עונג יום טוב שעה

במקל הרגו דרב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות ור"י סובר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות. והיינו משום דרב סובר כיון דלדברי שניהם לוה ממון או הרגו הרי חייב בוודאי ור"י סובר דבטלה עדות וכמו שהסברנו לעיל בדעת הראב"ד ז"ל דעל איזה מעשה שאנו רוצים לחייבו הוא ספק אצלינו ספק מעשה מניית מנה מן הצרור הוי ספק ואין לחייבו ועל ספק מניית מעשה מן הכיס נמי אין לחייבו מאי אמרת לחייבו על היוצא מעדות שניהם שהוא לוה או הוא הרג ע"ז כבר אמרנו שבאותה עדות לא אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה אף בדבר שלא הוכחשו כההיא דב"ב בזה אומר של אבותי וקאמר התם חילי' דרב הוא מהא דתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושתיהן מודים שהוא אינו קיים ינשאו וע"ז אמר בירושלמי ולא שמיע לי' דמר ר' אלעזר מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין צרה לעדים לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום והיינו דר"א סובר דבשני כיתי עדים המכחישין זא"ז לא תנשא מה"ט שכתבנו דאין להתירה מטעם מעשה המיתה דהוי ספק מחמת הכחשת כת האחרת. וכן מחמת מעשה שנהרג אין להתירה דהוי ספק מאי אמרת שניהם מודים שאינו קיים הרי לאותו עדות לא מהני אף במה דליכא הכחשה כמו בזה אומר של אבותי שכתבנו לעיל ודווקא גבי צרה אמרינן דינשאו דאין הכחשת צרה כלום אבל בב' כיתי עדים שהכחשתן מועיל כ"א לגבי שכנגדו לא תנשא כר' יוחנן: ואחרי שבררנו שהירושלמי מיירי בב' כיתי עדים א"כ נראה דבע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא אף לר"א ור' יוחנן דהא לדברי שניהם מת ואין מכחישין עצמן בזה ואף שבארנו דלא אמרינן באותה עדות זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה אף בדבר שלא הוכחשו זהו דווקא במוכחשין מפי שני עדים דבאותה עדות בהדי סהדי שקרי למה לי אף לרב הונא כיון שבאותו דיבור עצמו הוכחשו אבל הכחשת ע"א לא הוי הכחשה כלל לפסול את דיבורו של העד לגמרי שלא יועיל אף בדבר שלא הוכחשו ואף רב חסדא דסובר בהדי סהדי שקרי למה לי הוא דווקא בב' כיתי עדים אבל כת א' המכחשת זא"ז וודאי דאמרינן זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה וכו' [כדמוכח בכתובות גבי עד א' אומר תנאי הי' דברינו וע"א אומר אינו תנאי דאמרינן תרווייהו בשטרא מעליא קמסהדי עיי"ש (בדף י"ט ע"ב) ובר"נ] משום דהכחשת ע"א לאו הכחשה היא למיפסל העד במה שאינו מוכחש מחבירו וכיון דתרווייהו אמרי מת מותרת להנשא ושפיר כ' הרא"ש בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דתנשא ואין סתירה מדברי הירושלמי דהירושלמי מיירי בב' כיתי עדים ובירושלמי דקאמר לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ה"ה בע"א דעלמא נמי לא עשו הכחשתו כלום אצל חבירו אלא דלא מיירי מדין ע"א ועדיפא מיני' אמר דהכחשת צרה וודאי לאו כלום אפילו באומרת לא מת אבל באמת גם הכחשת ע"א לאו כלום הוא אצל חבירו וכיון דתרווייהו אומרים אינו קיים תנשא. ועוד נ"ל דאפילו בשתי כיתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג אף דפשיטא לי' להגאון בעל נוב"י ז"ל דהלכה בזה כר' יוחנן דסובר הכחיש עדות בתוך עדות ובטלה העדות כדקיי"ל בכל דוכתא רב ור' יוחנן הלכה כר"י מ"מ בהא הלכה כרב דלא בטלה העדות. דהכי מוכח בגמרא ביבמות (דף פ"ח) דמייתי רבא שם