עונג יום טוב שעד

הכחשה היא לגבי' חברתה אבל עד אחד דעלמא הואיל ומכחישים זא"ז לא תנשא: ואף שלכאורה הדבר תמוה דכיון דע"א נאמן בעדות אשה וחד מינייהו וודאי אומר אמת א"כ תנשא ממ"נ כמ"ש הב"ש מ"מ נראה דדבר זה תליא אי עד אחד נאמן בעדות אשה מה"ת או לא דאם אמרינן דנאמן מה"ת א"כ באחד אומר מת וא"א נהרג תנשא מטעם דהאחד וודאי אומר אמת. אבל אי אמרינן דמה"ת אין ע"א נאמן רק חכמים האמינוהו אפשר לומר דלא האמינו אלא בכה"ג שאינן מוכחשים אבל אם כ"א מוכחש מחבירו איכא למימר דתרווייהו לא דקדקו במיתתו כמ"ש התוס' (בדף קי"ח) ד"ה ומכחישות גבי צרות דכיון דאחת מהן וודאי שקרנית ואולי אומרים שקר כי לא ידעו אמיתת הדברים. וה"נ גבי ע"א שאינו נאמן מה"ת רק רבנן האמינוהו ובהכחשה חיישינן שמא שניהם לא ידעו אמיתת הדברים וזה דעת הריא"ז ז"ל: וראיתי בנוב"י ז"ל שכ' שנעלם מהרא"ש דברי הירושלמי שם ביבמות דהכי איתא שם אמר ר' אלעזר מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום ע"כ, הרי חזינן דבעדים מודה ר"י ור"ש דלא ינשאו והיינו בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג: ולולא דמסתפינא הו"א דאין סתירה לדעת הרא"ש מדברי הירושלמי דהירושלמי לא מיירי בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג אלא בב' כיתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג תדע דהא הך מימרא דר"א דמודה ר"י ור"ש בעדים מייתי אח"כ שם בירושלמי אפלוגתא דרב ורבי יוחנן באחת אומרת מן הכיס מנה ואחת אומרת מן הצרור מנה או אחת אומרת במקל הרגו ואחת אומרת בסייף הרגו דרב אמר לא בטלה עדות ור"י סובר דבטלה העדות וקאמר שם דבכת אחת מודה רב דבטלה עדות ופליגי רק בב' כיתות וע"ז אמר חילי' דרב מהא דתנן אחת אומרת מת אחת אומרת נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו וע"ז אמר לא שמיע לי' הא דאמר ר' אלעזר לא עשו צרה אצל חברתה כלום עיי"ש א"כ הא דאמר נמי מעיקרא מודה ר"י ור"ש בעדים היינו נמי בב' כיתי עדים וע"ז אמר דמודה ר"י ור"ש אבל בע"א אומר מת ועא"א נהרג לא מיירי הירושלמי כלל והחילוק שיש בין ב' כיתות המכחישים זא"ז במת ונהרג לכת אחת המכחישים זא"ז. נראה לפי מה שבארנו דעת הראב"ד ז"ל שהביא הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין (דף ס"ה) בהא דתניא התם שנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי והיא אומרת אלו שני עבדי וזו חבילתי צריכה שני גיטין כו' ופריך ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי וסהדי להאי מי מצי אמרה אלו שני עבדי וזו חבילתי כו' וע"ז כתב הראב"ד ז"ל בשאינן מכחישין אלו את אלו אלא אלו מעידין שנתקדשה לזה ואלו מעידין שנתקדשה לזה ואינן מעידין על זמן ידוע ואפשר שנתקדשה לשניהם בזה אחר זה גירש זה ונשא זה אבל אם היו מכחישין אלו את אלו לא היתה צריכה גט מאחד מהן שאין כאן עדים כלל: והרשב"א ז"ל תמה עליו דהא אפילו שמכחישין אלו את אלו הוי לי' כב' אומרים וב' אומרים לא נתקדשה דאמרינן בפ' האשה שנתארמלה דלא תנשא וכאן זיל לגבי האי הוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה וכן לגבי אידך ועוד דהא קיי"ל שתי כיתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה הלכך הכא וודאי חדא מינייהו מהימני ולחד מהנהו וודאי נתקדשה וצריכה גט ואפילו אם נישאת תצא ע"כ דברי הרשב"א ז"ל. ותמיהתו עצומה על דברי הראב"ד ז"ל: ונראה דדעת הראב"ד ז"ל דאף דקיי"ל שני כיתי עדים המכחישין זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה מ"מ הא אמרינן בב"ב (דף ל"א) גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה דאמר ר"נ אוקי חזקה בהדי חזקה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא וא"ל רבא דהא עדות מוכחשת היא ואמר שם בש"ס דרבא אית לי' שפיר הא דר"ה בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה מיהו ה"מ בעדות אחרת אבל באותו עדות סובר רבא דמיקרי עדות מוכחשת עיי"ש הרי דסבר רבא דלאותו עדות לא אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה וזו כו' אף בדבר שאין מכחישין זא"ז ויש להן דין עדות מוכחשת ואף דר"נ סובר דאוקי ארעא בחזקת אבהתא ואנן פסקינן כר"נ לאותו עדות לא הוי עדות מוכחשת. מ"מ נראה דדוקא באבהתא ושני חזקה דתרי מילי נינהו בזה סובר ר"נ דאין נפסלין במה שלא הוכחשו דרבא סובר דלאותה קרקע לא מהני עדותן אף דקיי"ל גבי עד זומם דמכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ באותה קרקע שהוכחש לא מהני עדותן כמ"ש התוס' בב"ק (דף ע"ב) ד"ה רבא ור"נ סובר דלא נפסל לאותה קרקע משום דאבהתא וחזקה תרי מילי נינהו אבל בהא מלתא גופא שהוכחשו ע"ז אין אנו יכולין לדון בזה על ידן אף בדבר שמודים זה לזה כגון שכ"א מהכיתות מוכחשים במה שאומרים שנתקדשה לאחד מהן אין אנו יכולים לדון על האשה דין א"א דהא ממה שיצא מפיהם שנתקדשה להאי אנו דנין שהיא א"א ואהאי דיבורא הרי הוכחשו זה מזה ובהא גם ר"נ מודה דאף דתרווייהו אמרי שהיא א"א ואין בזה הכחשה מ"מ באותו עדות לא סמכינן עלייהו להאמין להם אף שאין מכחישין זל"ז וכמו דלרבא אין מאמינים להנך סהדי דמסהדי אאבהתא אע"ג דלא הוכחשו בזה משום דבאותו עדות הוכחשו לא מהני עדותן. ה"נ לר"נ אף דסובר דגם באותו עדות מהימני במה דלא הוכחשו מ"מ בדבר שהוא בעצם הכחשתן לא מהימני אף בדבר שהכת המכחישים מודים להם: ולהכי שפיר כ' הראב"ד ז"ל דאם העדים מכחישין עצמן על זמן ידוע זאת אומרת נתקדשה לזה וזאת אומרת נתקדשה לזה אינה צריכה גט אף מאחד מהם דאף ששניהם מודים שהיא א"א אין אנו יכולין לחתוך הדין עפ"י הדברים ששניהם מודים זל"ז דלאותה עדות לא מהני עדותם אף בדבר שלא הוכחשו מאי אמרת הא חד מינייהו וודאי אמת קאמרי והרי היא א"א ז"א דהא על כל מעשה של אחד מהכתות אנו מסופקין על קדושי ראובן אנו מסופקין מחמת שעדותו של שמעון מכחישין אותן ועל עדותו של שמעון אנו מסופקין מחמת עדותו של ראובן ובספיקא לא מפקינן לה מחזקת פנוי' דהא כשנולדה פנוי' היתה ועל כל מעשה קידושין שהעידה א' מהכיתות יש ספק והרי היא בחזקת פנוי'. דבשנים אומרים נתקדשה שנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא לכתחילה הא זהו רק מדרבנן בעלמא כמ"ש הרשב"א בחי' לקידושין (דף ס"ו) והתוס' בכתובות (דף כ"ג) ד"ה מאי שנא ולא החמירו רבנן להצריך גט אלא היכא דאם נחמיר עלי' להצריכה גט יכול להיות שאנו עושין ככת אחת המעידה אמת ואומרים שנתקדשה אבל הכא גבי חבילה אם נצריכה גט לחומרא צריכה שני גיטין וגט אחד יהא בוודאי בחנם לכן לא החמירו כלל ואוקמה אדאורייתא דאכל מעשה הקידושין שהעידה אחת מהכיתות הוי ספיקא ומוקמינן לה בחזקת פנוי' ולצרף דברי שני הכיתות במה שהם מחזיקים אותה לא"א נמי אין אנו צריכין דלאותה עדות לא מהני דבריהם אף במה שלא הוכחשו כדמוכח מההוא דב"ב: ובהא מילתא פליגי רב ור' יוחנן (בירושלמי שלהי יבמות) בב' כיתי עדים אחת אומרת מנה מן הכיס ואחת אומרת מנה מן הצרור אחת אומרת בסייף הרגו ואחת אומרת