עונג יום טוב שפג

לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ולא ידעתי מאי לפיכך דאטו התם מטעם דאין שליחות לקטן הוא וכי שליחות בעינן התם וצ"ע]: וכן מצאתי בהדיא בחידושי מהרי"ט לקדושין (דף נ"ח) שכתב דלא תקשי לר"ל דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ממשנה דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר בטל הוא הרי זה בטל דשאני קדושין מגט דגט בעי שליחות ממש דכתיב ונתן בידה משא"כ בקדושין דלא בעינן שליחות ממש ולא גרע מתן מנה לפלוני ואקדש אני לך ע"ש הרי ממש כדברינו דמהני גבי קדושין טלי קדושיך מע"ג קרקע וצ"ל דהא דמרבינן שליחות בקדושין הוא רק בקדושי שטר או בקדושי כסף ולא בירר לשליח איזה אשה יקדש לו דבזה בעינן שליחות שיהא מעשה השליח והסכמתו כמעשה המשלח אבל אם בירר לו איזה אשה לקדש ושלח הכסף ע"י השליח לא בעינן שליחות כלל: ולענ"ד נראה להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בקדושין (דף מ"ז) בברייתא המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ובעי לומר משום דמלוה להוצאה ניתנה אינה מקודשת ופריך א"ה אימא סיפא ושוין במכר שהוא קונה וא"א מלוה להוצאה ניתנה במאי קונה ע"ש ואי נימא דבקידושי כסף לא מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע א"כ מאי פריך דלמא שאני מכר דבמה שמחל המלוה מקנה משא"כ בקדושין דבעינן שיהא בידה דבר שנותן לה בשעת קדושין דומיא דגט דבעינן שיהא בידה בשעה שאומר לה ה"ז גיטך והמלוה כבר הוציאתו אבל במקח לא בעינן שיהא הדבר בידו וכיון שיש להמוכר הנאה ממה שמוחל לו בההיא הנאה דמחיל ליה קנה אע"ג דלא אמר בהנאת מחילת המלוה אבל בקדושין בעינן שיהא בידה הדבר שמקדשה בשעת אמירה וא"כ מאי מקשה מהא דבמכר קנה דלמא סובר מלוה להוצאה ניתנה ואעפ"כ במכר קנה אע"ג דלא אמר בהנאת מחילת מלוה רק בההיא הנאה דמחיל ליה אבל בקדושין לא מהני דבעינן נתינה א"ו דלא בעינן נתינה לידה גם בקידושין: ולפמש"כ דקדושי כסף מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע יתיישב לנו הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ד) אמתני' ב' שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה הרי אלו חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת אח ואם היו אחיות משום ואשה אל אחותה ואם היו נדות משום נדה ומוקי לה בגמרא באיסור בת אחת ואליבא דר"ש בשלמא כולהו משכחת להו דשוינהו שליח ושוי אינהי שליח ופגע שליח בשליח אלא נדות היכי משכחת לה א"ר עמרם א"ר בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ע"כ וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל פירש"י בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו ופי' הוא ז"ל משכחת לה כגון שנולדו הזכרים בא' בתשרי והנקבות ג"כ בא' בתשרי לשנה הבאה וביום תשלום י"ב לנקבות שהם י"ג לזכרים מסרו הקדושין שיחולו ליום המחרת כשכולם נעשו גדולים והתחילו להיות שופעות מיום תשלום הי"ג לזכרים שהוא יום תשלום הי"ב לנקבות והיו שופעות והולכות עד יום המחרת נמצא שהנדות והקידושין חלין בבת א' ואיכא דקשיא ליה דהא קטנים א"א להם לקדש וא"כ אלו שמסרו הקדושין בקטנותן לא עשו ולא כלום ואין הקדושין חלין אף לאחר גדלותן וא"ת דאתיא כר"מ דאמר לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר מקודשת הא להאי לישנא אפיקנא לה מדר"מ ואוקימנא לה כר"ש וכן התוס' שם הקשו בקצרה דהא לא הוי בבת א' דנדות חל תחילה שאינו יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל שאין מעשה קטן כלום ועיין מל"מ (פ"ד מה' אישות) ובנוב"י מה"ת אה"ע (סימן נ"ב) עיי"ש: אבל לפי דברינו דלא בעינן בקדושין נתינה מיד ליד וטלי קדושיך מע"ג קרקע נמי מהני א"ש טובא כשנדקדק בלשון רש"י ז"ל שכתב בד"ה ומתוך וז"ל וביום א' תשלום י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים מסרו הקדושין שיחולו ליום המחרת כו' עכ"ל קשה הא אין נ"מ מתי מסרו הקדושין רק שאנו צריכין לומר שנמסרו קודם גדלות ע"מ שיחולו לאחר גדלות ולמה צמצם רש"י ז"ל בלשונו שמסרו ביום שלפני הגדלות שיחולו למחרת הו"ל לומר סתם שמסרו לפני גדלות ע"מ שיחולו לאחר גדלות אבל באמת כוונת רש"י ז"ל שאין הקדושין בגדלות מחמת האמירה של קטנות שנתנו האנשים וקבלו הנשים שיחולו לאחר שיגדלו דזה ודאי לא מהני דאמירה של קטנות לאו כלום הוא ורצון של קטנות נמי לאו כלום הוא רק דהכא כיון שמסר לה הקדושין לפני ר"ה של י"ד דגדלות קודם שחשיכה והם יושבים וממתינים עד שחשיכה ואחר שחשיכה ברגע הראשונה ג"כ רוצים בקדושין הללו הרי דומה ממש כאלו היו מקדשים ברגע הראשונה של גדלות דהא כסף הקדושין הוא בידה ברגע הראשונה (ונתינה מיד ליד לא בעינן] ורצון שניהם כעת שיחולו הקדושין ועד עכשיו היו המעות אצלה כדין פקדון ועכשיו הם כסף קידושין ואף שלא אמר לה עכשיו כלום מ"מ הא לא בעינן אמירה בקדושין ובמדבר עמה על עסקי קדושין ונתן לה ולא פי' דיו דא"צ לפרש ועיקר מדבר על עסקי גיטין וקידושין דבעינן הוא רק שלא יהא דברים שבלב ולענין זה ודאי מהני הדיבור שדברו על עסקי הקדושין קודם שחשיכה אף שהיו עדיין בקטנותם כיון דעיקר הקנין נגמר ע"י הרצון והחזקת הכסף שברגע הראשונה דגדלות ולענין דבור לחוד ודאי דמהני מה שדברו קודם הגדלות כיון דלא בעינן הדיבור רק לידע עסק הקדושין: וכ"ז מהני דוקא אם ברגע הראשונה דגדלות היו יושבים ומתרצים בקדושין והם חושבים על רגע ראשונה דגדלות כדי שיחולו הקדושין אבל אם היו ישנים ברגע הראשונה דגדלות או עוסקים בדבר אחר לא מהני דהא רצון וקנין דקטנות לאו כלום הוא ואפילו מה שרנו שיחול בגדלות לא מהני א"כ אימתי חלין הקדושין, רצון וקנין דקטנות לא מהני וברגע הראשונה דגדלות לא נתכוונו לקדושין כלל ולאח"כ נמי לא חייל דהא הפסיקו בענין אחר ועוד דאנן לענין איסור בת אחת קיימינן ואם יכולין לחול ברגע ראשונה של גדלות שפיר מקרי בת א' שחלין ברגע ראשונה של ר"ה מחמת שרוצים בקדושין ברגע זו אבל אם ברגע ראשונה לא היה דעתם על הקדושין רק אח"כ הרי א"א לצמצם הרגע אצל כולם