עונג יום טוב מ

מחיים מהיקשא דמכשיר ומכפר והמהרש"א תירץ דקרא דכפרה דנקט הש"ס הוא לר"י דלית לי' היקשא דמכשיר ומכפר דהא סובר גבי ציפורי מצורע שאינן נאסרין אלא משעת שחיטה ולדידי' ילפינן ע"ע דנאסרת מחיים מקרא דכפרה כתיב בה והפ"י כתב עליו דאשתמיטתי' ש"ס ערוך (בחולין פ"ב) דר"י אית ליה דע"ע נמי אינה נאסרת מחיים: ולישב כל זה נראה לי דאף רבא ור"י דסברי עריפתה אוסרתה מודו דמחיים אסורה מטעם הזמנה לקדושה וכדאמר בסנהדרין דכיון דהיא גופא קדושה הזמנה מלתא הוא וזה ילפינן מקרא דכפרה כתיב בה כקדשים כמו שקדשים אסורים בהנאה אף קודם קיום מצותן דהיינו שחיטה וזריקה מחמת שהם קדשי שמים כן ע"ע אסורה בהנאה מטעם הזמנה לקדושה אף קודם שהתחיל בה מצותי' אם הזמינה ביחוד וקצת מעשה כמו נטילה או הולכה ממקום למקום ואמר זה יהי' לע"ע כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף מח) ד"ה נתנו וכ"ז מילפותא דכפרה כתיב בה כקדשים אבל רה"מ ורבא פליגי בעצם איסורה אימתי מתחיל עשיית מצותה שתאסר בעצם האיסור ולא מטעם הזמנה לחודא דרה"מ סובר דבירידתה לנחל איתן כבר הותחל בה פעולת מצותה והותחל איסורה משום דסובר כתנא דיליף מכשיר ממכפר ורבא לא יליף מכשיר ממכפר דסובר דעצם האיסור שיש בע"ע אינו מתחיל בה כלל מחיים כ"א אחר עריפה ומ"מ מודה רבא דיש בה איסור הזמנה מדאורייתא גם מחיים דבקדושה גופא מודה רבא דהזמנה מילתא היא ויליף לה מקרא דכפרה כתיב בה ונ"מ טובא בינייהו אם אינה ראוי' עוד למצותה כדבעינן למימר לקמן דלרה"מ כבר איתסר לה בעצם איסורי הנאה ולא פקע איסורה ולרבא שאינה נאסרת מחיים בעצם איסורה אלא מטעם שהוזמנה לקדושתה כשאינה ראוי' למצותה בטלה הזמנה והשתא מייתי רה"מ ראי' לדבריו ממשנה דהשוחט ע"ע או"ב פטור לר"ש ואם נימא דאינה נאסרת מחיים בעצם איסורה הא הוי שחיטה ראוי' שלא בא עליו עצם איסור ואי משום הזמנה דמודה רבא דבגוף הקדושה הזמנה מילתא הוא כיון שנשחטה בטלה לה הזמנה ואמאי קרי לה שחיטה שא"ר כמו שבארנו לעיל דאף דאסור מדרבנן מטעם הוקצה למצותה כמו סוכה שנפלה ואתרוג שנפסל מ"מ מה שאסור מדרבנן לא מיקרי שחיטה שא"ר ואמאי פוטר ר"ש מזה הוכיח רה"מ דירידתה לנחל איתן אוסרתה בעצם אסורה ולא מטעם הזמנה לחוד הלכך אסורה אף שנשחטה ורבא מייתי ראי' דעריפתה אוסרתה בעצם איסורה דאז התחיל בה עשיית מצותה ולא מקודם ממשנה דאם עד שלא נערפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר וא"א דבירידתה לנחל איתן התחיל עצם איסורה אמאי תצא ותרעה בעדר הא כבר איתסרא לה א"ו דלא התחיל בה עצם איסורה עד שעת עריפה ומה דילפינן בברייתא דר' ינאי דנאסרה מחיים משום דכפרה כתיב בה כקדשים וכן משמע ממתניתין דקתני תצא ותרעה בעדר וכדמפרש בירושלמי תצא מקדושתה הוא רק מטעם הזמנה בעצם הקדושה דמילתא דפשיטא הוא לאוסרה. ולהכי אם נמצא ההורג דבטלה מצותה לגמרי בטלה הזמנה דידה והכא שרי אפילו מדרבנן אע"ג דסוכה שנפלה ואתרוג שנפסל אסור מדרבנן כל ימי החג הואיל והוקצה למצותו התם חיובא דהך מצוה אכתי רמי עליו רק שהאתרוג נפסל או הסוכה נפלה משא"כ הכא בנמצא ההורג דשוב אין כאן מצות הבאת ע"ע כלל להכי שרי אף מדרבנן ומה"ט אמרינן שם בביצה (דף ל) דאתרוג אם הפריש לשבעה ימים כאו"א אוכלו למחר אע"ג דסוכה אסור כל שבעה משום דאתרוג מפסקי ימים מלילות וביציאת יום ראשון כלה זמן מצותו לגמרי ושרי והשתא לא קשה לרבא דאינה נאסרת מחיים מאי קמ"ל מתניתין דתצא ותרעה בעדר דטובא קמ"ל דאף שכבר נאסרה מטעם הזמנה מ"מ כיון שנמצא ההורג בטל איסור הזמנה והוי דומיא דאינך בבא דמתניתין דכריתות דהתם: **(הגה"ה והשתא משכחת לה שפיר קידושין