עונג יום טוב שעג

לא היו מחמירין עלי' לאוסרה על השני מדרבנן היתה מדייקת קודם שתנשא לו דחייש' שמא יבוא בעלה הראשון ולא ירצה לגרשה עד שתצא מן השני [וגם זה לתירוצא בתרא דכתובות (דף ט') דהא דלא אסרו ב"ש לדוד משום דגט כריתות כתב לה אורי' עי"ש משמע דאסורה לבועל אף באונס מן התורה ואין זה מן החומר שהחמירו עלי' מדרבנן] וגם מה שהולד ממזר מן השני הוא מן התורה כדאמר בש"ס וא"כ הא דקאמר מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה עיקר החומר הוא מה שאסורה על בעל ראשון והולד ממנו ממזר ואין לה כתובה ממנו וע"ז סמכו שתדקדק להתירה ע"פ ע"א א"כ קמה ראי' זו וגם נצבה מהא דאמר רבא דכי אתא חד והתירוה ואתי תרי ואסרוה והדר אתי חד ושרינן לה אע"ג דכבר נאסרה על בעלה הראשון ויש עלי' כל חומר בעלה הראשון מחמת שנשאת באיסור ע"י עד הראשון ואפ"ה מתירין ע"י עד השני: גם אין לומר דכיון שנשאת בלי רשות ב"ד דמי לקטטה בינה לבינו דמספקא לן בש"ס אי ע"א נאמן דלא גרע מאלו אמרה לבעלה גרשתני דז"א דהא התם בעינן שתתחזק שקרנית כגון דאמרה גרשתני ואתא עד ואמר להד"מ אבל הכא לא הוחזקה שקרנית דאפשר ששמעה שמת ולא מת. ועוד דהא קי"ל גם בע"א בקטטה אם נשאת לא תצא והכא כבר נשאת והיא תחת בעלה: ועוד נ"ל דיש להתיר בנידון דידן שהעד לא העיד על בעלה של זו כלל רק שאמר שהלך עמו איש אחד ממחניכם והי' לו סימן כזה והסימן הוא סימן מובהק שמשיאין אשה עפ"י סימן כזה אף אם סימנין דרבנן ואנו יודעין שיש בבעלה סימן זה והעד בעצמו אינו מכיר האשה זו כלל ולא את בעלה כלל. ובזה שאינו בא להעיד על אשה זו ודאי דמהימן ע"א מה"ת אף בלא סברא דדייקא וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל ביבמות (דף קט"ו) בסוגיא דע"א במלחמה שפירש שם שיטת הרי"ף דמפרש דהבעיא דע"א במלחמה הוא משום דכיון דלא' דייקא חיישינן דילמא העד משקר דנאמנות דע"א הוא רק משום דדייקא ופירש שם הא דקאמר וקאמרי סימנין היינו כדרך שמחזירין באבידה ובארנו בתשו' שבא לתרץ קושית ההמ"ג (בפ' י"ג מה' גירושין ה' י"ט) שהקשה דלשיטת הרי"ף דבעיית הש"ס בע"א במלחמה הוא משום דחיישינן למשקר א"כ מאי מהני דאמרי סימנין וע"ז בא הרמב"ן לתרץ כגון דקאמרי סימנין כדרך שמחזירין באבידה דהיינו דבאבידה אין אומרים למי שבא ליתן הסימן איזה סימן שיש באבידה זו וה"נ בעובדא דא כיון שאמר העד עדותו ולא ידע את האיש והאשה כלל דמי לאבידה דבסימן מובהק מחזירין מן התורה ולהכי יש להתירה לישב עם בעלה שהרי העד לא בא להעיד לאשה זו ולא ידע שיש בבעלה סימן זה ולחשוד את העד שמא הערים להעיד בב"ד שמצא הרוג כזה בסימן זה מחמת שהאשה שכרתו והיא גילתה לו שבבעלה הי' סימן מובהק כזה וודאי לא חיישינן דאי הוי חיישינן לזה מאי קאמר הש"ס דאמרי סימנין כפי פי' הרמב"ן ז"ל א"ו דלא חיישינן להכי ודו"ק כנלע"ד: תשובה בקצרה בעסק עגונה מכתבו קבלתי בעסק העגונה והנה כי כן הדברים אשר מכתבו נאמר על דברת הגב"ע ששלח כבודו שנא' בו שהעיד שאינו זוכר אם הטעות הי' בשם אביו או בפריזוויסקע שלו והי' קשה עלי מאוד לסמוך על דברי תשובות המקילים כי אולי באמת הי' הטעות בשם אביו וכל הראיות שהביאו להקל היכא שהזכיר העד דברים שאנו יודעים שלא נמצאו בבעל האשה לא נראו לי כי ראייתם מתשובות הר"נ (סימן ל"ג) אינה ראיה כלל