עונג יום טוב שצו

שיגמרו הקידושין מפני שדימה הא מלתא לאומר לה בשעת קידושין הראשונים דכשתשתחרר יחולו הקידושין על חצי' השני ולי נראה דפשטא דלישנא דש"ס משמע דגמרו מאליהן ואפילו אם אין רצונה שיחול חיילי בע"כ ע"י מה שקבלה קידושין הראשונים רק שלא היו יכולין לחול על חצי' השני דצד שפחות לא תפסי קידושין ועכשיו שנשתחררה לגמרי פשטי קידושין בכולה וגמרי בה דהא בקידושין (דף ז') פריך בהא דאמר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ונפשטו קידושין בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כולה עולה ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת והיינו דא"א להתפשט בכולה דהיא אין רצונה שיחולו אלא על חצי': והרשב"א ז"ל הקשה בחי' דהא גם היא קבלה הקידושין על חצי' מדעתה וכיון שנתרצית על חצי' ממילא נפשט בכולה כמו דאמרינן לגבי דידי' דאף דבעינן דעתו והוא אמר רגלה לחוד יהא עולה אפ"ה פשטי בכולה דהכי גלי קרא גבי עולה ה"נ נימא בהא דבעינן דעתה דכיון שקבלה קידושין על חצי' מדעתה פשטו נמי בכולה ותי' הרשב"א ז"ל שם בשם ר"ח ז"ל דכיון דשמעה דאמר חצייך מקודשת לי לא גמרי ומקני נפשה ואמרינן דאין רצונה בקידושין כלל וכ"ז היכא שיכול לקדש כולה דבזה אמרינן דאם שמעה דאמר חצייך לא מקניא נפשה אבל בחצי' שפחה דלא מצי מקדש כולה רק חצי' שפיר גמרה ומקניא נפשה אחצי' ולפי"ז כיון דחלין הקידושין בחצי' משום דלא שייר בקנין כשנשתחררה אח"כ פשטו קידושין בכולה כיון דעל חצי' הראשון נתרצו ביניהם ונתפסו פשטו מאליהן בכולה כמו בעולה דאם אמר רגלה של זו עולה אעפ"י שאינו רוצה שיתפס קדושה רק ברגלה פשטה בכל הבהמה וה"נ כיון שנתרצו שניהם שיתפס בחצי' כשנשתחרר פשט בכולה אף שלא מדעתם והתוס' בגיטין שם הקשו בהא דאמרינן גמרי קידושי ראשון מהא דאמרינן בבהמה של שני שותפין הקדיש חצי וחזר ולקחה והקדיש קדושה ואינו קריבה הרי דבעי שיקדיש חצי' השני' אבל מאיליו לא פשטה בה קידושי עיי"ש ותמיהני דלא דמי כלל דהא התם לא חלה הקדושה על חצי' השני' אפילו קדושת דמים דחלקו של שותף אינו יכול להקדיש כלל דאיש כי יקדיש את ביתו כתיב ורק על חלקו חל קדושת דמים לחוד משום דעל רגלה לחוד לא חל קדושת הגוף דרגל לא חזי לעולה להכי אף אחר שלקח החלק השני אם לא הקדישו לא קדיש דקדושת דמים לא פשט בכולה אבל בח"ש וחב"ח דחל הקידושין בחצי' האחת משום דלא שייר בקניינה כשנשתחררה פשט קידושין בכולה דקידושין דמי לקדושת הגוף ולהכי אמרינן גמרו קידושי ראשון מאליהן משום דפשט הקידושין בכולה אף שלא מדעתם דהא דאמרינן דבת חורין לא פשטה קידושין בכולה הוא משום דלא גמרה ומקניא נפשה כיון דיכול לקדש כולה ולא קידש אלא חצי' אבל בחצי שפחה דשפיר מקניא נפשה דהא פסקינן דתפסי בה קידושין והיינו בחצי' לחוד ואף דאשה לבי תרי לא חזיא מ"מ תפסי משום דלא שייר בקניינה להכי כשנשתחררה פשטי בכולה אף שאין שניהם רוצים בזה כמו ברגלה של זו עולה דבמה