עונג יום טוב שסט

(סקט"ו ס"א בב"ש) דלא כהרמב"ן והר"ן מ"מ מיקרי עביד לאגלויי שמתיירא שיאמר לו כחשו בפניו ועוד דמיקרי עביד לאגלויי מפני שיכול להתברר שקרו ע"י דיתוודע מפי שנים שהעיד שקר דשנים מהימני טפי מיני' וכן בבכורות (דף ל"ו) אמרינן נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אנשי אע"ג שאם יבוא הישראל ויכפור בו לא יתברר שקרו דהכהן יכול לומר שהוא אמר אמת והישראל משקר אעפ"כ מיקרי מילתא דעבידא לגלויי משום שהישראל יכחיש אותו בפניו ועוד דלדבריו דע"א נאמן מה"ת בכל עדות אשה רק בעד מפי עד דאינו נאמן מן התורה משום דיכול לכפור בהעד הראשון א"כ הא דתניא בגיטין (דף כ"ח) שמע מפי ב"ד איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מפי קונטרמיסון כו' אל ישיאו את אשתו מאי רבותא דרישא שאם אמר מפי ב"ד ישיאו את אשתו הא כאן אינו יכול לכפור אם הדבר שקר דהב"ד מהימני טפי מיני' ואיך יכול להשתמט לומר שהב"ד אמרו לו שקר אתמהה וא"כ הא מיקרי מילתא דעבידא לאגלויי א"ו דפסול עד מפי עד לא משום דלא הוי מלתא דלא עביד לאגלויי הוא אלא טעמא אחרינא אית בי': לכן נ"ל דהא וודאי דמוכח מדברי רש"י ז"ל שהבאנו לעיל דע"א נאמן בעדות אשה ד"ת ועוד דהרי אמרינן בספרי לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת כו' אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה מיהו לא בכל גוונא מהימן ואיכא דוכתא דמהימן ואיכא דוכתא דלא מהימן דהא קיי"ל ע"א נאמן באיסורין וה"מ היכי דלא איתחזיק איסורא אבל היכא דאיתחזיק איסורא מיבעי' לי' בש"ס דיבמות (דף פ"ח) אי נאמן ובדבר שבערוה פשיטא לי' להש"ס דאינו נאמן היכי דאיתחזיק איסורא מיהו היכא דלא איתחזיק איסורא נראה דאף בדבר שבערוה נאמן כדמשמע מלשון הש"ס בריש גיטין דקאמר אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין היכי דלא איתחזיק איסורא אבל היכי דאיתחזיק איסורא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים משמע דבהאי טעמא דדבר שבערוה לחוד לא סגי למיבעי תרי רק משום דהוי נמי איתחזיק איסורא א"כ אשה שלא היתה בחזקת א"א ובאה לפנינו ואמרה א"א הייתי והרי ע"א שמת בעלי (כהא דתנן בכתובות (דף כ"ב) האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דהיינו שלא נתחזקה כלל בא"א] יכולין הב"ד להתירה ע"י ע"א מה"ת אף דהוי דבר שבערוה כיון דלא איתחזיק איסורא כלל ועוד דהא תנן בקידושין (דף ס"ג) מי שאמר קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט ואמרינן שם הטעם משום דאין אדם חוטא ולא לו וכ' הרן ז"ל שם הטעם דנאמן לומר אני קדשתי' ולהתירה בגט משום דאינו סותר החזקה בדבריו רק שמברר למי שנתקדשה הרי דמטעם אין אדם חוטא ולא לו שרינן א"א כיון דאינו סותר החזקה א"כ ה"ה אם אמר מת בעלה היכי שלא הוחזקה בא"א וודאי דנאמן כיון דלא איתחזיק איסורא עד עכשיו אף שדבריו סותרים ומתירים א"א מ"מ כיון שלא ידענו מחזקת איסור דידה נאמן ובהא מלתא דרשינן בספרי אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה היינו היכי דלא הוחזקה בא"א נאמן ע"א. אבל היכא דהוחזקה בא"א אין ע"א נאמן מה"ת רק חכמים התירו מטעם אשה דייקא ומינסבא או מטעם מילתא עבידא לאגלויי כדבעי בש"ס גבי ע"א ביבמה וע"א בקטטה וזהו רק מדבריהם: ולשיטת התוס' בכתובות (דף כ"ב) דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א ומהאי טעמא אמר שם בתרי ותרי באשם תלוי קיימא ולא בחטאת. א"כ כל היכא דאיכא למימר דייקא ומינסבא ע"א נאמן מה"ת דהא אחרי שתקנו עלי' כל החומר שבסופה דמחמת זה דייקא ומינסבא שוב ליכא חזקה דא"א מפני שהורע