עונג יום טוב שצח

וראיתי להגאון בעל ח"ס בחיו"ד שעמד ע"ז וכ' הטעם משום שיש להעמידה על חזקת חיים ובשעת שחיטה הי' בה עדיין חיות: ולפענ"ד לא נהירא דעל רגע השחיטה לא שייך להעמיד על חזקה כמ"ש במק"א בהא דתנן (בנדה ד' י"ד) שאם ראתה אותיום חייבין חטאת ואח"כ חייבין אשם תלוי ולא אמרינן דמוקמינן לה אחזקת טהרה וע"כ דעל רגע מועטת של כדי שתרד מן המטה לא שייך חזקה ועוד דמסוכנת דמי לגוסס דאמרינן בגיטין (דף כ"ח) גבי השולח גט ממדה"י נותנו בחזקת שהוא קיים ל"ש אלא חולה אבל גוסס לא עיי"ש והא דתנן (טהרו' פ"ו) המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר וחזר והכניסוהו לרה"י ברה"י טמא וברה"ר טהור הא דבר"ה טהור לא מטעם חזקת חיים הוא אלא משום דברה"ר טהור ספק טומאה אף היכא דליכא חזקה לקולא כמ"ש תוס' (חולין ד' ט'): ול"נ דמטעם אחר הוי בספק פרכסה ספק נבילה ולא וודאי נבילה דהא התם מיירי שרואה קודם שחיטה שהיא מסוכנת ומעמידין אותה ואינה עומדת דהא בהמה בריאה א"צ פרכוס וכיון שרואה קודם שחיטה שהיא מסוכנת ונולד בה ספק אם נטולה נשמתה או לא ואז לא שייך לאוקמי אחזקה דאינה זבוחה דהא אכתי לא שחט אותה ואנו מסתפקין אם יש בה עדיין חיות או לא וע"ז לא שייך לאמר חזקה שאינה זבוחה שהרי עדיין לא נשחטה ואטו שייך לאמר חזקה על דבר העתיד כלומר כמו דעד עתה לא היתה זבוחה כן לא יועיל בה זביחה כשתשחט זה ודאי אינו וכיון דבשעה שאינה מסוכנת לא הועיל בה חזקה אינו מועיל אף אחר שנשחטה והויא ספק השקול דכל חזקה שאין אנו יכולין לדון אותה ולהחזיקה בשעה שנולד הספק אף שאח"כ כששוחטה ואנו רוצין להתירה אנו יכולין לומר דהיא בחזקת אינה זבוחה ולאוסרה בתורת וודאי מ"מ כיון שלא שמשה החזקה בשעה שנולד הספק לא מהניא לן אף אחרי כן כמ"ש במק"א: ודע שראיתי אחרי כותבי כ"ז להגאון בעל שא"ר ז"ל בתשובותיו החדשות דהאריך הרבה בדין זה דשפחה חרופה ויצא לחלק דדעת הרמב"ם דמן התורה אין קדושין תופסין בח"ש וחב"ח אא"כ נתארסה לעבד עברי שהוא מותר גם בחצי שפחות שלה וחזיא לכולי להכי קדושין תופסין בה אבל בנתקדש לישראל אין קדושין תופסין אלא מדרבנן בעלמא משום דצד שפחות לא חזיא לי' ורוצה ליישב בזה כל דברי הרמב"ם ז"ל אבל לענ"ד ז"א דמלבד דמסוגיית הש"ס בגיטין שם מבואר דאין חילוק בין ישראל לעבד דהא רב ששת קאמר שם המקדש חצי' שפחה וחב"ח אינה מקודשת ואם לחשך אדם לאמר איזהו שפחה חרופה זו חצי' שפחה וחב"ח המאורסת לע"ע אמור לו כלך אצל ר' ישמעאל שהי' אומר בשפחה כנענית המאורסת לע"ע הכתוב מדבר ושפחה כנענית בת איתרוסי היא אלא מאי מאורסת מיוחדת ה"נ מיוחדת אלמא דרב ששת מייתי ראיה לישראל שקידש חציה שפחה מע"ע שקידש ולא מפליג בין ישראל דלא חזיא לכולי לע"ע דחזיא לכולי וגם בירושלמי (פ"ק דקדושין) קתני בדברי ר"ע בחצי' שפחה וחב"ח המאורסת לבן חורין ולא קתני מאורסת לע"ע אלמא דלא מפלגינן בהכי ועוד דהא בעי התם שפחה חרופה מהו שתקנה עצמה במיתת רבה וקאמר מה צריכה לי' כר"ע דאמר בחצי' שפחה וחב"ח המאורסת לב"ח הכתוב מדבר ברם כר' ישמעאל צריכה לי' דאמר בשפחה כנענית הכתוב מדבר אם נשואי תורה הן דכתיב אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכה דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמ"ד אין ע"ע עובד את היורש ע"כ. הרי דקאמר התם דלר"ע דאמר בחצי' שפחה וחב"ח מיירי קרא ליכא למיבעי אי קנתה עצמה במיתת רבה כיון