שהקדיש רגלה לעולה פשטה קדושת עולה בכולה ה"נ במה שנתרצו שיתפס חצי' פושט בכולה דמעיקרא לא הי' יכול להתפשט מפני חלק שפחות שאין קידושין נתפסין בה והשתא שנשתחררה פשט בכולה ולהכי לא הזכיר גם הר"מ ז"ל דבעי שתתרצה שיגמרו הקידושין ואף שהר"מ ז"ל דימה זה לקידושי קטנה שגמרו לכי גדלה ובקטנה בארנו דבעי שתשב תחתיו לכי גדלה אבל אם מיחתה כשגדלה לא גמרה לענין זה לא דימה אותה לקטנה ולא דימה אותה לקטנה אלא לענין זה שעד עכשיו אין הקידושין נתפסין בכולה ונגמרין אח"כ: אלא שלכאורה קשה לי אם נפרש דהא דגמרי קידושי ראשון הוא מחמת דפשטא קידושין בכולה דהא בתמורה (דף י"א) בעי רבא בעוף מאי בהמה אמר רחמנא והאי לאו בהמה היא א"ד קרבן אמר רחמנא והאי נמי קרבן הוא ורש"י ז"ל פי' התם דמיבעי לי' לר' יוסי דאמר דכולה עולה אף בדבר שאין הנשמה תלויה בו בעוף מהו ומשמע דבדבר שהנשמה תלויה בו לא מיבעי לי' דאף בעוף כולה עולה אבל הרמב"ם ז"ל (בפט"ו מהלכות מעשה הקרבנות) הביא בעיא דרבא דבעוף הוי ספק והוא פסק שם כר"מ ור"י דבדבר שאין הנשמה תלויה בו לא הוי כולה עולה ומביא ג"כ בעיא דרבא וע"כ דסובר דרבא מיבעי' לי' אף לר"מ ור"י בדבר שהנשמה תלוי בו בעוף אי הוי כולה עולה וכ"כ הכ"מ שם. וא"כ קשה כיון דאמרינן בהמה אמר רחמנא והאי לאו בהמה הוא נימא נמי בהמה אמר רחמנא ולא אשה דנהי דקידושין הוי לי' דין הקדש כמ"ש רש"י ותוס' מ"מ הא בהמה דווקא אמר רחמנא ואמאי פסק דוודאי גמרי קידושי ראשון ומהא דפריך מ"ז בריה דר"מ לרבינא בקידושין ונפשטה קידושין בכולה ולא מפליג בין קידושי אשה לבהמה לא קשה דאפשר דקאי באם תמצא לומר דגם בעוף פשט בכולה יקשה דגם באשה תפשט בכולה אבל על דברי הר"מ ז"ל קשה דפסק בעוף ספק וגבי קידושין פסק דוודאי גמרו ולפמ"ש לעיל דהא דפסק הר"מ דגמרי קידושי ראשון הוא מטעם שיש לה חזקת איסור א"א דשפחה חרופה א"ש דאף דמספקא לן אי אמרינן באשה פשטו קידושין בכולה משום דבהמה אמר רחמנא ולא אשה מ"מ מטעם חזקה הוי קידושי וודאי: ולפי"ז נוכל לומר דמ"ד פקעי קידושי ראשון הוא לא מטעם שכ' רש"י ז"ל משום דהוי כקטן שנולד אלא משום דסובר דלא אמרינן באשה פשטו קידושין בכולה וכהך בעיא דרבא דבהמה אמר רחמנא ולא עוף וה"ה ולא אשה ולהכי לא פשטו בכולה וכיון דלא פשטו בכולה ממילא פקעי אף הך חצי' שתפס בה קודם שיחרור דהא לא תפס בה מעיקרא אלא משום שלא שייר בקניינו והשתא שיש בה צד חירות בלא קידושין ונולד בה שיור פקעי ממילא הקידושין הראשונים דכל היכי דנולד אחר הקידושין דבר שאם הי' בשעת קידושין הי' מונעים את הקידושין מלתפוס מבטלין גם עכשיו את הקידושין כמו שכתב רש"י ז"ל ביבמות (דף מ"ט) בהא דאמר שם הכל מודים בסוטה שאין הוולד ממזר דהא תפסי בה קידושין ופרש"י שהרי אף לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין הראשונים עכ"ל הרי דאם הי' הדין דבסוטה לא תפסי קידושין הי' פוקעין ממנה קידושין הראשונים וא"צ גט כלל וה"נ כיון