עונג יום טוב שע

אומר שמת בעלה לא חשידא לשוכרו או לבקשו להעיד דהכלל בידינו אשה אינה חשודה להנשא עד שתדע שבעלה מת. וכשהיא עצמה אומרת מת מדייקת לידע על ברור שמת וכשאחר מעיד על מיתתו אין רצונה שיעיד שקר והיא אינה מסבבת הגדתו אחריו שלא יעיד מחמת איזה פניה וכיון שהיא אינה חשודה בזה אז וודאי יש להאמין להעד דהדרינן לכללא דאין אדם חוטא ולא לו כמו שמאמינין לו בדבר שלא איתחזיק איסורא אף בדבר שבערוה כמו שבארנו דע"א נאמן בזה אף מה"ת. ורק היכא דאיתחזק איסורא חיישינן שמא מחמת בקשת הבעל דבר ישקר אבל כשהבע"ד אינו חשוד מהימן אף דאיתחזק איסורא ואהני לן האי כלל דאשה דייקא ומינסבא ואינה משקרת במיתת בעלה גם בהעדאת ע"א דכיון שהיא אינה חשודה בזה סמכינן אעד וזה שאמרו גבי ע"א ביבמה טעמא דע"א מהימן משום דאשה דייקא ומינסבא היינו שמה שביכולתה לדייק על מיתת בעלה מדייקת לומר שאינה חשודה אצלינו בשום דבר וכן זה שאמרו ביבמות (דף כ"ה) והא מת דלא עלי' סמכינן דאמר מר אשה דייקא ומינסבא נמי אין הכוונה דכשהעד מעיד היא מדייקת לידע שמת אלא הכוונה שעל דבריו לא היינו סומכין שהיינו חוששין למשקר ע"י ששכרתו לזה רק מחמת שהאשה אינה חשודה אנו מאמינין לו דאין אדם חוטא ולא לו וקרי לי' הש"ס לא אדיבורא דידי' סמכינן אע"ג דמחמת אמירתו אנו מתירין מ"מ כיון דלענין חשש משקר ושכרתו סמכינן אסברא דדייקא מיקרי לאו אדיבורא דידי' סמכינן. וכן מ"ש רש"י ז"ל שם (דף כ"ה) אשה דייקא עד שיודעת וודאי שמת ואח"כ נשאת קאי נמי אהיכא שהיא אומרת מת בעלה והשתא א"ש הא דשרינן גם בקטנה שאינה יודעת כלום ממיתתו דהא שם בלא"ה הע"א נאמן מטעם אין אדם חוטא ולא לו והיא אינה חשודה כלל לשום דבר בזה שהיא קטנה להכי הע"א מהימן ואפשר דמהימן אף מה"ת דכל הטעם שאינו נאמן בדבר שבערוה באיתחזיק איסורא הוא משום דחיישינן שמא היא גרמה להעד שיעיד שקר וכיון שהיא אינה חשודה העד נאמן וכן בגדולה שאומרת לפנינו שאינה יודעת כלום ממיתתו נמי נאמן העד כיון שהיא אינה חשודה והכלל בידינו אשה אינה משקרת במיתת בעלה והעד אינו חשוד לשקר בלעדה לכן מותרת [ולפ"ז וודאי דנכונים דברי הרשב"א ז"ל דסובר בקידושין (דף ס"ו) דבתרי ותרי בחטאת קיימי ולא סבר למה שכתבו התוס' דהוי רק אשם תלוי משום דחזקה דדייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א דהא לפי מה שבארנו אין סברא דדייקא ומינסבא מאמת לנו מיתת הבעל דהא זימנין דלא ידעה מאומה רק שמועלת שלא לחשוד העד וא"כ חזקת א"א במקומה עומדת ובתרי ותרי בחטאת קיימי]. ויצא מזה מדברינו דהיכא דלא איתחזיק איסורא דא"א ע"א נאמן מן התורה מטעם דלא גרע משאר איסורין ועוד דאין אדם חוטא ולא לו אף בלא טעם דדייקא ומינסבא כמו שכתב הר"ן ז"ל גבי קדשתי את בתי עיי"ש. והיכא דאיתחזיק איסורא אינו נאמן מה"ת משום דבעי למיחש שמא שכרתו או ביקשה ממנו להעיד לו רק כיון שאשה דייקא ומינסבא האמינו לו חכמים והא דדייקא ומינסבא הוא מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה ויודעת שתצא מזה ומזה לכן דייקא וע"ז כתב הר"מ ז"ל שבעדות אשה ע"א נאמן מדבריהם דאילולי התקנה להחמיר עלי' בסופה לא הי' לנו להאמין להעד היכא דאיתחזיק איסורא דהיכא דאיתחזיק איסורא לא מהני טעמא דאין אדם חוטא ולא לו משום שמא שכרתו להעיד שקר רק מדבריהם מחמת שהחמירו