עונג יום טוב לז

הכלים עומדים לשני הדברים ולהכי מטמא מדרס והכא גבי עיבוד דא"א לומר דעומד לשני הדברים לא מיקרי עיבוד לשמה דאין ברירה: ולכאורה קשה לי ממ"ש רש"י ז"ל בשבת (דף ע"ח) אמתניתין דהמוציא קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ופרש"י ז"ל דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות ולא מחייבי בשיעורא זוטא עכ"ל והיינו דקשה לי' אמאי לא מחייב בשיעור קשר מוכסין דזוטר כמו בנייר ואם כן קשה היכי מיירי אי בקלף שעובד לשם תפילין ומזוזות הא אינו רשאי לכתוב עליו קשר מוכסין ואיך יתחייב בשיעור קשר מוכסין כיון דאסור לכתוב עליו קשר מוכסין משום דהזמנא מילתא היא בקלף כמ"ש הרמ"א ז"ל ואי באינו מעובד לשם תפילין הא אסור לכתוב עליו תפילין דבעינן עיבוד לשמה וי"ל בדוחק דרש"י ז"ל רוצה לתרץ מתניתין אליבא דרבנן דרשב"ג (סנהדרין ד' מ"ח) דלא בעי עיבוד לשמה דלדידהו מצי איירי בלא עבדו לשמה וקשה לי' לרש"י אמאי לא מחייב בשיעורא זוטא דקמיע כשיעורא דעור ועוד אפשר דרש"י רוצה לתרץ מתניתין אף למ"ד יש ברירה [דאשכחן כמה סתמי דמתניתין אליבי'] ולדידי' משכחת לה שעבד לשם תפילין אם ירצה ואם ירצה יכתוב עליו דברי חול דמצי למכתב עליו תפילין וגם קמיע או קשר מוכסין ואפ"ה כיון דדמיו יקרים לא מצנע לי' לקמיע אלא לשיעורא רבה דתפילין: והנה אחרי שנתברר דלא מהני תנאי להתנות שאם ירצה להשתמש בדבר חול לא יחול למפרע על הקלף קדושת ס"ת יש לתמוה במה שכתבו הב"ח והעבוה"ג והגרע"א ז"ל שיעבד לשם ס"ת או תפילין ותרד עליו הקדושה רק שמתנה שאם ירצה להשתמש בו דבר חול יהא בידו לשנות ולהפקיע הקדושה תמהני מאוד דמנין דמהני תנאי כזה להפקיע הקדושה אחר שירדה על הקלף. ואף דאיתא במנחות (דף ל"ד) שאם אין לו תפילה של יד ויש לו שני תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה ופריך והא שלח ר' חנינא משמי' דר"י תפילה ש"י עושין אותה ש"ר וש"ר אין עושין אותה ש"י לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלה מעיקרא עכ"ל הגמרא הרי דמהני תנאי בהזמינו לשל ראש להורידו לש"י אע"ג דש"ר קדושתו חמורה מש"י אלמא דתנאי דמעיקרא מהני להוריד מקדושתו גם אחר שתרד הקדושה מ"מ הא איכא למימר דהיינו דווקא התם לענין לעשות מש"ר ש"י מהני תנאי דהתם יכול להתנות שאם ירצה לעשות ש"י לא יחול עליו קדושת ש"ר למפרע ויהא למפרע ש"י דאף דש"ר חמור קדושתו מש"י מ"מ לא בעינן שיעבד לשם ש"ר ביחוד לא הפרשיות לא הכתב דהא אמרינן ש"י עושין אותה ש"ר ולהכי אם עשה ש"ר והתנה בו שיהא בידו לעשותו ש"י ע"י הטלת עור עליו מהני ואין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דהא מתנה שאם ירצה לעשות ש"י לא ירד עליו קדושת ש"ר כלל ואינו מורידו מקדושת ש"ר כלל וחשש ברירה אין כאן דממ"נ אי אמרינן יש ברירה הרי הוברר הדבר שנעשה לשם ש"י