עונג יום טוב שצ

לע"א דעלמא לא האמינו משום דליכא חזקה דדייקא עד דתקינו שיהא כל הדרכים בה אף שנשאת עפ"י ע"א דעלמא ואז שפיר גם ע"א מהימן דאיכא חזקת דייקא ומינסבא ומרע לחזקה דא"א וע"א נאמן באיסורין אף מן התורה: ובזה א"ש נמי הא דתנן דשבועות העדות אינה נוהגת בנשים דמן התורה ודאי דלא מהימנא אשה להעיד על מיתת בעל ומתניא הך מתניתין קודם שהוחזקו להיות משיאין ע"פ ע"א כהך משנה דשלהי יבמות דאמר ר"ע אין משיאין עפ"י אשה אע"ג דאיהו אמר בעצמו בברייתא דנשים נאמנות לאמר מת בעלי משום דברייתא מיירי אחר שהוחזקו ומתניתין מיירי קודם שהוחזקו דכה"ג מוקי רבי חנינא (בסנהדרין ל"ב) מתניתין דסנהדרין אחד דיני ממונות אחד דיני נפשות בדו"ח דנישנית קודם תקנה וקאי אדין תורה וה"נ הך משנה דאינה נוהגת בנשים מתני' קודם שהוחזקו דלא תקנו עדיין כל הדרכים בה ולא דייקא ולא מהימנא מן התורה אבל אחר שתיקנו בה כל הדרכים והוחזקו להשיא עפ"י נשים וראו להחמיר בסופה כדי להקל בתחילתה מהימנא אף מן התורה משום דדייקא ומינסבא מרע לחזקה דא"א ושפיר אמר ר"פ דע"א במיתה חייב ק"ש דהשתא דקיי"ל דתצא מזה ומזה נאמן מן התורה: הנה הארכנו קצת לבאר דהיכא דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן אף בדבר שבערוה ובנ"ד נאמנת לאמר שהטבעת שלה ולא נתרצית להתקדש כלל ואין שייך כאן חזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו דזה לא שייך אלא בדבר שהוא תחת ידו ככל שאר חפציו אבל אדם הנכנס בבית חבירו וראינו שחפץ מונח בידו אין כאן חזקה שהוא שלו דאין שום אדם מקפיד על חבירו אם נוטל כלי שלו בידו כ"ז שאינו רואה שנוטלו לעצמו ממש: ועוד דאף לפי דברי המקדש שאמר שהיה מדובר ביניהם שתתן לו הטבעת שיקדש אותה מ"מ הא ודאי דלא קנה אא"כ יקיים התנאי ויקדש אותה ואם הוא הי' חוזר בו ולא רצה לקדשה מחוייב להחזיר הטבעת וה"נ הכא בנ"ד שרצה לקדשה ובתחילת הנתינה לא רצתה היא נמי לא נתקיים התנאי. דאף דקיי"ל נתינה בע"כ שמי' נתינה מדאורייתא כמו שפסקו בשו"ע (סימן קמ"ג) מ"מ קידושין בע"כ לא הוי קידושין והיא נתנה רק ע"מ שיקדשנה וכיון דבתחילת הנתינה לא רצתה בקידושין זכתה בהטבעת ודידה שקלה ולא מהני מה שלא זרקתו אח"כ והחזיקתו על אצבעה ואין סברא לאמר דאף שלא רצתה להתקדש מתחילה מ"מ לא יצא עדיין הטבעת מרשות המקדש דהא נתנה לו (לפי דבריו) כדי לקדשה ואם עכשיו אין רצונה להתקדש מ"מ עדיין יכול לקדשה לאח"ז וכיון שהחזיקה את הטבעת אח"כ הוי קדושין דז"א דאדרבה הוא לא קנה אא"כ יקדש אותה בהאי טבעת וכיון שבא לקדשה ולא רצתה חזרה בה לגמרי מנתינתה והיא יכולה לחזור בה דהא לא הקנית לו במעכשיו וכיון שחזרה בה דידה שקלה ולא מהני מה שאח"כ החזיקה הטבעת אף אם נתרצית לקדושין ע"י החזקת הטבעת על אצבעה וזה ברור: גם יש להקל מחמת ששמעו העדים שבקשה ממנו הטבעת להטמינו שלא יאבד א"כ איכא למימר דמה שהחזיקה אותו על אצבעה הוא כדי להטמינו וכמ"ש התוס' בקידושין (דף ט') גבי הבה מיהבה דאדעתא דמעיקרא קאמרה עיי"ש. ויש להאריך בפרט זה אבל א"צ לכ"ז כי כבר כתבנו שיש די להקל להתיר הבתולה להנשא: סימן קמא לבאר דין קדושי קטנה שלא מיאנה ונתגדלה: לכאורה נראה בהא דאמרינן ביבמות (דף ק"ט) שני אחין נשואין לשתי אחיות אחת (דף ק"ט) שני קטנה ומת בעלה של גדולה דר"א סובר מלמדין את הקטנה שתמאן ור"ג סובר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ובעי ר"א מרב מ"ט דר"ג קא סבר ר"ג קדושי קטנה מתלי תלי וקאי