עונג יום טוב לט

קאמר שם איתמר עגלה ערופה אימתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים רבא אמר לאחר עריפה בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה אלא לרב המנונא מאימתי א"ר ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ונסביה חברייא למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתה אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועג"ע ר"ש פוטר וחכמים מחייבין בשלמא לדידי דאמינא מחיים בהא פליגי ר"ש ורבנן דר"ש סבר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ורבנן אמרי שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אא"א לאחר עריפה אמאי פטר ר"ש שחיטה ראוי' היא וכו' אמר רבא מנא אמינא לה מדתנן עג"ע אינה כן עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרא לה מחיים וכו' ע"כ ויש לי לדקדק בזה טובא בהא דמייתי רבא ראי' דעריפתה אוסרתה מהא דתנן עג"ע אינו כן שאם נמצא ההורג קודם שנערפה תצא ותרעה בעדר וא"א כרב המנונא דנאסרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר הא כבר איתסרא לה דקשה ע"ז אלא מאי דאינה נאסרת מחיים א"כ מאי קמ"ל דתרעה בעדר פשיטא דכיון דעריפתה אוסרתה והיא לא נערפה מותרת ואי תימא דהא גופא קמ"ל שאינה נאסרת מחיים הא ליתא דא"כ מאי שייטי למתני הכא בכריתות דין זה הוי ליה למתני במס' סוטה גבי דיני ע"ע אבל הכא דעיקר משנה דכריתות מהדר להורות לנו בדברים שהופרשו למצוותן ואח"כ בטלו מצוותן מה דינן כמו אשם תלוי או אשם וודאי וכל אלו דמיירי בדברים שכבר נאסרו ואח"כ בטלו מצוותן א"כ לא שייך למתני הכא הך דינא דע"ע דלרבא שלא נאסרה כלל פשיטא דתצא ותרעה בעדר ובירושלמי (פ"ט דסוטה) אמרינן אמר רב שמואל בר רב יצחק עד שהיא בחיים היא קדושה מתניתין אמרה כן תצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה ע"כ הרי שגם הירושלמי מפרש ומוכיח מלשון המשנה דקתני תצא שכבר נאסרה מחיים ועיין בפני משה שם ובמראה הפנים שם שכתבו דבאמת סוגיא דהירושלמי פליגא על סוגיא דידן אבל כבר כתבנו דבלא"ה מוכח מעיקר המשנה שנאסרת מחיים מדאיצטריך לאשמועינן דתצא ותרעה בעדר וא"א לומר כלל בענין אחר וא"כ הוכחת רבא בש"ס דידן צריכא ביאור: ועוד ק"ל טובא דבסוגיא דסנהדרין משמע דעיקר האיסור בע"ע למ"ד שנאסרת מחיים בירידתה לנחל איתן הוא מטעם הזמנה שהוזמן לעריפה כדאמר אביי דיליף דהזמנה מילתא היא מע"ע ורבא נמי מהדר ליה דע"ע היא גופה קדושה וא"כ קשה הא תינח כ"ז שראוי למיעבד בה מצותה אסורה משום שהוזמנה לעריפה אבל אחר שאינה ראוי' למצותה הא בטלה לה הזמנה דידה ואזלה קדושתה וחזרה להתירא וכה"ג מצינו בעצי סוכה שאסורין מה"ת כל ימי החג כקרבן כמו שדרשו כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה ואפ"ה כתבו התוס' בשם רבינו יצחק ז"ל (בשבת דף כב. ובסוכה דף יב ובביצה דף לב) והטור (בסימן תרס"ה) דאינה אסורה מה"ת אם נפלה אף בתוך ימי החג משום שאינה ראוי' למצותה וליכא איסורא אלא מדרבנן וכן באתרוג שנפסל בתוך ימי החג הביא הב"י דברי הירושלמי שמותר לאכלו ובט"ז שם (סימן תרס"ה) דאתרוג שנפסל בתוך ז' דמי לסוכה שנפלה בתוך ז' ושוב אין בה איסור משום אתקצאי למצותה וא"כ נראה דה"ה מידי דנאסר מטעם הזמנה לקדושה נמי אין איסור אלא כ"ז שראוי למצותו אבל אם נפסל ממצותו אזיל לי' קדושתו ומותר ליהנות ממנו כמו בתשמישי מצוה שמותר ליהנות ממנה אחר שנפסלה ממצותה ואע"ג דלענין הזמנה חמור קדושה ממצוה דבקדושה אמרינן הזמנה מילתא היא ובמצוה אמרינן הזמנה לאו מילתא היא כמו שפסק הרמ"א ז"ל באו"ח (סימן תרל"ה) בהוזמן לסוכה דמותר ליהנות ממנה מ"מ מסתברא דלא חמיר דבר שהוזמן לקדושה מדבר