עונג יום טוב שצג

לאחר י"ב לחיובי אינהי דאתי איסור א"א ואשת אח ואחות אשה ואיסור נדות בהדדי ומיירי דשוו שליח בקטנותן שיחול הקדושין כשיגדלו ולפי דברינו הא לא אתי בבת אחת דאיסור נדות חייל בתחילת יום י"ג אף שהוא בהשמ"ש שהרי הוא איסור הבא מאיליו וחייל מספיקא והקידושין לא חיילי בהשמ"ש עד שיתברר שהוא יום תחלת שנת י"ג דלא מחית נפשיה לספיקא הא לא קשיא דהא מוקמינן התם מתניתין כר' שמעון ור' שמעון הא אית לי' (בנזיר ל"ד) דמחית אינש לספיקא גבי הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד דהוא נזיר ספק וה"ה גבי קדושין דבהשמ"ש חיילא ספק קידושין כמו איסור נדות ולהכי אתי בהדדי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל בחי' ליבמות דמוקמינן לה כר"ש לכל מילי ואף לענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עיי"ש] ואף שהתוס' כתבו שם בעירובין בהא דאמרינן בלגין טבול יום ומלאוהו יין ואמר הרי זה תרומה משתחשך דבריו קיימין ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלום ואמר שם רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב דאי תחילת היום קונה הא כבר נטהר הלגין בתחילת היום והקשו התוס' הא אמרינן מספיקא לא נחתא קדושה ובתחלת היום שהוא ביהשמ"ש לא הוי עדיין תרומה כיון שאמר לכשתחשך והוי טבל בתחילת היום ולהכי לא מהני עירובו ומנא לי' דסוף היום קונה עירוב הא אפשר לומר דתחילת היום קונה ואפ"ה לא אמר כלום משום דתחילת היום הוי ביהשמ"ש והוי עדיין טבל ותירצו דדוקא בככר זה היום חולין ולמחר קודש אמרינן דמספיקא לא נחית לי' קדושה שהרי הי' יכול להקדיש מיד ולא הקדיש עד למחר אמרינן דדעתו אוודאי ולא אספיקא. אבל בלגין שלא הי' יכול לומר שיחול התרומה מיד דהא תטמא מחמת הכלי להכי אמר לכשתחשך בזה אמרינן בתחילת היום חיילא התרומה כשנטהרה כלי אף שהוא ביהשמ"ש והוי ספיקא וא"כ ה"נ בקטנה שקבלה קדושין שלא הי' יכול לקדשה עכשיו בעינן למימר דגם ביהשמ"ש חייל קידושין למהוי ספק קידושין מ"מ הא הריטב"א ז"ל שם בחי' כ' תירוץ אחר ולא מחלק בין הי' יכול להקדיש שיחול מיד אי לא ומחלק שם תירוץ אחר דבתרומה חייל ביהשמ"ש משום דכיון דקביע בו איסור טבל מכבר וודאי ניחא לי' שיחול התרומה אף ביהשמ"ש משא"כ בככר זה הקדש דמדעתו קא מקדיש אמרינן מספיקא לא בעי למיחת להו קדושה וא"כ ה"ה בקדושין דמדעתו מקדש אמרינן מספיקא לא בעי שיחולו הקדושין עיי"ש בריטב"א. וכיון שבארנו דמקדש לכשיגדיל לא חיילי הקדושין ביהשמ"ש של תחלת יום י"ג א"כ ה"ה ביום י"ג כ"ז שלא נבדקה ולא ראינו שהביאה שערות נמי לא חיילי הקדושין משום דלא מחית נפשי' לספיקא ואינו רוצה שיחולו הקדושין עד שתבדק ויהי' לה סימנין ואף דאיכא לחלק דספק דביהשמ"ש הוא ספק לכל שא"א לברר לשום אדם ולא חיילי קידושין מספק אבל בספק אם הביאה סימנין לא שייך לומר לא מחית איניש נפשי' לספיקא דהא אם יבדוק יראה שיש סימנין וכ"ז שלא בדק חיילי הקידושין ודיינינן להו בספק קידושין זה אינו דגבי הריני נזיר אם יש בכרי מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד מתיר ר"י משום דלא מחית נפשי' לספיקא וודאי דמיירי אף שנגנב או נאבד אחר שנדר בנזיר דאלו הוי ראה אחר שנדר אפשר שהי' מוצא שיש בכרי מאה כור ואפ"ה כיון שנגנב אח"כ ולא נודע לו שיש בכרי מאה כור אינו נזיר וה"ה הכא בקידושין אם תלה לכשתגדל יהא קידושין כ"ז שלא נבדקה ונמצאת גדולה לא הוי