כי עובדא דידי' הוי שבעל העגונה אמר קודם נסיעתו שישנה שמו. ומה שהקיל המ"ב בעדות עכומ"ז מסל"ת שהגיד בתוך עדותו דברים שידענו שאינם משום דתלינן בטעות ומקבלים עדותו במה שאנו יכולין לאמר שהוא אמת ומתירין את האשה והביא ראי' מהא דאמרינן אחד אומר בדיוטא עליונה וא' אומר בדיוטא התחתונה עדותן קיימת וכן אחד אומר בב' לחודש וא' אומר בג' לחודש תלינן דטעו בקביעא דירחא כדי לקיים עדותן וה"נ תלינן הדברים שידענו שאינם לטעותא ומתירין עפ"י עדותו עי"ש בסימן ק"ט ולענ"ד אינו דומה כלל דודאי התם דאם לא נתלה בטעות ע"כ דאחד משקר תלינן טפי בטעותא כי היכי דלא להחזיקו למשקר אבל הכא בעדות אשה לא תלינן במשקר רק דאמרינן שכל דבריו אמת רק שאין זה בעל העגונה הזאת ואין כאן לא שקר ולא טעות ועדותו מכוונת ואיש אחר הוא מנלן דמקבלין עדותו להתיר אשה הזאת ובזה נדחו כל ראיותיו וגם ענין פלגינן דיבורו שהזכיר המ"ב לא שייך כלל בכאן דהתם בפלוני רבעני לרצוני אמרינן פלגינן דיבורו משום דאין אדם משים עצמו רשע ואין אנו יכולים להאמינו במה שאומר על עצמו ובמה שאנו יכולים להאמינו מקבלים עדותו אבל הכא אנו יכולין להאמין כל דבריו עפ"י דין רק שאנו אומרי' שהנהרג הוא איש אחר ואיננו בעל האשה הזאת גם מה שכתב מהרי"מ ז"ל בתשובתו שבמה שאמר דברים הסותרים היתר האשה הזאת אמרינן דע"א אינו נאמן לאסור עי"ש בדבריו גם זה אינו כלל אטו הוא אומר בעדותו דבר האוסרה, הוא אינו אומר עדותו עלי' בפרט רק שאומר דברים אשר מזה אנו רואים שהאיש שמעיד עליו איננו בעל האשה מכל הלין טעמים הי' פשוט בעיני שא"א להתיר ע"י עדות האיזבארשציק שאמר בעצמו שהי' טעות בשם אביו ואף לא רציתי לכתוב נגד דעת הגדולים זכרם לברכה רק לא רציתי להזדקק לזה: ועתה בבוא דברי מעכ"ת בגב"ע ששמע מפי האיזבארשציק שהטעות הי' בפריזוויסקע שלו נתתי אל לבי דשמות הפריזוויסקע עבידי אינשי למיטעי בהברתם ואינו דומה לשמות העצם ששמותם של אחב"י מובהקים הם ומורגלים בפי כל איש ואם בהמכתב שבא להאיזבארשציק כתוב על אביו של הנפטר שם אחר ודאי דאנו צריכין לחוש שמא איש אחר הוא אבל בהפריזוויסקי יכול להיות שהכותב כתב ההברה בקצת שינוי אות אחת עפ"י טעות ע"ז אמר האיזבארשציק שהי' טעות בהפריזוויסקי שלו ונוכל לסמוך בזה על שמו ושם עירו דכיון דכתב המכתב לקאמינקא מסתמא אמר לו הנפטר שהוא מקאמינקא כמ"ש הפוסקים דזה מיקרי שם עירו לכן מצטרפינא בהדי כבודו ובצרוף הרב שהתירה להתיר האשה הזאת וישב כבודו ב"ד של שלשה להתירה ובחסדי ה' נשען שלא נכשל בדבר הלכה: סימן קלג שאלה בעדות עגונה מקאלנא שיש שני עדים על מיתת בעלה רק שמכחישין זא"ז באופן מיתתו איך הי' שאחד אמר שמת במקום פלוני ואחד אמר שמת במקום אחר: תשובה ביבמות (דף קי"ח) תנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו דברי ר"מ ר"י ור"ש אומרים הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו ובשו"ע (סימן י"ז סעיף ט') ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג אעפ"י שהם מכחישים זא"ז הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו ודין זה כתבו הב"י בשם הרא"ש והב"ש שם כתב בשם הריא"ז שחולק ע"ז וסובר דעא"א מת ועא"א נהרג לא תנשא דדוקא גבי צרה אמרינן הואיל ושתיהן מודים שאין קיים ינשאו משום דהכחשת צרה לאו