עונג יום טוב שצז

דמעיקרא לא חיילי קידושין אלא משום דלא שייר בקניינו א"כ כשנשתחרר חצי השני ונעשה שיור בקניינו פקעי קידושין מיהו כ"ז שלא קבלה קידושין מאחר לא מיקרי שיור בקניינו דהא יכול לקדשה עדיין שיתפסו הקידושין בחצי השני דע"כ לא איבעיא לן (בקידושין דף ז') באמר התקדשי לי חצייך היום וחצייך למחר אי הוי קידושין אלא היכי דהי' יכול לקדש היום כולה ושייר בקניינו עד למחר בזה איבעי לן אי הוי קידושין או לא אבל בזו שתפס בה הקידושין בחצי' משום שלא היתה ראוי' לכולה ולא שייר בקניינו אם אח"כ נשתחררה וחזי' כולה חזר וקדשה וודאי דהוי מקודשת גמורה וכן הא דקאמר בגמרא למ"ד פקעי קדושי ראשון דהא דכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה וחזרה ונתקדשה יומתו אם זינתה אח"כ היינו שנתקדשה לזה שקדשה בתחילה דאז נעשית א"א גמורה ולא איכפת לן במה שחצי' נתקדש קודם השיחרור וחצי' לאחר השחרור [וכן מורה לשון הר"מ ז"ל שהבאנו לעיל שכ' גמרי קידושי וא"צ לקדשה מחדש משמע דאם הי' מקדשה מחדש הי' בה קידושין גמורין לכ"ע אף למ"ד דפקעי כשקדשה אחר] וכיון שאם קדשה פעם שני תפסי בה קידושין גמורין אין הקידושין הראשונים שהותפסו בחצי' נפקעים משום שיור הקנין דאית בהו דהא בידם לקדש ברצון שניהם ותהי' א"א גמורה ורק כשקיבלה קידושין מאחר דאז פקעי קידושין הראשונים לגמרי שהרי יש בהם שיור והשיור נתפס לאיש אחר אבל כ"ז שלא נתקדשה לאחר הם תלויין ואם זנתה אחר השחרור השני כ"ז שלא נתקדשה היא רק בלאו דלא פקעי עדיין קידושין הראשונים ולא גמרי ג"כ וקרא דאם חופשה יומתו מיירי בחזרה ונתקדשה והשתא א"ש טובא הא דנקט פלוגתתם בחזרה ונתקדשה דמ"ד פקעי הוא רק אחר שנתקדשה לאחר אבל כ"ז שלא נתקדשה לאחר לא פקעי עדיין והן תלויין: ובמה שבארנו ויישבנו דברי הר"מ ז"ל דאזיל בשיטת הר"ן דבספיקא דדינא מוקמינן אחזקה כמו בספיקא דמעשה ולכאורה יש להשיב דהא הר"מ ז"ל כתב (בהלכות שחיטה פ"א) גבי לא בדק בסימנין דהוי נבילה ומשמע דהוי וודאי נבילה ולקי עלה מטעם דבחיי' בחזקת אינה זבוחה קיימא וכמ"ש הפ"מ בפתיחתו להלכות שחיטה [ומה שקשה מהא דגבי נמצא הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דהוי ספק נבילה וכן גבי שוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה לאחר שחיטה כבר יישבנו במק"א דהתם איכא חזקה שאינו שמוט ושאין הסכין פגום נגד חזקת אינה זבוחה ולהכי הוי ספק אבל גבי. לא בדק בסימנין הוי וודאי נבילה דליכא חזקה להתירא נגד חזקת איסור] ואלו גבי ספיקא דדינא גבי שחיטה כתב דהוי ספק נבילה שכן כתב (בפרק א' הלכה ח') גבי אנסה עצמה וכן (בפ"ג הלכה ד') גבי שהה במיעוט בתרא דהוי ספק נבילה וא"כ מוכח מזה דגבי ספיקא דדינא לא אמרינן דמוקמינן אחזקה דאי הוי סובר דמוקמינן אחזקה הי' לו לכתוב דהוי נבילה סתם כמו גבי לא בדק בסימנין: ונ"ל דמ"מ אפשר לומר דהר"מ סובר דגם גבי ספיקא דדינא מוקמינן אחזקה כמו ספיקא