עונג יום טוב שעב

הוחזקה א"א ובאת לב"ד רק שתעיד האשה על מיתתו כדי לגבות כתובתה דהא קרבן שבועה ליכא אלא בתביעת ממון אף עד אחד כשר נמי לא מהימן ביחודו דכיון שלא באת לב"ד להתירה לינשא שהרי אינה מוחזקת כלל בא"א ואין אנו יודעין שהיתה אשתו של זה רק שהיא והעד אומרין וביאתה לב"ד הוא רק לגבות כתובתה הרי אין ע"א נאמן בדבר שבממון ודווקא אם אמרה התירוני לינשא ותנו לי כתובתי אז בעיא בגמ' דמהימנא שלא באת אדעתא דכתובה אבל אם באת לפנינו לגבות לא מהימנא כדאמרינן ביבמות (דף קי"ז) ובעיא שם אפילו אם אמרה תנו לי כתובתי והתירוני לינשא נמי לא מהימנא וכ"ש שלא באה כלל להתירה לינשא שהרי לא היתה בחזקת א"א רק שבאת לתבוע כתובתה וע"א כשר נמי לא מהימן וכ"ש אשה ולא מצי למיתני דנוהג בנשים כה"ג ודו"ק: בשבועות (דף ל"ב) אמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה שה"ח והכל מודים בעד מיתה שה"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד והכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דלא אמר לדידה ולא אמר לב"ד ועיין ברמב"ם ז"ל (בה' שבועות פ"ח) שהביא רק בבא דחיובא ולא הזכיר שאם אמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור ותמה הלח"מ מדוע השמיט הך בבא דר"פ ולא תירץ כלום. ונראה לי לפמ"ש הנוב"י במהד"ק (סימן ל"ג) דע"א נאמן מה"ת בעדות אשה דווקא עד כשר עי"ש שיישב הסוגיות הסותרות דבר זה א"כ אפשר לאמר דר"פ דאמר דבאמר לדידה ול"א לב"ד אזיל לטעמי' דאמר שם (ל"א) בהא דתנן ואינה נוהגת אלא בראוי להעיד לאפוקי מאי רב פפא אמר לאפוקי מלך ראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ע"כ הנה סובר ר"פ דמשחק בקוביא אע"ג דפסלו אותו חכמי' לעדות מ"מ מחויב ק"ש הואיל וחזי מה"ת אעפ"י שבאמת אין. תועלת בעדותו כלל שפסלו אותו חכמים אפ"ה חייב ק"ש להכי נמי הוצרך לאמר דבאמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור משום דסד"א דכיון דעפ"י עדותו היו מתירין אותה מה"ת וכשהיא תגיד בעצמה מת בעלה לא מהני אלא מדרבנן חייב ק"ש שמ"מ כבש עדותו המועיל מה"ת ור"פ אזיל בתר דאורייתא לענין ק"ש להכי קמ"ל ר"פ דהכא פטור כיון דסוף סוף לא הוצרכה לעדותו משום דחכמים הימנוה לדידה ג"כ להכי פטור ולא דמי למשחק בקוביא דאזלינן בתר דאורייתא לחיוב דהתם מ"מ איכא תביעה אבל הכא מאי תבעה לי' כיון שכבר הגיד לה ויכולה לבא לב"ד ויתירוה וליכא תביעה כמ"ש הר"ן שם להכי פטור אבל אנן דקי"ל כראב"י דמשחק בקוביא אע"ג דמדאורי' חזי רק משום דכיון דאינו מועיל עדותו כלום מדרבנן פטור מק"ש א"כ פשיטא דבאמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור כיון שאין צורך בעדותו כלל שכבר הימנוה רבנן ואעפ"י שהעד מהימן מה"ת והיא לא מהימנא רק מדרבנן מ"מ הא בתר דרבנן אזלינן לדידן ור"פ הוצרך להשמיענו משום דסובר דמתניתין ממעט רק מלך אבל לא משחק בקוביא וה"א דדמי למשחק בקוביא דאזלינן בתר דאורייתא קמ"ל דהתם הטעם משום דלכל הפחות איכא תביעה דבידו לעשות תשובה אבל באמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור אע"ג דהעד נאמן מה"ת ואיהי לא מהימנא אלא מדרבנן מ"מ כיון דליכא תביעה כלל שכבר אמר לה דבר המועיל פטור: ונ"ל דהר"מ סובר דאפילו העד הראשון ששמעה מפיו מכחיש אפ"ה מהימנא וא"כ קשה פשיטא דליכא ק"ש ומאי קמ"ל ר"פ וצ"ל דקמ"ל אף שאם הי' מעיד הי' מועיל מדאורייתא מ"מ פטור מק"ש כיון דלא הפסיד לה מידי ואין כאן תביעה כלל כמ"ש