אי גדלה גדלי' בהדה, ואע"ג דלא בעל או דלמא קסבר ר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין ואי לא בעל לא ופרש"י ז"ל גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל דניקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי קידושי' מעיקרא ואיגלא מלתא מעיקרא דזיקה דהך לאו כלום או דלמא קידושי קמאי לאו כלום נינהו ומשום קידושין דבעילה משגדלה נפקא הך יבמה ואע"ג דזיקה קודמת לקידושין קסבר רב המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושין ומבטלה לזיקה עכ"ל: והנה רש"י ז"ל פי' הא דאמרינן לכי גדלה גדלי בהדה היינו שחלו הקידושין למפרע ולכאורה פירושו מוכרח דהא חזינן דאי אמרינן דטעמא דר"ג משום דסובר קידושי קטנה מתלי תלי וקאי ולכי גדלה גדלי בהדה אין אנו צריכין לומר דסובר ר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה וע"כ הטעם משום דגדלי בהדה וחיילי למפרע א"כ אין זה מקדש אחות יבמה רק מקודשת למפרע ובמק"א הקשינו על דברי רש"י ז"ל מהא דאמרינן (בדף ס"א) כהן לא ישא את הקטנה ומפרש ראב"א דמיירי בכה"ג משום דאימת קא קני לה לכי גדלה בעולה היא וקאמר רבא מכלי לב אי דקדשה אבוה מההוא שעתא הוא דקא קני לה אי דקדשה נפשה ר"א הוא ולא רבנן דודאי גם רבנן סברי כן ע"ש וא"כ מאי מקשה רבא ומתמה ארב אדא בר אהבה דלמא רבנן סברי דבקדשה נפשה מותרת לכה"ג משום דגדלי קידושין בהדה ואין כאן איסור בעולה לכה"ג כיון דחיילי הקידושין למפרע והרי היא אשתו למפרע והרי ר"א בעי למימר הכי ורב ששת אמר ארב דסובר דלא חיילא למפרע אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא ויבואר לקמן דכמה מרבותינו הראשונים ז"ל פסקו כרב ששת ומדוע תמה רבא על ר"א בר אהבה דסובר דלרבנן דר"א כה"ג נושא את הקטנה והא ר"א אמר מלמדין את הקטנה שתמאן וע"כ דסברי דקידושי קטנה לא גדלי בהדה ור"ג פליג עלי' לרב ששת וסבר דגדלי בהדה ולהכי סובר תמתין עד שתגדיל ותצא משום אחות אשה ואימא דרבנן דר"א בכהן לא ישא את הקטנה הוא ר"ג ואמאי אמר רבא על הך אוקימתא דר"א בר אהבה מכלי לב: והנה באמת התוס' והרשב"א ז"ל בחי' פירשו הא דאמרינן לכי גדלה גדלי בהדה היינו שחלו הקידושין לכי גדלה והוקשה להתוס' כיון דסובר דהמקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה א"כ אמאי תצא הלא משום אחות אשה הא הני קידושין דקטנות חיילא לאחר שגדלה ולא למפרע וע"ז תירצו התוס' דכיון דממילא חיילא בלי שום מעשה להכי נפטרה יבמה והלכה אף דהמקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה מכל מקום היכא דקידושין חיילי ממילא נדחה הזיקה ג"כ אע"ג דהקידושין חלין אח"כ ועיין ברשב"א ז"ל שהסביר הדבר במה חיילי הקידושין לכי גדלה ותירץ דדמי למקדש לאחר למ"ד יום דהוי קדושין אף שנתאכלו המעות ואף דקבלת קטנה לאו כלום הוא מ"מ כיון דהוי קדושין מדרבנן אף בקטנות חייל עלה שעבוד כסף קדושין ומהני למהוי קדושין דאורייתא לכי גדלה ועיין ברי"ף ז"ל שכ' דאיכא כמה רבוותא דפסקי כרב ששת דלכי גדלה גדלי בהדה וכן פסק הר"מ ז"ל (בפ"ה מהלכות אישות הלכה ח') וז"ל ולמה יוצאת בלא גט מפני שאין קידושיה קידושין גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרה קידושי' ונעשית א"א גמורה וא"צ לחזור ולקדשה אחר שגדלה וכ"כ שם (בהלכה ט"ז) המקדש אשה שחצי' שפחה וחציה ב"ח אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקדושי קטנה שגדלה וא"צ קידושין אחרים עכ"ל הרי שפסק