ואין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה ואי אין ברירה הא כיון דא"ב לא נקבע בו קדושת ש"ר ביחוד למפרע רק נקבע עשייתו לשם תפילין בסתם וממילא אין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דהא לא נקבע בו קדושת ש"ר ביחוד ולמאי ניחוש לה אי משום שלא נתעבד לשם ש"ר בהדי' הא גם ש"י עושין אותו ש"ר ואי משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה הא כיון דא"ב לא נקבע בו קדושת ש"ר כלל ורשאי לעשות ממנו ש"י (דהא למ"ד אין ברירה כשכותב גט בספק ברירה לא מיקרי לשם כריתות כלל וה"ה כשמתנה לשם ש"י או לשם ש"ר לא נקבע כלל קדושת ש"ר] אבל בעיבוד קלף לשם תפילין או לשם ס"ת אי מחשב שיעבדו לשם תפילין וס"ת או לשם דבר חול לכשירצה כיון שכבר כתבנו דלא מהני משום דבעינן עיבוד לשמה ואנן קיי"ל אין ברירה בדאורייתא א"כ כשכותב עליו תפילין או ס"ת לא אמרינן הוברר הדבר שנתעבד לשם תפילין או ס"ת וממילא אין כאן עיבוד לשמה ופסול וא"א אלא שיחשוב שמעבד לשם תפילין בלי ספק ויתנה שכשירצה לשנות תפקע ממנו הקדושה אז מכאן ולהבא וזה לא מצינו שיהא בידו להוריד הקדושה בלי ספק ולהתנות שתפקע אם ירצה דבמאי תפקע קדושתו ובש"ס דאמר דאתני עלייהו מעיקרא היינו שמתנה שאם יעשה ממנו ש"י לא תחול עליו קדושת ש"ר למפרע כלל ומיירי בחדתי שלא הניחם עדיין על ראשו כלל] אבל גבי עיבוד דלא מצי להתנות שלא תחול עליו מעיקרא הזמנת הקדושה משום דבעינן עיבוד לשמה ואין ברירה כמו שכתבנו וע"כ צריך לכוון לשם קדושת תפילין בלי ספק לא פקע קדושתו בכדי ולא מהני תנאי בזה וקיי"ל בנדרים (דף כ"ט) דקדושה בכדי לא פקע בין קדושת הגוף בין קדושת דמים. ועיין ברשב"א ז"ל בחידושיו למס' ביצה (דף ל') דאמר שם אהא דתניא אם התנה הכל לפי תנאו דמיירי באומר שאינו בודל מהם כל בהש"מ דדווקא בנוי סוכה מהני תנאה אבל בעצי סוכה עצמן ע"כ חל עליהם קדושה וכיון שקדושת מצות סוכה מתפשטת בה אי אפשר לו להתנות שתפקע הקדושה ועיי"ש שמקשה על דברי אביי שסובר דלא מהני תנאי כלל מהא דסבר אביי בנדרים דקדושת הגוף נמי פקע בכדי ותירץ דאביי סובר דהקישו הכתוב לחגיגה מה חגיגה אי אפשר לה שתפקע קדושתה אחר שחלה עליו אף עצי סוכה כן [ונראה כוונתו ז"ל דאף מ"ד דקדושת הגוף פקעה בכדי היינו דווקא בקרבן נדבה כמו עולה ושלמים דאמר שם שור זה עולה כל למ"ד יום וכו' ומיירי בקרבן נדבה אבל בקרבן חובה כיון שהקדישו והפרישו הכל מודים דלא פקע קדושתה בכדי וחגיגה הוי דבר שבחובה כדאיתא בביצה (דף י"ט) עכ"ל הרשב"א] ואם כן ממילא לדידן דקיי"ל דאפילו קדושת דמים לא פקע לא מהני תנאי בסוכה ג"כ וכן דעתו ז"ל שם בחי' וגם דעת הר"מ ז"ל (בפ"ו מה' סוכה) דלא מהני תנאי בעצי סוכה ולא מהני תנאי רק בנוי סוכה שמתנה שלא תתחיל בהם שום קדושה וכן דעת הרמב"ן ז"ל במלחמות *). ואף לדעת הרי"ף שהביא שם הרשב"א