הר"נ אבל לדידן דאזלינן בתר דרבנן אין כאן רבותא דהא מדרבנן מהימנא אף שהעד מכחיש להכי השמיטו הר"מ ז"ל: סימן קלב שאלה אשה שנשאת בלי עדות ובלי היתר ב"ד ושאלו אותה מפני מה נשאת והשיבה ששמעה שמת בעלה ובא ע"א ג"כ שמת אם מותרת עפ"י העד או לא: תשובה הנה ראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשובתו (סימן קכ"ג) שכתב ומסתפקנא באשה שנשאת בלי שום עדות ואח"כ בא ע"א שמת בעלה הראשון מכבר די"ל דלא מהני דאף דמה דאמרינן אשה דייקא ומנסבא אינו דווקא בתחילת נשואין אלא על כל רגע ורגע שיושבת תחת בעלה כמ"ש התוס' ב"ב (דף ל"ב) ד"ה אין מ"מ י"ל דבאשה זו דראינו דנשאת בלי עדות ולא הי' לה ע"מ לדייק אתרע חזקה לגבה ודלמא גם עתה כשמעיד העד והיא יושבת תחת בעלה יושבת בלי דיוק וסיים שלא מצא גלוי לדין זה: והנה לכאורה נראה לי דיש לפשוט הך ספיקא מהא דאמר רבא בפ' האשה (דף צ"ב) תדע דטעות הוא דאילו הורו ב"ד בחלב ודם להתיר והדר חזו טעמא לאיסור כי הדרי ואמרי להיתר לא משגחינן בהו ואלו היכא דאתי ע"א שרינא אתו בי תרי אסרנא כי הדר אתי ע"א שרינן לה מ"ט לאו משום דטעות הוא עכלה"ג ופרש"י ז"ל כי הדר אתי ע"א ואמר עכשיו מת שרינן לה משום דאמרינן עד קמא אטעיין והאי בתראה מהימן עכ"ל ונחזי אנן היכי מיירי אי בשלא ניסת ע"י העד הראשון א"כ היכי מוכח מנה דטעות מדלא הדרינן בי' מהוראה זו דהתיר ע"י ע"א הא לא חזינן הכא שום טעות בהוראה שהתרנו ע"י העד הראשון דהא עיקר ההיתר שלנו הי' משום שסמכנו עצמינו על דיוק דידה שלא תנשא עד שתברר והרי באמת לא נשאת עדיין שאף שהותרה לינשא ומ"ט לא נתירה ע"י העד השני שאומר עכשיו נימא ג"כ דלא תנשא עד שתדייק ונתיר אותה ואין כאן טעות בהוראה כלל ואף שקבלה היתר ב"ד ולא דקדקה היטיב מ"מ כיון דלא נשאת עדיין לא נמצא טעות בהוראה דגם הב"ד שהתירוה סמכו רק על מה שתדייק ולא תנשא עד שתדקדק וכ"כ רש"י ז"ל ביבמות (דף כ"ה) ד"ה דאמר דהיא גופה דייקא עד שיודעת שמת ודאי ואח"כ נשאת עכ"ל הרי שעיקר הדיוק קודם נשואין, א"ו דהש"ס מיירי באשה שנשאת ע"י ע"א ובאו ב' ואמרו חי הוא ואסרנוה ועתה בא ע"א ואומר עכשיו מת דמתירין אותה לינשא לאיש אחר ואמרינן קמא אטעיין ובתרא מהימן ומזה מוכיח רבא דטעות הוא א"כ הרי חזינן דאף דאשה זו לא דקדקה ונשאת ע"פ העד הראשון שהעיד שקר והוכחש ע"י ב' עדים אפ"ה מתירין אותה לינשא ע"פ העד השני שמעיד עכשיו מת ולא הפסידה חזקת דיוקא דידה ע"י מה שראינו שלא דקדקה בעדות הראשון: מיהו מראי' זו אין ללמוד רק דלא הפסידה חזקת דיוקא ע"י מה שנשאת מכבר ע"י ע"א ולא דקדקה ואמרינן אף דאז לא דקדקה מ"מ עכשיו שרצונה לינשא לאיש אחר תדקדק כדי שלא תצטרך לצאת גם מזה ומתירין אותה עכשיו לינשא ע"י הע"א השני אבל בעובדא זו שראינו שנשאת בלי דיוק ועכשיו אין לה ממה להתיירא כלל דאם בעלה חי הרי יש לה כל חומר ולמה תדקדק כעת אדרבה ניחא לה לישב תחת בעלה שנשאת לו בזה אפשר לומר דאין ע"א מהימן כיון דליכא דיוקה כלל: מיהו נ"ל דעיקר הא דקאמר בש"ס מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת בתחילתה הוא החומר שהחמירו עלי' לאוסרה על בעלה הראשון שאף שמן התורה מותרת לחזור לו שהיא אנוסה ושוגגת שסבורה שמת אפ"ה אסרו אותה עליו והולד ממזר ממנו ואין לה כתובה ותנאי כתובה וע"ז סמכו להקל עלי' בתחילתה אבל מה שיש עליה חומר לבעל שני אין זה גורם להקל עלי' בתחילתה דמה שאסורה לו אין זה חומר דכיון דבא בעלה הראשון אסורה לו עד שיגרשנה הראשון וגם אם