עונג יום טוב שעח

דכו"ע לא ידעי סימנין דידה לא איכפת לן אף אם אח"כ בא לפנינו רמאי ונותן סימן או אם בסימן זה נפלה מאיש אחר כיון דכבר נתרצה בעל האבידה שיוחזר ע"י סימנין ע"י טעותו דסבר דכו"ע לא ידעו סימנין אבל גבי חמור בסימני אוכף דבעינן למיחש מה"ת שמא שאול הוא והמשאיל רוצה ליקח ממון שאינו שלו ונותן סימן באוכף ליקח בזה גם את החמור במה נתלה לאמר שאף שהוא חשוד באמת מ"מ בעיני השואל הוא מוחזק לנאמן וניחא לי' שיוחזר החמור ע"י סימני אוכף הא ודאי ליתא דאם חשוד הוא באמת גם בעיני השואל הוא חשוד ואז לא ניחא שיוחזר החמור ע"י סימני אוכף והיכי עביד רבנן תקנתא במאי דבעינן למיחש מה"ת לשאלה ואם הי' שאולה הא לא ניחא לי' לבעל אבידה בהאי תקנתא: מיהו הא לק"מ דכיון דאין סימן בפירות הא לית לי' פסידא לבעל אבידה אם נחזיר הפירות בסימני הכלי דהא אם לא יחזירו לבעל הכלי מטעם חשש שאלה גם לבעל הפירות לא נחזור כיון דליכא סימנא בגווייהו א"כ מה איכפת לי' לבעל אבידה אם יחזירו הפירות בסימני הכלי וניחא לי' שתהא תקנה זו בישראל שלא לחוש לשאלה כי היכי דלא יפסיד כל איש שיארע לו שיאבד פירות בכלי ויהא סימן בכלי ולא בפירות ואף מי שיארע לו ששאל כלי מחבירו והניח בה פירות ואבד הכלי והפירות והמשאיל חשוד בעיניו ליקח ממון שאינו שלו נמי אין לו פסידא בתקנה זו כיון שהוא אין לו סימן בפירות אלו ולא יבאו לידו אף אם נוקמי על דין תורה ונחוש לשאלה א"כ לא איכפת לי' אם נעשה תקנה להחזיר ע"י סימני הכלי אדרבה טוב הוא לו שיהא התקנה שלא לחוש לשאלה שאם לא ירצה המשאיל ליקח ממון שאינו שלו ויחזירו להאובד האמיתי ע"י סימני הכלי משנלך בתר דין תורה ולא יוחזר לו לעולם: והנה כ"ז איכא למימר למ"ד סימנין דאורייתא דלדידי' דרשינן מה שמלה שיש לה סימנין ויש לה תובעין היינו דבעינן שיהא להאבידה סימנין דאז אינו מתייאש משום דמימר אמר יהבינא סימנא ושקילנא וכשאין לו סימנין מתייאש משום דבמאי יחזירו לו הא לא ידע סימנא ואי משום דמצי למייתי עדים שיודעים שהוא שלו זה לא שכיח שימצא עדים דנקטינן השתא דכל היכי דידע דל"ל סימנא מתייאש ואינו בוטח לברר שהוא שלו ע"י עדים שיביא וא"כ א"ש נמי מה דניחא לי' לבעל אבידה תקנה להחזיר פירות ע"י סימן דכלי משום דמימר אמר אם יעמידו על דין תורה נמי לא יבוא האבידה לידי דסימנא לית לי בגווה ועל הבאת עדים איני בטוח להשיג ולברר כמ"ש: אבל למ"ד סימנין לאו דאורייתא הא כתבו התוס' וכל הראשונים ז"ל דהא דדרשינן מה שמלה שיש לה סימנין שע"י סימנין אינו מייאש שיכול לחקור ולמצוא עדים שהוא שלו ועי"ז זה אינו מתייאש מן האבידה נמצא שהאובד אינו מתייאש ע"י מה שמחשב שישיג עדים לברר שהוא שלו והסימנין בעינן רק שעל ידם יוכל לחקור על העדים ועל האבידה ולאמר ראיתם שמצא איש אבידה בסימנין כאלו א"כ שוב א"א לומר דמדאורייתא חיישינן לשאלה וחכמים תיקנו שלא לחוש דלמה יתקנו כן הא וודאי לא ניחא לבעל אבידה שיהא דין זה נוהג בישראל להחזירו ע"י סימני כלים ולא לחוש לשאלה אדרבה ניחא לי' שיהא נוהג כדין תורה לחוש לשאלה וכשימצא פירות בכלי אף דליכא סימן בפירות יחזור אחר עדים שהפירות שלו ויוחזר לו הפירות דהא לעגין זה יועיל לו סימן דכלי שעל ידם יוכל לחקור על האבידה העדים דהא השתא למ"ד סימנין לא"ד קיימינן ולדידי' אמרינן דאינו מתייאש מחמת שיביא עדים שהוא שלו והסימנין מועילים לו רק להשיג עדים ולחקור על האבידה א"כ בפירות בכלי או בחמור בסימני אוכף ניחא לי' דניחוש לשאלה ולא נחזיר דבר שאין בו סימן ע"י סי' הכלי ואמאי תקנו רבנן דלא נחוש לשאלה הא לא ניחא לי' לבעל אבידה א"ו דמן התורה נמי לא חיישינן לשאלה