ע"י חזקה דדייקא ומינסבא והיכא דליכא חזקה ע"א נאמן בדבר שבערוה אבל לדעת הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין שכ' שם דבתרי ותרי באמת בחטאת קיימא וחזקה דא"א לא איתרע ע"י חזקה דדייקא ומינסבא לא מהימן ע"א מה"ת אלא היכא דלא הוחזקה א"א בפנינו כההיא דא"א הייתי וגרושה אני ומש"כ הר"מ ז"ל (בהלכות עדות) בשני האמינה תורה ע"א בסוטה שלא תשתה ובעגלה ערופה שלא תערוף ומדבריהם בעדות אשה ע"ש הוא משום דהיכא דאיתחזיק איסור א"א הוי נאמנות עד אחד רק מדבריהם והא דלא חשיב נמי בעדות אשה נאמנות מה"ת היכי דלא איתחזיק איסורא אפשר לומר דלא חשיב אלא הני דילפינן מקראי דע"א מהימן כמו בסוטה ועגלה ערופה אבל הא דנאמן בעדות אשה בלא איתחזיק איסורא לאו מקרא ילפינן לה אלא מסברא דלא גרע משאר איסורין דע"א נאמן בהם והיינו מסברא כמו שפי' רש"י ז"ל (ביבמות ובריש גיטין) דאל"כ אין לך אדם שיכול לאכול אצל חבירו ופשיטא לן דדעת תורה הוא שיהא ע"א נאמן באיסורין וה"ה באיסור א"א היכא דלא איתחזיק איסורא דלא חמיר משאר איסורין היכא דליכא חזקה לאיסורא דקרא וג"ש דדבר דבר מממון דבעי תרי הוא היכא דאיכא חזקה כמו במצא בה ערות דבר שיש חזקה להתירה גלי קרא דבעי תרי לאוסרה וה"ה היכא דיש חזקה לאיסורא בעי תרי להתירה אבל בלא חזקה דמי לשאר איסורין ומסברא ידעינן דע"א נאמן וכיון דמסברא הוא לא חשיב הר"מ ז"ל בהדי עגלה ערופה וסוטה כמו דלא חשיב נמי הא דע"א נאמן בשאר איסורין בהדי ע"ע וסוטה ואע"ג דר' יהושע יליף בספרי עדות אשה מקרא דלא יקום עד אחד באיש אבל קם לעדות אשה משמע להר"מ ז"ל דסתמא דגמרא דקאמר בכל דוכתא ע"א נאמן באיסורין מידי דהוי אחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן דמשמע מזה דמסברא בעלמא יליף. וכפרש"י [דאל"כ אין לך אדם שאוכל אצל חבירו] ל"ל דרשא דר' יהושע דלר"י דדריש אבל קם הוא לעדות אשה דמיירי בלא איתחזיק איסורא כמ"ש א"צ סברא להא דע"א נאמן באיסורין וכיון דסתמא דהש"ס ל"ל דרשא דר' יהושע ויליף לה רק מסברא בעלמא לא חשיב לה הר"מ בהדי ע"ע וסוטה: ובזה מיושב מאי דקשה לן טובא בהא דאמרינן דע"א נאמן בעדות אשה מטעם דאשה דייקא ומינסבא דהא תינח גדולה קטנה שהשיאה אביה או שוטה דהיא וודאי לא דייקא מא"ל ובפירוש אמרו (בדף קט"ז) אמרו לו לר"י לדבריך פקחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא: ואפילו גדולה נמי מי לא עסקינן שהיא אומרת שהיא אינה יודעת כלום ממיתתו ואיך נסמוך אדיוקא דידה כיון שהיא אומרת שאינה יודעת מאומה: לכן נ"ל דהאי מאמר שאמרו ז"ל אשה דייקא ומינסבא אמרו על אשה שמעידה בעצמה שמת בעלה שלא תשקר ולא תאמר בדדמי ולא תעיד בפני ב"ד עד שתדע שמת כדאמרינן (בדף קט"ז ע"ב) ע"כ לא קאמרי ב"ש התם אלא משום דאיהי דייקא ומינסבא דמיירי באשה שאמרה מת בעלי דהתם כשאיהי אומרת שמת אינה אומרת עד שמדייקת היטיב ויודעת שמת ולא בזה ולא תאמר בדדמי וכשאמרו גבי ע"א הך סברא דדייקא ומינסבא אין הכוונה שכשהעד אומר שמת היא מדייקת שתדע שהעד אומר אמת דהא זימנין דלא ידעה כלל ממיתתו ועוד קטנה וודאי דלא ידעה אלא שכוונתם דבכל ע"א בעינן למימר שמהימן בעדותו להתיר משום דאין אדם חוטא ולא לו כמו שאמרו גבי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' אלא דהיכא דאיתחזיק איסורא בדבר שבערוה לא סמכינן ע"ז וחיישינן שמא יש איזה סיבה בזה שמשקר מצד האשה ואולי שכרתו שיעיד כמ"ש הר"מ ז"ל (בפ' י"ג ה"א מהלכות גירושין) גבי ע"א בקטטה או אולי בקשה אותו להעיד לה או יש לו פני' אחרת בזה וכיון שידעו חכמים שהאשה דייקא ומינסבא כשהיא אומרת שמת בעלה א"כ גם כשע"א