דהוי קדושין מעליא רק לר' ישמעאל דקרא מיירי בע"ע שיחד לו שפחה כנענית וחייבה עליו תורה מלקות איכא למיבעי במיתת האדון כיון שאסורה על העבד פקע איסורה אכ"ע או לא ולדברי השא"ר גם אליבא דר"ע איכא למבעי כיון דעיקר תפיסת הקדושין הוא משום דחזיא לכולהו וכיון שמת האדון נאסר העבד בחצי של שפחות איכא למימר דפקע איסורה ויש לדחות דסובר הירושלמי דאף דעיקר תפיסת קדושין לר"ע משום דחזיא לכוליה מ"מ קדושין בכדי לא פקע: ואם כנים אנחנו במה שבארנו בדעת הרמב"ם ז"ל דבספיקא דדינא נמי מוקמינן אחזקה יתבאר לנו ג"כ דבריו (בפ"ז מהלכות אישות הלכה ט"ו) שכ' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמך מקודשת משום שאלו קידשה עכשיו מקודשת מספק ע"כ והיינו משום דקיי"ל כשמואל ביבמות דף צ"ב) דקאמר בעניותינו צריכה גט משום דמספקא לי' אי קידושין תופסין ביבמה לשוק או לא וכבר תמהו בזה המהרי"ט ומשנה למלך דכיון דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ולמאן דאמר אין קידושין תופסין ביבמה לשוק אם קידש לאחר שיחלוץ לה יבמה לא הוי קידושין כלל כדאמר שם בש"ס א"כ לדידן דמספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק אי לא הוי רק ספק קידושין דדלמא אין קידושין תופסין והוי דבר שלב"ל ואמאי כ' הרמב"ם ז"ל דמקודשת בוודאי דאיך יתכן דהוי וודאי קידושין כיון דהוי ספק דבר שב"ל ספק דבר שלב"ל: אבל לפי מה שבארנו נראה פשוט שהרמב"ם ז"ל סובר כהנך רבוותא דמחזיקין מאיסור לאיסור כמו שבארנו לעיל בתשובה אחרת ולהכי במקדש לאחר שיחלוץ לה יבמה יש לו דין קידושי וודאין דהא מיד שיחלוץ לה חל ספק קידושין דהא קידשה שיחול לאחר שיחלוץ לה ומחזיקין מאיסור לאיסור היינו מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א והך חזקה משוי לה לוודאי איסור כדקיי"ל בכ"ד להכי הוי קידושין וודאין מיהו כ"ז היכי שקידש לה שיחולו הקידושין לאחר שיחלוץ לה יבמה דעד שחלצה לא היה בה שום ספק קידושין והספק מתחיל רק אחר שיחלוץ לה יבמה ואז תיכף מחזיקין אותו מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א אבל יבמה שקידשה אחד שיחולו הקידושין מיד קודם שיחלוץ לה בזה לא שייך להחזיק מאיסור לאיסור דהא הספק קידושין נולד בה מיד תיכף שקיבלה הקידושין דהא קידשה שיחולו מיד ועדיין א"א למימר דמחזיקין מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א דאפילו אם נימא דלא תפסי בה קדושין ולית בה איסורא דא"א אכתי אית בה איסור יבמה לשוק והחזקה לא שייך למימר אלא היכא דבלא חזקה אנו רוצים להתירה ובא כח החזקה ואוסרה כמו שהיתה עד עכשיו אבל היכא דבלא"ה היא אסורה לא מהני לן החזקה מידי כמו שבארנו לעיל מסוגיא דקידושין (דף ע"ט) בקידשה אבי' בדרך הלכך זו שנולד בה ספק קידושין משעה שהיא עדיין אסורה משום יבמה לשוק לא מהניא לן החזקה מידי כיון דבלא"ה היא אסורה משום יבמה לשוק ואף דלאחר שיחלוץ לה יבמה ואזיל מינה איסור יבמה לשוק שוב יש לומר דמהני לה קידושין שנתקדשה קודם החליצה להחזיק מאיסור יבמה לשוק לאיסור א"א מ"מ חזקה שלא הועילה בשעתה בשעה שנולד הספק לא מהני אף לאחר זמן דאין סברא לומר דכל הימי' שלא חלצה תהי' בספק א"א ולאחר שחלצה תהא באיסור א"א וקידושין וודאין אבל כשקדשה שיחול אחר החליצה דאין מתחיל בה איסור א"א כלל קודם החליצה רק אחר החליצה אנו דנין אם קידושין תופסין ביבמה לשוק או לא ואם נימא דאין קידושין