וילפינן לה מחמור בסימני אוכף ולאו דווקא אוכף דלא מושלי אלא ה"ה מידי דמושלי אינשי נמי לא חיישינן לשאלה ולהכי תנן מצא פירות בכלי ה"ז יחזיר את הפירות בסימן דכלי א"כ הרי מוכח ממתניתן דמצא פירות בכלי דלמ"ד סימנין לא"ד לא חיישינן כלל לשאלה: ובזה א"ש סוגית הש"ס דלבתר דמוקי מתניתין דסובר סימנין דאורייתא והא דאין מעידין אע"פ שיש סימני' בגופו מיירי בארוך וגוץ אמר הש"ס דכליו הוא משום דחיישינן לשאלה וקשה אמאי חידש השתא חששא דשאלה הא כמו דמפרשינן מתניתין למ"ד סימנין לאו דאורייתא דגופו מיירי בסימנים בינונים וכן כליו מיירי בכה"ג ה"נ יפרש להך אוקימתא דסימנין דאורייתא גופו בארוך וגוץ כליו בסימנים גרועים וכדמסיק באמת אח"כ דכליו איירי בחוורי וסומקי אבל לפמ"ש א"ש דלמ"ד סימנין לא"ד לא הוה מצי לפרושי טעמא דכלים משום חשש שאלה משום דהוה קשה לי' מתניתין דמצא פירות בכלי אבל השתא להך אוקימתא דסימנין דאורייתא נוכל לפרש דבכליו חיישינן לשאלה מוקי לה הכי והכי עדיף טפי ומתיישב בזה מה דקשה השתא סימנין דגופו לא מהני כש"כ דכליו אבל כי משני כליו דחיישינן לשאלה הוי רבותא דבכלים לא מהני אפילו סימן מובהק כמ"ש לעיל וכ"ז למ"ד סד"א אבל למ"ד סלא"ד א"א כלל לאמר דחיישינן לשאלה מכח מתניתין דמצא פירות בכלי כקושית התוס' וכמו שבארנו: הרי הוכחנו דלמ"ד סלא"ד וודאי דלא חיישינן כלל לשאלה ובלאו הכי רבים מרבותינו האחרונים ז"ל הכריעו דלא חיישינן לשאלה ועיין בהגר"א זצ"ל (בסי' י"ז) שם ובתשובת פ"י ובתשובות הגאון מוהר"ר יצחק זצ"ל אחיו של הגאון בעל הט"ז זצ"ל שכתב ג"כ בדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דלא חיישינן ומכש"כ בעובדא דידן שהכירו את כל בגדיו וכבר כתב מהרי"ט דכל בגדיו לא מושלי אינשי ודמי לכיס וארנקי ובהדיא מצאתי להרשב"א ז"ל הביאו בש"מ בב"מ וז"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי שמעינן דמעידין עלייהו ואפילו למ"ד סימנין לאו דאורייתא דהא מהדרינן גיטא עלייהו ולא חיישינן לשאלה כלל בכל כי הא וסמכינן לאהדורי גט אשה וה"ה לעדי מיתה עכ"ל הרי בהדיא שלא כדברי הב"י שחשש לאמר דלמ"ד סלד"א חיישינן לשאלה אף בכיס וארנקי: וגם בכל העדאת העדים אף שכתבנו שא"א להתיר ע"י עדותם מ"מ אומדנא דמוכח שמה שראו איש אחד נטבע הוא אברהם יצחק הנ"ל לכן אם שני אנשים הכירו בגדיו יכול כבודו להתיר אשתו בב"ד של שלשה ויהא רעוא שלא נכשל בדבר הלכה וברחמיו יצילנו משגיאות: וראיתי בתשובות גאוני בתראי שהביאו ראי' דלא חיישינן לשאלה מהא דכתב רש"י ז"ל (בחולין צ"ו) גבי הא דאמר תדע דטב"ע עדיפא מסימנא דאילו אמר פלניא דהאי סימנא ודהאי סימנא קטל נפשא לא קטלינן לי' ואלו אית לי' טב"ע בגוי' קטלינן לי' ופרש"י ז"ל כך סימנין יש לו בגופו ובכליו עי"ש משמע בהדיא דסימני כליו מהני כמו סימני גופו והיכי דמהני סימני גופו מהני נמי סימני כליו ולא חיישינן לשאלה ולי נראה דאין ראי' מכאן דהא התם אנו רוצים לדון את האיש המעידים עליו וא"כ דסימנין מהני להעיד עליו שהרג הוי קטלינן לי' דאם איתא דשאל כליו מאחר הי' טוען לא אני הוא והכלים שראיתם על ההורג איש אחר הוא שהרג ושאלתי ממנו הכלים ומדלא טען הכי ש"מ שהוא הרג א"ו הא דלא קטלינן משום דסימנין לא מהני לאסהודי עליו דאפשר להיות שאיש אחר הרג והי' לו סימנין כאלו ואין לאמר דאכתי א"א למיקטל על סימני בגדים אי חיישינן לשאלה משום דהוי התראת ספק משום דמצי לטעון אח"כ בב"ד שהכלים שאולים אצלו דז"א דהא יכולים להוליכו מיד אחר שהרג לב"ד וידונו אותו ועוד דזה לא הוי התראת ספק דהתראת ספק מיקרי רק אם הספק אם יהי' כאן עבירה אבל בודאי עבירה מה