עונג יום טוב שצא

כרב ששת דקידושי קטנה גדלי בהדה לכי גדלה וכן כ' הראב"ד ז"ל בהשגותיו (בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז) בכוונת הרמב"ם ז"ל שסובר דקידושי קטנה גומרין כשגדלה: וראיתי למהרי"ק ז"ל (בשורש למ"ד) שתמה על הרמב"ם ז"ל שדבריו סותרים למ"ש (בהלכות גירושין פרק י"א הלכה ואו) וז"ל קטנה שלא מיאנה והגדילה אעפ"י שלא בעלה משנעשית י"ב שנה ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מדברי סופרים עכ"ל הרי שסובר דקידושי קטנה שלא נבעלה הוי רק מדברי סופרים וצריכה גט מדרבנן: והנה קושיית המהרי"ק על הר"מ ז"ל הי' נראה לי ליישב דמ"ש (בהל' אישות) דהוי דאורייתא וגדלי בהדה הוא היכא שישבה תחתיו ולא גילתה דעתה כלל שאינה רוצית להיות אשתו כמו שכתב התם וישבה עם בעלה ולהכי אמרינן דגדלי בהדה ובהלכות גירושין מיירי שכבר קודם שנתגדלה גילתה דעתה שאין רצונה בו ויצאת מתחת ידיו רק שלא מיאנה כדין מיאון בפני שנים דאף דלא הוי מיאון כ"א כשמיאנה בפני ב' מ"מ שוב לא נוכל לומר דגדלי קידושין בהדה למהוי קידושין דאורייתא דהא הרשב"א ז"ל כ' דטעמא דגדלי בהדה הוא משום דדמי למקדש שיחול לאחר שלשים. והתם גופא אם חזרה בה תוך שלשים לא הוי קידושין כדאיתא בר"פ האומר להכי בקטנה נמי מהני מה שחזרה בה שלא יחולו הקידושין כשגדלה וצריכה גט רק מדברי סופרים שתקנו דבגדלות לא ממאנה כמ"ש רש"י ז"ל בנדה (דף מ"ו) והרשב"א ז"ל (בפ' ב"ש): מיהו קשה לשון הר"מ ז"ל שכ' שם (בהלכות גירושין) בסיום דבריו צריכה גט מדברי סופרים שהרי לא בא עלי' אחר שהגדילה כדי שתהי' א"א גמורה ואם נימא דדעת הר"מ ז"ל דבישבה תחתיו עד שהגדילה נעשית א"א גמורה דגדלי קידושין בהדה הול"ל שהרי לא ישבה תחתיו עד שהגדילה כדי שתהי' א"א גמורה כמו שחשיב התם שהרי לא נבעלה משהגיעה לשני נערות ולא נבעלה אחר שגדלה. הול"ל נמי שהרי לא ישבה תחתיו עד שהגדילה וע"כ דסובר דליכא קידושין דאורייתא אלא בנבעלה משהגיע לשני נערות דאז חיישינן מן התורה שמא נשרו או בנבעלה אחר שהגדילה ממש דהוי קידושין וודאין אבל אם לא נבעלה כלל לא גדלי קידושין בהדה והוי רק קידושין דרבנן: ועוד קשה על דברי הר"מ ז"ל דכיון דסובר דקידושי קטנה מתלי תלי וקאי ולכי גדלה גדלי בהדה והויא א"א גמורה א"כ הא דאמר רב דימי בנדה (דף מ"ו) הלכתא חוששין שמא נשרו וה"מ היכא דקידש לפני זמן ובעל לאחר זמן דהוי לי' ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא דהיינו אם לא בעל כשתגדיל אין חוששין שמא נשרו וכן פ' הר"מ ז"ל (בהלכות גירושין) דאם לא בעל בשני נערות אין חוששין שמא נשרו וכיון דהר"מ ז"ל פ' דכל קטנה קידושי' גמרו בהדה ונעשית א"א גמורה מן התורה א"כ בלא בעל בגדלות נמי הא איכא ספיקא דאורייתא דשמא כבר גדלו ונשרו וגדלו קידושין בהדה ומדברי רב דימי בעצמו לא קשיא דאפשר לומר דרב דימי מספקא לי' אי גדלו בהדה אי לא ולא שמיע לי' ברייתא דמייתי רב ששת דקידושי' תלויין להכי אמר דבנבעלה וודאי חוששין שמא נשרו כיון דבעל לשם קידושין הוי ספיקא דאורייתא אבל בישבה תחתיו ולא נבעלה ומספקא לן אם הביאה סימנין או לא לא חיישינן שמא נשרו דהא הוי ס"ס שמא לא נשרו ואת"ל נשרו שמא אין הקידושין גדילין בהדה אפילו כשגדלה וכן להרי"ף