבעלי והקריבתו לא שייך בזה אתנן כיון דליתא בשעת ביאה וכמ"ש התוס' שם דכיון שכבר קרב הקרבן לא איכפת לן במה שחל עליו למפרע שם אתנן וכן הא דקאמר במסקנא דקאמר לה אי תצטריך קני מעכשיו היינו מעכשיו לכשתבעלי דהכי משמע לישנא דמעכשיו בכל דוכתא וקמ"ל דאע"ג דאמר לה מעיקרא להוי גבך עד שעת ביאה מ"מ כיון דקאמר לה אח"כ וכי תצטרך קני מעכשיו קנה מעכשיו והקרבן כשר דדין אתנן אין בו כיון שהקריבתו קודם ביאה וההקדש נמי חייל כיון שקנתה משעת ביאה למפרע [ואף דמהני הא דקניא ליה למפרע לענין שיועיל ההקדש מ"מ לענין אתנן לא איכפת לן במה שנעשה אתנן למפרע כיון דליתא בשעת ביאה דהכי פשיטא ליה להש"ס מעיקרא דבקדמה והקריבתו לא הוי אתנן דהא פריך מעיקרא פשיטא כו' משני כשקדמה והקריבתו והאי שינויא קאי אאם נתן לה ואמר כשתבעלי יוגמר הנתינה למפרע כמ"ש התוס' ואהא פריך פשיטא דאם קדמה והקריבתו לא הוי אתנן] וא"כ קשה אמאי מהני הקדישה דאף שאמר מעכשיו כשתבעלי מ"מ הא מיקרי דשלב"ל דהא מחוסר מעשה ושמא לא יבעול ולא בדידה לחודה תליא מילתא ואף שהוא רוצה עכשיו מ"מ שמא יחזור בו וכה"ג אמרינן (בקדושין דף ס"ב) באומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דפריך התם נהי דבידו לגרשה הא לאו בידו לקדשה אף שעכשיו היא מקבלת בעצמה הפרוטה שמא תחזור בו וה"נ מיקרי דבר שלב"ל ואמאי מהני הקדש דידה הא איש כי יקדיש ביתו אמר רחמנא א"ו דכיון דעכשיו יכול להקדיש הקדש ספק דהא כל האומר מעכשיו לכשיתקיים התנאי הוי ספק אם יתקיים התנאי ואם תקדיש עכשיו הוי הקדש ספק כדאמרינן בקדושין (נ"ט ע"ב) במקדש במעכשיו בתנאי אם לא יחזור בו עד ל' יום דכל ל' יום הוי קדושי ספק אם יחזור בו או לא כמ"ש רש"י שם וה"נ הוי הקדש ספק וכיון דיכול להקדיש מספק מהני אם הקדישה שיחול כשיוגמר התנאי וכשנגמר התנאי אגלאי מילתא למפרע דהוי הקדש ודאי ולא מיקרי דבר שלב"ל כיון דגם עכשיו מצי להקדיש הקדש ספק והקרבן שהקריבה כשר דכשנבעלה איגלאי מילתא למפרע שהי' ההקדש כדין ולדבר שלא בא לעולם לא חיישינן והקרבן כשר ואם חייבת קרבן א"צ להקריב קרבן אחר ומזה למד הרמב"ם ז"ל גבי קדושין ג"כ דכיון דביבמה תפסי קדושין מספק אם קדשה שיחול לאחר שיחלוץ הוה ודאי קדושין כי היכי דמהני הכא גבי קרבן דידה הקדישה שהקדישה שיחול ההקדש אחר ביאה למפרע ולא מיקרי דבר שלב"ל ודו"ק היטיב בזה: סימן קמג שאלה בדבר ביטול הגט: תשובה קודם החג העבר קבלתי מכתב ומטרדותי אז קודם הפסח במילי דפסחא לא יכולתי לעיין באמרותיו הנעימים ואח"כ נאבד ממני מכתבו וזה איזה ימים שמצאתיו אמרתי לכתוב לכת"ר ולדבר זה יסלח לי כת"ר על איחור מכתבי בדבר אחד שאמר בין כתיבה לחתימה שאינו רוצה לגרש והנה דבריו באו בקצרה מאוד כי לא פירש במכתבו איך היתה הסיבה להתגלגל דברים אלו על שפתי המגרש ודבר זה צורך גדול לידע בענין זה אמנם בסוף דבריו כתב שאמר זה רק בפני ע"א: ולכאורה אין מקום להחמיר בזה כלל דביטול גמור נמי לא מהני בפני אחד ומה שחשש שהב"ח כתב דביטול גופו של גט א"צ ב' ואנוכי לא מצאתי המקום בב"ח אבל באמת נראה הטעם דאזיל בשיטת הסוברים דהא דבעינן שנים לביטול הוא מדינא משום דלא אתי דיבור שלא בפניו ומבטל דיבור דבפניו וזה שייך בשליחות שצוה לעשות לשליח איזה דבר וחזר בו בעינן שיחזור בפניו אבל ביטול גופו של גט אין זה ענין להסופר והעדים ומתבטל בפני עצמו זה נ"ל בטעמו של הב"ח מיהו לפ"ז תקשה דא"כ הא דאמר בגמרא גיטין (דף ל"ד) דאמר לסהדי אותבי קרי באודנייכו וכן הא דאמר להו שם (דף ל"ג) זילו איטמרו וכתבו אכתי מאי מהני דלמא מבטל גופו של גט דמהני לשיטת הר"מ: א"ו דלא מהני ובפרט הא דעת התוס' דביטול בפני שנים הוא משום תקנות ממזרין וכיון דמשום תקנה הוא דלא ידעי ומנסבה מה לי ביטול השליחות ומה לי ביטול הגט גופו בכולהו איכא למיגזר משום תקנות ממזרין: ואף לשיטת הסוברים דהוא מדינא משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ נ"ל דאין בלשון שאמר המגרש שאינו רוצה לגרש לתא דביטול הגט דלא מצינו לשון ביטול הגט אלא באומר גט שנתתי לך בטל הוא או אי אפשי בו דלשון זה מבואר שאינו רוצה שיתן השליח את הגט אבל אם אמר שאינו רוצה לגרש את אשתו לא משמע כלל שמבטל הגט ודבר שאדם עושה שלא בטובתו רק מחמת הכרח איזה דבר שמביאו לזה אדם יכול לאמר עליו שאין רצונו בזה. וכדאמר (בפ' חזקת) אטו כל דמזבין אי לאו דאניס לא הוי מזבין ואפ"ה מיקרי זביני משום דגמר ומתרצה וה"נ יכול להיות שאומר שאינו רוצה לגרשה מ"מ אינו רוצה שיתבטל הגט או השליחות דמ"מ צריך לגרשה מחמת איזה ענין שמביאו לזה ואף אם באמת הי' כוונתו שיתבטל מ"מ הדברים שאמר בפיו אין מורין ע"ז והוי דברים שבלב בעלמא כמו כל הני לישנא דחשיב התם בברייתא פסול הוא אינו גט דלא הוי ביטול אף שכוונתו הי' לבטל מ"מ לא מהני דהוי דברים שבלב וה"נ בנידון דידן הא אמר אין רצוני לגרש ולא הוי זה ביטול דלא אמר בפי' שמבטל הגט והשליחות אלא שאומר שאינו רוצה וזה לא מהני דאפשר דאף שאינו רוצה מ"מ גמר ומגרש ולא הוי אלא גילוי דעתא בעלמא וקי"ל גילוי דעתא לאו מילתא.