ברייתא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ וקאמר שם ה"ד אילימא דלא נישאת לאחד מעידיה ולא קאמרה ברי לי צריכה למימר דדפנו אלא לאו דנישאת לאחד מעידי' וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיני' ופירש"י ז"ל בד"ה אלא לאו כה"ג דנישאת תחילה לאחד מעידיה ואח"כ באו עדים שהי' חי באותו שעה ומת כו' ולא רצה להוציא משום זונה וקתני דפנו וקשיא לרב והיינו דילפינן מקרא דוקדשתו דמפקינן לה בכה"ג משום איסור זונה לכהן והרי חזינן דליכא התם אלא רק איסור זונה לכהן אבל איסור א"א ליכא ובע"כ משום דגם כת השני' מודים שעכשיו הוא מת רק שאומרים שבשעה שנישאת הי' בעלה חי ונאסרה משום זונה לכהן והרי התם דמי ממש לכת אחת אומרים מת וכת אחת אומרים נהרג דאם מת מעצמו לא נהרג ואם נהרג לא מת מעצמו והתם נמי דאם מת קודם שנישאת הרי לא היה קיים באותו שעה שהעידו העדים האחרונים שמת אז ואם מת בשעה שהעידו העדים אחרונים הרי הי' קיים בזמן שהעידו העדים הראשונים על מיתתו ואפ"ה אמרינן דליכא אלא איסור זונה לכהן אבל איסור א"א ליכא וע"כ הואיל ושתיהם מודים שמת תנשא אעפ"י שמכחישים עצמם בזמן מיתתו ולדברי כל כת אחת מהם השני' אומרים שקר הרי בהדיא כרב דאמרינן לא בטלה עדות בתוך עדות וכיון דסתמא דגמרא סבר הכי בעינן למיפסק כרב ושפיר פסק הרא"ש ז"ל בע"א אומר מת ועא"א נהרג תנשא דלא כהירושלמי: שוב ראיתי שיש לדחות קצת ראי' זו דאכתי איכא למימר דבטלה עדות בתוך עדות ומ"מ הכא בכת אחת אומרת מת ביום פלוני וכת אחת אומרת שמת אחר זמן והיא נשאת בין זמן הכת ראשונה לזמן הכת שני' וליכא איסור א"א משום דהוי ס"ס שמא מת בזמן שהעידו הכת ראשונה ואת"ל חי הי' אז ועדי שקר הם מ"מ שמא מת בזמן שהעידו כת השניה ואין זה ספק אחד דמה לי מת אז מה לי מת לאח"ז משום דהכא הספק מיתה בזמן שהעיד כת שניה אינו מתיר אלא איסור א"א אבל לכהן אסורה משום זונה וספק מיתה בזמן שהעידו כת ראשונה מתיר אף לכהונה וכל היכא שספק אחד מתיר יותר מחבירו לא מיקרי ספק אחד והוי ס"ס מעליא כמבואר ביו"ד (סימן ק"י) ובפוסקים ובשנים אומרים מת ושנים או' נהרג דליכא ס"ס דהא אין נ"מ בין מת לנהרג לשום דבר דלא הוי ס"ס אמרינן כיון דמכחישין זא"ז בטלה עדותן לגמרי אבל בכת אחת אומרת מת ביום פלוני ונשאת וכת א' אומרת שמת אחר שנשאת הוי ס"ס משום דספק אחד מתיר יותר מחבירו ואפילו להנך רבוותא דסברי דלא מהני ס"ס באיסור א"א להתירה משום דבחזקת א"א קיימא מ"מ הכא הא איתרע חזקת א"א משום חזקה דדייקא ומינסבא כמו שהוכיחו התוס' שם ביבמות מהא דאמר באשם תלוי קיימא ולא קאמר דבחטאת קיימא ש"מ דהוי ספק השקול וא"כ מהני ס"ס ולהכי אין אנו דנין אלא על איסור כהונה אבל משום איסור א"א אין לחוש דהוי ס"ס: ועיין בתשובות מהרא"י (סימן ק"ל) הובא בש"ך (סימן ק"י) דהתיר ע"י ס"ס כה"ג גבי א' שקנה פרה חולבת ואח"כ ילדה זכר ונקיבה ואינו ידוע מי יצא ראשון הזכר או הנקיבה דהוי ס"ס ספק שמא כבר נפטר רחמה קודם החליבה ואת"ל שחלבה עד שלא ילדה ספק שמא יצא הנקיבה ראשונה והוי ס"ס אע"ג דמה לי נפטר רחמה בזמן הקודם מה לי נפטר רחמה ע"י הנקיבה ואפ"ה לא חשיב לי' חד ספק וכ"ש הכא דחשיב ס"ס שמא נהרג או מת בזמן שהעידו העדים ראשונים ואת"ל דאז לא נהרג שמא נהרג בשעה שהעידו עדים האחרונים דהכא איכא נ"מ לענין פסול כהונה דכשנאמין לעדות הראשונים כשירה אף לכהונה וכשנאמין לעדות האחרונים פסולה לכהונה מחמת