ז"ל דפסק הא דרב דימי נמי לא קשה דאיהו פ' ג"כ דהא דגדלי בהדה הוי ספק א"כ בספיקא דשמא נשרו הוי ס"ס. אבל על הרמב"ם ז"ל קשה שהוא פסק דקידושי קטנה גדלי בהדה בפשיטות כרב ששת ופסק ג"כ דבלא נבעלה בהגיע ימי נערות א"צ גט מן התורה. ומשמע אעפ"י שישבה תחתיו ולא מיחתה מ"מ כיון שלא נבעלה לא הוי קידושין מן התורה ואמאי הא בעינן למיחש שמא נשרו וגדלו בהדה ואין לומר דמוקמינן לה אחזקת פנוי' ולא גדלה עדיין כמ"ש התוס' בקידושין (דף ע"ט) גבי קדשה אבי' בדרך דאי לאו דקדשה עצמה בעיר דהוי א"א ממ"נ הוי מוקמינן לה בחזקת פנוי' דא"כ בבעל אחר זמן ולא נמצא לה שערות נמי נוקי בחזקת פנוי' א"ו דא"א לאוקמי אחזקת פנוי' משום דאיכא כנגדה חזקה שכיון שהגיעה לכלל שנותי' הביאה סימנין כמו דקאמר רבא שם בנדה (דף מ"ו) קטנה שהגיעה לכלל שנותי' א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנין דאף דמסקינן דכי אמר רבא הנ"מ למיאון אבל לחליצה חיישינן בלא בדיקה היינו משום דלחליצה איכא נגד חזקה שהביאה סימנין חזקת יבמה לשוק אבל בל"ה חזקה שהביאה סימנין חזקה מעליא הוא: ונראה לי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בדברי רב דימי שם בנדה קשה טובא דקאמר וה"מ דקדיש בתוך זמן ובעל לאחר זמן אבל מעיקרא לא דלשון אבל מעיקרא דקאמר צריך ביאור דהול"ל וה"מ אם בעל לאחר זמן אבל לא בעל לאח"ז לא ומאי לשון מעיקרא דקאמר ותו מאי האי דקאמר וה"מ דקדיש בתוך זמן ובעל לאחר זמן ול"ל למימר דקדיש בתוך זמן הא בכולה סוגיא קיימינן בקידושי קטנה והול"ל וה"מ דבעל לאח"ז אבל לא בעל לאח"ז לא: ונראה לפי מה שכתבנו במק"א ליישב קושיית התוס' בחולין (דף י') דילפינן דאזלינן בתר חזקה מקרא דהבא אל הבית טמא ודלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא והקשו התוס' דכיון דמיירי אפילו כשנמצא הנגע חסר לפנינו אפ"ה מוקמינן הנגע אחזקתו ואמאי נוקי גברא אחזקת טהרה כיון שהנגע חסר לפנינו כמו דאמרינן גבי מקוה דמעמידין גברא בחזקת טומאה ואין מעמידין מקוה בחזקת שלימה משום שהרי חסר לפניך ומקרי תרתי לריעותא: ונראה דלק"מ דהא דאמרינן דחזקה דאתרעי נדחה מפני חזקה המתנגדת לה שלא אתרעי כמו הכא דחזקת שלימת המקוה דאתרעי ונמצא חסר נדחית מפני חזקת טומאה דגברא וחשבינן לי' לוודאי טמא היינו משום דהתם כשאנו רוצים לטמא את האדם מפני חזקתו ולסתור חזקת שלימה דמקוה אין אנו צריכים לסותרה מקודם שטבל בה האדם דאף אם נימא דקודם שטבל בה האדם היתה שלימה רק ברגע קודם הטבילה נחסרה נמי לא מהני לי' טבילה להכי שפיר מעמידין גברא אחזקתו ואמרינן דבשעת טבילה חסירה היתה ואף דעד שטבל בה האדם היתה בחזקת שלימה מ"מ קודם טבילתו נחסרה משא"כ בנגע אם באנו לסתור חזקת שלימה דנגע מפני חזקת טהרה דגברא לא מהני מה שנאמר שהנגע חסר ברגע קודם שבא זה אל הבית דהא כיון שהי' בו כגריס בשעת הסגר הוא טמא אף שנחסר אח"כ ולא מצינו לטהרו אלא א"כ נימא דקודם הסגר חסר הנגע וההסגר הי' שלא כדין וזה לא אמרינן דכיון דקודם שבא זה אל הבית החזקנו את הנגע שהיא בחזקת שלם ויש בו כגריס כמו שהי' בשעה שראוהו הכהן עכשיו נמי שהטהור בא אל הבית לא נסתור חזקת שלימה דנגע שהחזקנו מכבר מחמת חזקת טהור דגברא ודווקא היכא דאין אנו צריכין