עונג יום טוב שצה

גם בצד שפחות שייך חזקת איסור מחמת איסור שפחות שיש בה מיהו בזה צ"ע דדעת הר"מ ז"ל דאיסור שפחה הוא מדרבנן כמ"ש (בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"א) וכבר עמדו ע"ז האחרונים ז"ל מדברי הש"ס דקידושין (דף י"ט) גבי ע"ע כהן מהו בשפחה כנענית דקרי לי' הש"ס חידוש וצ"ע] וכיון דמוקמינן אחזקה שפיר כתב הר"מ דגמרי קידושי ראשון קדושין גמורים וא"צ לקדשה דכל היכא דמוקמינן אחזקה להחמיר אף אם עי"ז בא ג"כ קולא לא איכפת לן בזה דחזקה מדאורייתא והתוס' והרשב"א ז"ל כתבו בכמה דוכתי בכתובות ובקידושין דבתרי ותרי המכחישים עצמם במיתת הבעל מוקמינן אחזקה ומייתי חטאת ולא חיישינן לחולין בעזרה והתוס' בחולין (דף פ"ו) כתבו בד"ה מאי טעמא גבי חש"ו ששחטו בינם לבין עצמם דאי לא מספקא לן אי רוב מעשיהם מקולקלין או מתוקנים אלא הוי פלגא ופלגא בעינן לאוקמי אחזקת אינה זבוחה ומותר לשחוט אחריהן ולא חיישינן לאיסור אותו ואת בנו ואף דהיכא דאיכא חזקה לקולא לא מקילינן לגמרי וחיישינן מדרבנן כדאמר גבי נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי וחיישינן מדרבנן וכן אמרינן ביבמות בספק קידושין דאף דאשה בחזקת היתר ליבם עומדת אפ"ה אינה מתייבמת מדרבנן מ"מ הכא גבי שחיטת חש"ו דמוקמינן לה בחזקת אינה זבוחה מותר לשחוט אחריהן אף מדרבנן משום דאם נחמיר שלא לשחוט אחריהן מדרבנן אתי למיכל משחיטתן כדאמר התם ומה"ט כתבו התוס' דאי הוי פלגא ופלגא מותר לשחוט אחריהם: מיהו דעת הר"מ ז"ל אינו כן שהרי כ' (בפ' י"ב מה"ש הלכה י"ב) השוחט את הראשון והרי הוא ספק נבילה אסור לשחוט אחריהם עכ"ל ונראה שזהו מדרבנן שהחמירו שלא להעמיד על חזקת אינה זבוחה לקולא ולא חיישינן דלמא אתי ע"י שנאסור לשחוט אחריהם לידי תקלה שנאכל משחיטתן דהרואה אומר בשרא הוא דלא צריך לי' כדאמר שם בש"ס הלכך החמירו שלא לשחוט אחריו אבל היכא דאפשר לבוא לידי תקלה ע"י שנחמיר לא החמירו ומוקמינן אחזקה לגמרי ולהכי בספק אי גמרי קידושי ראשון כ"ז שלא נתקדשה לאחר פסק הר"מ ז"ל דגמרי קידושי ראשון וא"צ לקדשה מחדש דכיון דמוקמינן אחזקה לא החמירו לקדשה שנית דלמא אתי למימר קידושי קמאי לאו קידושין נינהו ואם לא תתרצה להתקדש יפטרו אותה בלא גט וכ"ז היכי שלא נתקדשה לאחר אחר שנשתחררה אבל אם נתקדשה לאחר אחר שנשתחררה בזה פסק הר"מ ז"ל דמקודשת לשניהם מספק דהוי ספק אי גמרי קידושי ראשון אי פקעי דהתם לא שייך לאוקמי אחזקה דאיסורא דהא כיון שבאנו לדון עלי' אחר שנתקדשה לאחר דבין אם גמרו קידושי ראשון או פקעי היא א"א דאי פקעי הוי מקודשת לשני א"כ לא שייך לאוקמי אחזקה דהכי אמרינן בקידושין (דף ע"ט) קדשה עצמה בעיר וקדשה אבי' בדרך דרב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהם וכתבו התוס' דלא פליגי אלא בקדשה עצמה בעיר דממ"נ היא א"א מחמת קידושי עצמה או מחמת קידושי אבי' ולא שייך לאוקמי אחזקת פנוי' אבל בקידשה אביה לחוד כ"ע מודו דאמרינן הרי היא בוגרת לפנינו משום דמעמידין אותה על חזקת פנוי' הרי דכיון שבאת לפנינו אחר שקדשה עצמה בעיר לא שייך לאוקמי אחזקת פנוי' בקידושי אבי' ולומר מחמת חזקה דכבר נתבגרה ואע"ג דאם הי' מקדשה אביה בדרך בבוקר ולא קדשה עצמה הי' הדין דמעמידין אותה בחזקת פנוי' מ"מ אם באת אחר שנתקדשה ע"י עצמה אין מעמידין אותה בחזקתה ואף שקדושי אביה קדמו לקדושי עצמה והי' אפשר לדין עלי' אז דין חזקה וא"כ ה"נ גבי ח"ש וחב"ח שנתקדשה ונשתחררה ובאת לפנינו אחר שנתקדשה לאחר לא שייך לומר דגמרי קידושי ראשון מחמת חזקת איסור דקודם שנשתחררה דהא אפילו אם נימא דפקעי קידושי ראשון נמי הויא א"א מחמת קידושי שני וכיון דלא שייך חזקה הוי קידושי שניהם ספק כמ"ש הר"מ ז"ל דכמו שאין דנין חזקה להתירא אם בין כך ובין כך אסורה מצד אחר כן אין אנו יכולין לדין חזקה לאיסורא אם בין כך ובין כך אסורה מצד אחר ונכונו דברי הר"מ ז"ל בפסקיו: אמנם אם כי ישבנו דברי הר"מ ז"ל צריך ליישב גם עיקר פלוגתא דר"י ור"ז דפליגי אי פקעי קידושי ראשון אי גמרי קידושי ראשון דאמאי נקטו פלוגתייהו בח"ש וחב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון הא הך פלוגתא דגמרי אי פקעי הוא אף בלא נתקדשה אחר שנשתחררה דלמ"ד גמרי צריכה גט ולמ"ד פקעי א"צ גט כלל וכמו שכתב רש"י דכקטן שנולד דמי: ולפמ"ש לעיל הי' אפשר לתרץ בפשוטו דלהכי נקט ונתקדשה לאחר לרבותא דמאן דאמר גמרי הוא דאפילו היכא דליכא חזקה לאיסורא כמו הכא שנתקדשה לאחר דליכא למימר העמידנה בחזקת איסור דקדושי קמאי דהא אפילו אי קידושי קמאי פקעי נמי הוי א"א מקידושי שני נמי גמרי קידושי ראשון משום דלאו מטעם ספק מוקמינן לי' אחזקה אלא דהכי פשיטא לי' דגמרי קידושי ראשון: ועוד נ"ל ליישב בהא דנקט פלוגתייהו בנתקדשה לשני אחר שנשתחררה ולבאר הסוגיא דיש לעיין בהא דאמרינן גמרו קידושי ראשון אי בעינן דעתה אחר שתשתחרר שתתרצה שיגמרו הקידושין או דחיילא ממילא אפילו אם אין רצונה שיחולו דלדעת הנוב"י שהבאנו לעיל משמע דבעינן דעתה