שנשתמש בו כבר למצוה וכמו דבדבר שנשתמש בו כבר למצוה אמרינן דאע"ג דאסור מה"ת מ"מ אין איסורו אלא אם ראוי עדיין למצותו ולא כשנפסל ה"נ בהוזמן לקדושה נמי לא אסרינן אלא כל זמן שעומד להשתמש בו לקדושה שהוזמן לה אבל כשנפסל ונדחה אזלא הזמנה דידי' וכמו שהוכחתי מעצי סוכה דרמי עלה רחמנא קדושה כל שבעה יותר משאר תשמישי מצוה ואפ"ה בנפלה מותרת מה"ת. וקצת ראי' יש ממה דאמרינן שם בסנהדרין דאביי דסבר דהזמנה מילתא הוא מפרש להא דתניא מותר המת ליורשיו משום דכל דחזי ליה תפיס דלא חזי לא תפיס וא"א לפרושי התם דמאי דאיתותר מהמת לא חלה עלי' איסור הזמנה למפרע דהא התם ת"ק דר"מ לה. ות"ק דר"מ סבר בכולא הש"ס דאין ברירה וא"כ א"א לומר דלא חלה למפרע איסור הזמנה על המותר א"ו דחלה איסור הזמנה על הכל ומה שניתותר אזלי איסור הזמנה מיני' א"כ פשיטא דאם נתקלקל ונפסל מלהיות ראוי לדבר שהוזמן דבטל הזמנה דידי': [ואפשר לומר דאף ר' נתן דסבר התם יעשנה דימוס על קברו דאף מאי דלא חזי לו תפיס היינו דווקא התם שמה שהוזמן למת לא נדחה ונתקלקל רק שנתותר אבל בנתקלקל ונפסל מודה דמותר] וא"כ ה"ה עגלה שנשחטה ואינה ראוי' עוד למצות עריפה בעינן לומר שפקע איסורה ממנה. דכיון שלא נאסרה אלא מטעם הזמנה לקדושה וכשנשחטה פקע הזמנה דידה וא"כ רב המנונא דמייתי ראי' שנאסרת מחיים מהא דתנן השוחט פרת חטאת וע"ע אוא"ב וכו' פטור לר"ש דסובר שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה קשה אפילו אם נימא דנאסרת מחיים נמי תקשה אמאי מיקרי שחיטה שא"ר הא כיון שאינה אסורה מחיים אלא מטעם הזמנה וכשנשחטה בטלה הזמנה ושריא ואע"ג דמדרבנן ודאי דאסור כמו בסוכה ואתרוג שנפסלו שכתבו התוס' והטור דאסור מדרבנן משום דאתקצאי למצותו מ"מ מה דאסר מדרבנן לא מיקרי לר"ש שחיטה שא"ר לפוטרו ממלקות דאו"ב כדמוכח בב"ק (דף עא) דלמ"ד מעשה שבת דרבנן לר"י הסנדלר מיקרי שחיטת שבת שחיטה הראוי' וחייב בה בד' וה' אף לר"ש דפוטר בשחיטה שאינה ראוי' וה"נ לענין או"ב אם אין אסורה אלא מדרבנן מטעם הוקצה למצותי' אמאי קרי לר"ש שחיטה שאינה ראוי' וקשה גם לרב המנונא. וכן רבא מאי מייתי ראי' דאינה נאסרת מחיים ממתניתין דנמצא ההורג עד שלא תערף תצא ותרעה בעדר וא"א דאסורה מחיים הא איתסרא לה אימא דאסורה מחיים ואפ"ה כשנמצא ההורג בטלה מצותי' שא"צ להביא עוד ובטלה קדושת הזמנה דידה דעדיף טפי מסוכת החג אחר שכלו ימי החג או מעצי סוכה שנפלו בתוך ימי החג דבטלו קדושתייהו ועוד קשה דבקדושין (דף נז) אמרינן המקדש בערלה ובכלאי הכרם בשור הנסקל ובע"ע ובציפורי מצורע אינה מקודשת ומפרש בגמרא בע"ע מנלן אמרי דבי ר"י כפרה כתיב בה כקדשים והקשו בתוס' דהכא מפיק לה מדכתיב כפרה כקדשים. ובכריתות מפיק לה מדכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה.. ותירצו דקרא דוערפו איצטריך לאוסרה אחר עריפה דלא נאמר שהותרה אחר שנעשה מצותה וקרא דכפרה כתיב בה איצטריך לאוסרה מחיים כמו קדשים שאסורים מחיים עיי"ש. וכן כתבו בחולין (דף קטז). וקשה לי טובא חדא דא"כ אמאי מייתי הש"ס קרא דכפרה כתיב בה דמיירי מחיים והוא דלא כרבא דסובר דעריפתה אוסרתה ולא מתסרא מחיים כלל ועוד דבלא"ה מתניתין מסתמא מיירי שקדשה לאחר עריפתה דמחיים. לא משכחת לה כלל דהא הרמב"ם (כתב בפ' ט' ה' ב' מהלכות רוצח) דע"ע באה משל ציבור של אותו עיר הקרובה אל החלל וא"כ אפילו אין אסורה בהנאה נמי אין אדם יכול לקדש בו את האשה דלאו דידי' הוא אלא משל ציבור א"ו דמיירי לאחר עריפה שנאסרה ויצאתה מרשות בעלים וכיון דמיירי לאחר עריפה א"כ אמאי נקט קרא דכפרה דילפינן מיני' לאוסרה מחיים כמ"ש התוס': והנה המהרש"ל הקשה ע"ד התוס' שכתבו דקרא דכפרה איצטריך לאוסרה מחיים הא לקמן ילפינן לאוסרה