מחיים כגון שהזמין אחד עגלתו לערופה למוסרה לציבור שעדיין לא זכה בה הציבור שלא מסרו להם עדיין רק שנאסרת בהנאה רק מטעם הזמנה מילתא היא וקמ"ל מתניתין דאין בקדושיו כלום אחרי שאסורה בהנאה ושפיר תני המקדש בעגלה ערופה:)** והשתא מתפרשת גם סוגיא דסנהדרין היטב דאביי יליף דהזמנה מילתא הוא מע"ע שם שם והיינו דנאסרת מחיים אף קודם דאיתעבד בה מצותיה מטעם הזמנה כדיליף ר' ינאי מהא דכפרה כתיב בה כקדשים וסובר אביי ג"כ כרבא דעצם איסורה שבא ע"י עשיית מצותה מתחיל משעת עריפה וילפותא דכפרה כתיב בה כקדשים הבא לאוסרה מחיים הוא מירידה לנחל איתן [ואפשר לומר גם כן דאביי נמי סובר כרב המנונא דעצם איסורא מתחיל מירידתה לנחל איתן מיהו סובר דמטעם הזמנה דילפינן מהא דכפרה כתיב בה כקדשים הוא קודם ירידתה לנחל איתן רק כיון שהוזמנה אסורה ועיין בירושלמי שפירש שם דהא דאמר ר"י הורדה לנחל איתן אוסרתה ורב שמואל אמר עד שהיא בחיים היא קדושה ופי' המראה פנים דרב שמואל בר' יצחק פליג על דר"י וסובר דאסורה משהופרשה אף קודם ירידה לנ"א וא"כ איכא למימר דאביי נמי סובר הכי דאף לר"י דאסורה מירידה לנ"א בעצם איסורא מ"מ מהני ילפותא דכפרה כתיב בה לאוסרה מטעם הזמנה משעת הפרשה] מטעם הזמנה ופריך ורבא מ"ט לא גמר מע"ע דהא לדידי' ע"כ מטעם הזמנה אסורה מחיים מילפותא דכפרה וכמו שהוכחנו ממתניתין דתצא ותרעה בעדר וכמו שמפרש הירושלמי תצא מקדושתה ומשני משמשין ממשמשין גמר לאפוקי ע"ע דהיא גופה קדושה ומיושב היטב קושית התוס' שהקשו דהא רבא סובר עריפתה אוסרתה. דאף דסובר רבא דעריפתה אוסרתה היינו עצם איסורא אבל מטעם הזמנה מודה דאסורה מחיים ונ"מ לענין אם נשחטה העגלה דמטעם הזמנה הותרה מה"ת ומטעם עצם איסורא אין לה היתר אחר שנאסרה וכן לענין נמצא ההורג דמטעם הזמנה הותרה לגמרי ומטעם עצם איסורא באיסורה קיימא כמו שביארנו: ובזה אפשר להעמיד פסקי הרמב"ם ז"ל על נכון שפסק (בפ"ח מהלכות רוצח) דע"ע אסורה מירידתה לנחל איתן והביא ג"כ מתניתין דנמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ותמה הכסף משנה בשם הרשב"א ז"ל דהא בגמ' אמרינן בהדיא דלמ"ד ירידתה לנ"א אוסרתה אסורה אף שנמצא ההורג משום דכבר איתסרא לה ולפמש"כ א"ש דהא בלא"ה קשה מדוע פסק הר"ם ז"ל כרה"מ דירידתה אוסרתה ולא פסק כרבא דהוא בתרא וסובר דעריפתה אוסרתה ועוד דהא ר"י ור"ל דאיפלגי בקידושין (דף נ"ח) דר"י סובר שמשעת שחיטה נאסרין ור"ל סובר משעת לקיחה ואמרינן התם בטעמא דר"ל משום דיליף מע"ע דאסורה מחיים מירידתה לנ"א כר' ינאי ור"י דסובר שחיטה אוסרתה אמרינן (בחולין פ"א) דסובר ע"ע אינה אסורה מחיים דאי הוי אסורה מחיים הוי ילפינן מינה בג"ש דקיחה קיחה דגם ציפורי מצורע אסורין מחיים א"כ הר"מ ז"ל דפוסק (בפי"ד מהלכות נגעים) דציפורי מצורע נאסרין משעת שחיטה אמאי פסק בע"ע דירידתה לנ"א אוסרתה: לכן נראה דגם הר"מ ז"ל פוסק כרבא דע"ע אינה אסורה מחיים אלא משעת עריפה ורק מטעם הזמנה לקדושה אסורה משעת ירידה לנ"א. וכסוגיא דסנהדרין דבגוף הקדושה מודה רבא דהזמנה מילתא היא [ומפרש דליכא למיסר מטעם הזמנה מתחילת הפרשה אלא דבעינן גם קצת מעשה כמ"ש התוס' בסנהדרין (דף מ"ז) שם ד"ה נתנו והיינו ירידה לנ"א דהוי קצת מעשה ג"כ ולא כדברי המראה פנים על הירושלמי שמפרש שאסורה משעת הפרשה] ולהכי פסק ג"כ כמתניתין דתצא ותרעה בעדר דכיון דאינה אסורה אלא מטעם הזמנה כיון שנמצא ההורג בטלה מצותה ושריא כמ"ש לעיל דהא רבא לא דחי לדרה"מ מהך מתניתין אלא ממה שאוסרה רה"מ בעצם איסורא דע"ז אמר ואי ס"ד מחיים אסורה הא כבר איתסרא לה אבל מטעם הזמנה מודה דאסורה ואפ"ה תצא ותרעה בעדר משום