עונג יום טוב שעא

לאגלויי ואין לנו לחלק ביניהם וכדברי הרשב"א ז"ל בקושיותיו על הרי"ף ז"ל אבל באמת הרי"ף מפרש הא דבעינן למימר דהעד נאמן משום דדייקא ומינסבא היינו אף שהיא אינה יודעת מאומה מ"מ נאמן דדיוקא דידה מהני שלא תסבב היא שיאמר העד שקר ואז העד נאמן מחמת עצמו ובזה בעי למימר גבי קטטה דלא דייקא דאף דהכלל בידינו שאשה אינה משקרת במיתת בעלה מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה מ"מ בקטטה חשודה לשקר וכיון שחשודה לשקר אז גם נאמנות העד בטל דע"א נאמן רק היכא שהבע"ד אינו חשוד אבל היכא שהיא חשודה גם העד אינו נאמן [וכמ"ש הר"מ ז"ל (פ' י"ג מהלכות גירושין) גבי קטטה דחיישינן שמא שכרתו] וכן בבעיא דע"א במלחמה מיבעיא לן אי טעמא דע"א נאמן משום דדייקא ומינסבא וגבי מלחמה אינו נאמן משום דאמרה בדדמי אין הכוונה משום דאמרה בדדמי לא תדייק בתר מיתתו אלא כיון דאמרה בדדמי ונראה לה שוודאי מת תגרום שהעד יעיד שקר דאף דהעד אומר מת וקברתיו (כמ"ש הרי"ף ז"ל דגם בעד חיישינן לבדדמי ובעינן שיאמר קברתיו) מ"מ חיישינן שמא העד יאמר שקר ולא מת ולא קברו רק שהיא בקשה ממנו או שכרתו שיאמר מת וקברתיו ואף שהיא אינה חשודה לשקר במיתת בעלה דאשה דייקא מ"מ האשה הזאת שנדמה לה שמת שהעד אמר לה שהי' במלחמה וס"ד כל הני דאיקטיל והוא חי או שאמר לה שמת אבל לא קברו יכול להיות שהיא שכרתו שיאמר שקברו וכ"ז מחמת שנדמה לה שוודאי מת במלחמה וכיון דנאמנות של ע"א הוא רק היכא דהיא אינה חשודה לסבב את העד שישקר להכי פשיטא להש"ס דהיכא דאמרה בדדמי חשודה מחמת זה לסבב שיעיד העד שקר על מה שלא ראה ולומר מת וקברתיו אף שלא ראה מיתתו או קבורתו ולא מהימן והך ספיקא מספקא להרי"ף ז"ל על נאמנות דע"א אי משום דייקא או משום עבידא לאגלויי וע"ז כתב הרי"ף דבעיין לא איפשטא מיהו כיון דאמרינן לקמן גבי ההוא דטבע בדגלת כו' שמעינן דע"א במים שאין להם סוף נאמן היינו דאף אם נימא שהטעם דע"א נאמן מטעם דייקא ומינסבא דהיינו שלא תסבב שיעיד העד שקר מ"מ לא אמרינן רק שהאשה אמרה בדדמי וחשודה לומר שמת אף שיודעת רק שהי' במלחמה וממיתתו וקבורתו אינה יודעת אבל זה אינה חשודה לשכור או לבקש העד שיאמר מת וקברתיו מה שלא ראה בעיניו דע"ז אינה חשודה ודוקא לומר מת על סמך דמיונה דכל הני דאיקטיל והוא חי חשודה שפיר אבל לבקש העד להעיד מה שלא אמר לה שזה שקר גמור ע"ז אינה חשודה וגרע מאמירת מת על אדם שהי' בין הני טובא דאיקטילי ואינה חשודה ע"ז וכיון דאינה חשודה שוב נשאר הנאמנות כיון שהיא אינה חשודה לשוכרו ולבקשו לומר שקר אין אדם חוטא ולא לו ולא דמי לע"א בקטטה דלא איפשטא דחיישינן דלמא הא דע"א מהימן משום דדייקא ומינסבא ואז ע"א לא מהימן היכי דאיכא קטטה משום דהתם חשודה לשקר לגמרי ואזדא לי' גם נאמנות הע"א דהתם כיון דהיא אינה נאמנת מחמת שחשודה לשקר הרי חשודה ג"כ לשכור העד שיעיד שקר ואומר מת וקברתיו אף שהוא שקר גמור [וכמ"ש הר"מ ז"ל בטעמא דע"א בקטטה ובטלה עדות העד דכל נאמנות הוא משום אין אדם חוטא ולא לו וזהו רק במקום שאין הבע"ד חשוד אבל במקום שהבע"ד חשוד גם העד חשוד וכיון דהבעיא אם העד נאמן מצד עצמו מצד עבידא לאגלויי לא איפשיט ממילא אין העד נאמן דלטעם דייקא ומינסבא הכא לא דייקא ואדרבה משקרא ובעיא דע"א במלחמה אף דאיפשטא לא איפשטא מטעם דסמכינן אעבידא לאגלויי אלא מטעם דאף אם עיקר הטעם דנאמנות ע"א משום דדייקא והכא לא דייקא ואמרה בדדמי מ"מ לא משום דחשודה לומר בדדמי חשודה לשכור העד ודווקא בקטטה דחשודה לשקר בזה אמרינן דלהך בבא דנאמנות העד הוא משום לתא דידה הכא לא מהימן משום דחשודה לשוכרו אבל במלחמה אמרינן דאינה נאמנת משום דאמרה בדדמי אבל לא תסבב משום זה שיאמר העד שקר ולא נתקלקל נאמנות העד על ידה וכל היכא דהיא אינה חשודה לסבב שיאמר העד שקר לא אבעי לן דודאי ע"א נאמן בלי שום דייקא דידה ודוק בלשון הרי"ף שלא כתב בעיין הכא בדוכתא לא איפשטא ואיפשטא בההוא עובדא דדיגלת דהוי משמע דהך בעיא גופא דעבידא לאגלויי או דייקא ומינסבא איפשט אלא כתב מיהו ע"א במים שאין להם סוף נאמן והיינו דאף דהאבעיא דעבידא לאגלויי או דייקא ומינסבא לא איפשט [ואדרבה סוגיא דגמרא דפ"ב דיבמות נקטה דטעם נאמנות הוא משום דדייקא ומינסבא] מ"מ ע"א במלחמה ובמים שאין להם סוף נאמן מעובדא דדיגלת והיינו משום דאף דאיכא למימר דטעמא דע"א נאמן משום דדייקא והכא לא דייקא מ"מ נהי דלא דייקא ואמרה בדדמי מ"מ לא חשודה לשכור עד לומר שקר וכיון דאמר מת וקברתיו נאמן ומיושב היטיב דברי הרי"ף מהשתי קושיות שהקשה עליו הרשב"א ז"ל: ולפמ"ש דע"א נאמן מה"ת היכא דלא איתחזק איסורא או אפילו באיתחזיק איסורא והיא לא חשודה דהיינו אחר שתיקנו חכמים והחמירו עלי' בסופה דדייקא ומינסבא א"ש מה שהקשה הנוב"י ז"ל בהא דתנן בר"פ שבועות העדות נוהגת באנשים ואינו נוהג בנשים ואם נימא דע"א כשר מה"ת לעדות אשה כדמוכח מדברי רב פפא דאמר הכל מודים בעד מיתה ש"מ שע"א כשר מה"ת מדחייב קרבן שבועה וכיון שעד כשר מה"ת אשה נמי כשירה כמו גבי סוטה ועגלה ערופה א"כ אמאי קתני דאינו נוהג בנשים הא בנשים נמי נוהג בעדות אשה ולפמ"ש א"ש דהא דאמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה הוא משום דהשתא דתיקנו רבנן דאשה מהימנא ע"א מהימן מה"ת אף דהוי דבר שבערוה ואיתחזיק איסורא מ"מ כיון דאיהי דייקא ומינסבא ולא חשודה לשקר גם העד לא ישקר ומהימן מה"ת וחייב ק"ש: ומתניתין דאינה נוהגת בנשים או דאתיא כר"ע דאמר בשלהי יבמות דאשה לא מהימנא ועוד דאפשר דמתניתין מיירי וקאי לפרושי קרא מן התורה דע"א לא מהימן כיון דאיהי לא מהימנא אף העד חשוד שמא שכרתו אף דהשתא דתקינו רבנן דאשה מהימנא ע"א נאמן מה"ת מ"מ תנא אקרא קאי וכה"ג אמרינן בסנהדרין (דף ל"ב) בהא דתנן אחד דיני ממונות כו' בדרישה וחקירה ובברייתא מוכח דד"מ לא בעינן דו"ח ומשני ר"ח ד"ת אחד דיני ממונות ואחד ד"נ בדו"ח ומדרבנן מפני נעילת דלת תקנו דד"מ לא בעי דו"ח ומתניתין אקרא קאי וקתני דין דאורייתא וברייתא בתר תקנתא קאי ע"ש. ואי קשיא אכתי לדברינו דהיכא דלא איתחזיק איסורא ע"א נאמן מה"ת בלא טעמא דדייקא ומינסבא מטעם אין אדם חוטא ולא לו וכיון דע"א נאמן אף אשה מהימנא וליתני דנוהג בנשים כגון דלא איתחזיק איסור שלא היתה מוחזקת בא"א ובאתה לפנינו ואמרה א"א הייתי ומת בעלי דאז אשה מהימנא כיון דלא איתחזיק איסורא ואכתי נוהג בנשים, ז"א דכיון דלא