עלי' בסופה ועי"ז לא תשקר בנפשה להסב את העד שיעיד לפנינו עדות שקר ונאמן העד כיון שאין לנו סיבה לחשוד העד ולזה שפיר קרי לה מדבריהם ועיין במשנה שלהי יבמות דהא דאשה נאמנת לומר מת בעלה הי' קודם בזמן ממה שהעד נאמן דנאמנות האשה הורו בימי בית שמאי וב"ה כדאמרינן (בדף קט"ז) חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ונאמנות ע"א לא נתפשטה עדיין עד ר"ע כדאיתא במשנה (דף קכ"ב) ולא האמינו לעד אחד עד שנתפשטה ההוראה שהאשה בעצמה נאמנת משום דדייקא ומינסבא אז גם ע"א נאמן מטעם דאין אדם חוטא ולא לו: ובמה שבארנו דהא דאמרינן גבי נאמנות ע"א משום דאשה דייקא ומינסבא אין הטעם שהיא תדייק אחרי העד אם אומר אמת אלא דמהני שהיא לא תסבב שהעד יעיד שקר אבל היא בעצמה אינה יודעת כלום מיושבים דברי הרי"ף משתי קושיות חמורות שהקשה עליו הרשב"א ז"ל בחי' במה שכ' הרי"ף ז"ל גבי בעיא דע"א במלחמה דמיבעיא לן מ"ט דע"א משום דעבידא לאגלויי ולא משקרי אנשי וה"נ עביד לאגלויי או"ד משום דאשה דייקא ומינסבא והכא כיון דאמרה בדדמי לא דייקא וכ' הרי"ף ע"ז ובעיין לא איפשטא מיהו כיון דאמרינן לקמן (דף קכ"א) ההוא דטבע בדגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואנסבה רבה לדביתהו בתר חמשה יומין ש"מ דע"א נאמן במים שאין להם סוף דהוי כמלחמה והקשה הרשב"א ז"ל דא"כ אמאי כ' גבי בעיא דע"א בקטטה דלא איפשט ולא תנשא הא גם התם תלי הש"ס בעיין בהני תרי צדדי דאי אמרינן מלתא דעבידא לגלויי ולא משקרי אנשי הוא טעמא דע"א נאמן אפילו בקטטה ואי אמרינן דטעמא משום דדייקא ומינסבא לא מהימן גבי קטטה וכיון דאיפשיט בעיין דע"א במלחמה לדעת הרי"ף ז"ל וכן בעיין דע"א ביבמה דאף דסני' לי' מהימן א"כ דהטעם דנאמנות ע"א הוא משום מלתא דעבידא לאגלויי להכי נאמן אף היכא דאיכא למימר סניא לי' ואף היכא דאיכא למימר דאמרה בדדמי דהעד נאמן אף היכא דלא דייקא א"כ גם בע"א בקטטה נפשוט דע"א נאמן דהא חד טעמא בכולהו: ועוד הקשה הרשב"א בחידושיו בעיקר דברי הרי"ף שכתב דבעיין איפשיט דע"א במלחמה נאמן וא"כ ע"כ טעמא דע"א נאמן משום דעביד לאגלויי לא משקר וסתמא דגמרא קאמר (בדף כ"ה) שם והא מת דלא עלי' סמכינן דאמר מר אשה דייקא ומינסבא וקתני לא ישא את אשתו ע"כ, הרי דטעמא דע"א הוא משום דדייקא והכא כיון דאמרה בדדמי לא דייקא ע"כ קושיית הרשב"א ז"ל ולפמ"ש אין כאן קושיא על הרי"ף ז"ל דוודאי אי הוי מפרשינן הא דקאמר הש"ס דע"א מהימן משום דייקא ומינסבא היינו שהיא מדייקת בעצמה לידע אם מת ובע"א בקטטה פשיט להש"ס דלא תדייק משום הקטטה שביניהם וכן גבי מלחמה לא תדייק משום דאמרה בדדמי א"כ א"א לחלק בין קטטה למלחמה דבשניהם קים לן שהיא לא תדייק במלחמה משום בדדמי ובקטטה משום דמשקרא ואם נאמין ע"א במלחמה ע"כ דע"א נאמן בלא דיוק דידה רק משום דעביד לאגלויי א"כ צריכין אנו להאמין גם בע"א בקטטה דכיון דמהמנינן ע"א במלחמה ע"כ דטעמא דע"א נאמן משום מילתא דעבידא לאגלויי דאי משום דאשה דייקא ומינסבא הא במלחמה לא דייקא דא"א לומר דדייקא גם במלחמה לדעת אם מת בבירור דהא מתניתין קתני דהיא לא מהימנא במלחמה משום דאמרה בדדמי הרי דלא דייקא לדעת אם מת בבירור גבי מלחמה ולמה מהימן וע"כ דסמכינן אטעמא דעבידא לאגלויי א"כ ע"א בקטטה נמי נהמני' אף דהיא עבידא לשקר מ"מ העד לא משקר מטעם עביד