קידושין ואף שנשרו ואפשר דאלו הוי בדק מעיקרא הוי מצא סימנין מ"מ כ"ז שמסופק לן לא מחית נפשיה לספיקא: ואף לרבא דאמר בנדרים (דף י"ט) דכל שספיקו חמור מוודאו לא מעייל נפשי' לספיקא דאלו גבי נזיר וודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקא לא מצי מגלח ובזה דווקא אמר ר"י דלא מעייל נפשי' לספיקא משום דספיקא חמור מוודאי מ"מ ה"נ גבי קידושין איכא למימר דלא מעייל נפשי' לספיקא שיחולו הקידושין עד שלא תבדק דאם נימא דלא חיילי מספק הקידושין אם ישבה תחתיו קודם שתבדק ויכולה למאן אם תקבל קידושין מאחר תוכל להתגרש ותשוב לבעלה הראשון דכל שיצאת במיאון מותרת לחזור לו כדאמרינן ביבמות (דף ק"ח) וכן אם יהי' קידושין וודאין לא תפסי קידושי אחר כלל משא"כ אם יהי' ספק קידושין תפסי קידושי אחר מספק ואסורה לחזור לראשון וכיון דספיקא רע לו מוודאי אמרינן שפיר דלא נחית נפשי' לספיקא. ודמי להריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד דאינו נזיר לר"י דהלכתא כוותי' והתם וודאי דמיירי אפילו אם בשעה שנדר הי' הכרי שלם והי' יכול לבדוק אם יש בכרי מאה כור או לא ואח"כ נולד ספק וה"נ אם מקדש לכשתגדל וכשגדלה ישבה תחתיו ולא נבדקה וכשנבדקה לא נמצא סימנין ויש ספק אם נשרו לא חיילי קידושין מספק וא"ש הא דאמר רב דימי מנהרדעא דכשלא בעל אין חוששין שמא נשרו ולא חיישינן לספיקא דגדלי בהדה משום דלא עייל נפשי' לספיקא: והנה כ"ז בארנו דעת הר"מ ז"ל בקידושי קטנה דסובר דגדלי בהדה אע"ג דלא בעל ודווקא אם נתקדשה בכסף לדעת הרשב"א ז"ל אבל בקטן שקידש לא הוי קידושין אף אחר שיגדל אף בקידושי כסף וטעמא רבא איכא לחלק בינייהו לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים (דף כ"ט) בהא דאמר התם ואשה כפדאוהו אחרים דמי וז"ל דכיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומה"ט אמרינן בקידושין דאי אמרה הריני מאורסת לך אין בדברי' ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשווי לנפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל וכו' עיי"ש: ובארנו דבריו במק"א דאין האשה עושית שום קנין רק שמסכמת להקנות עצמה והבעל עושה הקנין בעצמו והיא עושה רק פעולת הרצון לחוד וכבר בארנו במק"א שקטנה יש לה רצון כמ"ש הר"מ ז"ל לענין זנות דקטנה רק דגזירת הכתוב שאין הקטנה ניקנית דכתיב כי יקח איש אשה ולא קטנה להכי כ"ז שהיא קטנה לא חל הקנין של קידושין כלל אבל כשגדלה דיכול הקידושין לחול עלי' מהני רצונה דקטנות שיחולו כעת הקידושין דבשעת קיחה וגמר הקידושין גדולה היא אבל באיש דבעי כוונת קנין וקטן לאו בר כוונת קנין הוא לא מהני אף דבשעת גמר קיחה הוא גדול מ"מ כיון דבשעה שמקדשה הוא קטן לא מהני: וכן הקשה הרמב"ן והרשב"א ז"ל בהא דאמרינן בשופעת מתוך י"ב לאחר י"ב ומתוך י"ג לאחר י"ג ופרש"י דשווינהו שליח לקבל קידושין לאחר שיגדלו הקטנים והקשו הא אין מעשה הקטן כלום ועיין בהג"ה למ"ל שעמד על סתירת דברי הרשב"א ז"ל וכתב אם לא שנחלק בין קטן לקטנה ולדברינו יש סברא נכונה לחלק ביניהם דאף דגבי קטנה סובר הרשב"א ז"ל דגדלי בהדה אבל בקטן לא גדלי בהדיה ושפיר הקשה הא אין מעשה הקטן כלום וגם כשיגדל לא גדלי בהדי' ולקמן יבואר ישוב נכון לקושיית הרשב"א ז"ל על דברי רש"י ז"ל בעזהי"ת: סימן קמב ובדברי הר"מ ז"ל (בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז) שכתב המקדש אשה שחצי' שפחה וחצי' ב"ח אינה מקודשת