דמעשה לענין איסור מיהו יש חילוק ביניהם דאלו גבי ספיקא דמעשה לקי עלה משום נבילה ואלו גבי ספיקא דדינא לא לקי עלה דכמו דגבי ממונא אמרינן גבי ספיקא דדינא שיכול המוחזק לומר קים לי ולא מפקינן ממונא מיני' ה"נ לא נוכל לחייבו מלקות היכי דהוי ספיקא דדינא דלא קיל גופו מממונו ואף דיש לחלק בזה מ"מ יש לומר כן ולהכי כל היכי דהוי ספיקא דדינא כ' הר"מ דהוי ספק נבילה דלענין איסורא הא לא נפקא לן מידי בין ספק איסור לודאי איסור דבשל תורה הכל לחומרא [ואף שיש נ"מ אם יש עוד ספק עם ספיקא דדינא ויהא ס"ס ומותר אף בשל תורה והול"ל שהוא רק ספק איסור כי היכי דנצטרף לזה ספק אחר אם ימצא מ"מ אפשר לומר דלא נחית הר"מ לזה ועוד דאפשר דהר"מ ז"ל סובר דספיקא דדינא לא מצרפינן לס"ס כדעת הפר"ח ביו"ד (סי' נ"ט) גבי גלודה ואף שהוא ז"ל פסק (בפ"ט מהלכות שחיטה הלכה ז') דאם ניטל ונגלד העור מעל השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי אברים ושאר כל העור קיים ה"ז ספק ויראה לי שמתירין אותה והכ"מ כ' שם דהוא מטעם ספק ספיקא ספק שמא אין זה השיעור מקום השיור בגלודה ואת"ל שזה מקום השיור מכל מקום שמא הלכה דאם ניטל זה לחוד אינו פוסל הרי דסובר דס"ס דדינא נמי הוי ס"ס מ"מ הא הכ"מ כ' שם עוד תירוץ אחר דדעתו דרק בספק דרוסה מחמרינן ולא בשארי טריפות עיי"ש] וליכא נ"מ אלא לענין מלקות לחוד דבספק ליכא מלקות ובוודאי איסור איכא מלקות להכי כתב שהוא ספק נבילה דמספיקא לא מלקינן לי' אף דאיכא חזקה כמו שאין מוציאין ממון בספיקא דדינא ה"נ לא מלקינן לי' מספיקא דדינא. אבל בספיקא דמעשה כמו לא בדק בסימנין מוקמינן אחזקה ומלקינן לי' משום נבילה דבספיקא דמעשה לא מצי למימר קים לי דהא אנן ידעינן שגם הוא בספק דהא חזינן דלא בדק בסימנין להכי כתב בלא בדק בסימנין דהוי נבילה וודאית מטעם חזקת אינה זבוחה ובספיקא דדינא כתב דהוי ספק נבילה שאינו לוקה עלי' משום דמצי למימר קים לי כמו גבי ממון ולענין איסורא לא נפקא לן מידי בין ספק לוודאי: ואין לומר דאכתי נ"מ לענין טומאה דאי הוי ספק נבילה ונגע בטהרות ברה"ר טהור דז"א דדוקא אם הספק נולד על הך נגיעה לחוד ולא הי' לנו לדון מקודם בהך ספק כמו תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם בזה אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור אבל בשר שהחזקנו בספק נבילה כגון שלא נודע לנו אם הוא מבהמה שנשחטה כראוי או מבהמה שמתה מאלי' ונגע בטהרות ברה"ר וודאי דספיקא טמא דהספק נולד לנו קודם נגיעה והחזקנו אותו לספק נבילה הוי ספק גם לענין טומאה וא"כ ליכא שום נפקא מינה במ"ש שהוא ספק נבילה ואין לומר דנ"מ לענין לשרוף תרומה אם נגע בהן ואם הוי ספק אין שורפין אלא תולין דכבר כ' הר"מ ז"ל (פי"ג מאבות הטומאה) דבספק אב הטומאה שורפין ג"כ התרומה עיי"ש. מיהו קשה ממ"ש הר"מ במסוכנת וספק אם פרכסה אם לא דהוי ספק נבילה וקשה דנימא דהוי וודאי נבילה מטעם חזקת איסור: