עונג יום טוב לו

שעובד לגט אסור לכתוב עליו תפילין משום דתפילין בעי עיבוד לשמה ובעינן למימר כשכותב עליו תפילין שנתברר שנתעבד לשם תפילין והוי עיבוד לשמה וכשכותב עליו גט אנו צריכין לומר שלא נתעבד לשם תפילין ואנן קיי"ל אין ברירה בדאורייתא: ולכאורה נראה לי דלא שייך בזה ברירה דהא בר"פ כל הגט גבי גט אשה דחשיב התם במתניתין כל הני בבי דשלא לשמה כמו שמע קול סופרין מקרין איש פלוני מגרש אשה פלונית ואמר זה שמו וזה שם אשתי והדר קחשיב שנים ששמותיהם שוות וכתב אחד לגרש את אשתו ומוצאו בן עירו ורצה לגרש בו דפסול והדר קחשיב לו שתי נשים ששמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה עיי"ש ואלו כתב גט לאשתו אם ארצה אגרש בו ואם לא ארצה לא אגרש לא קחשיב ומוכח מזה לכאורה דבכה"ג כשר דלא אתינן לחשש ברירה אלא במתנה על ב' דברים ששניהם צריכים לשמה כמו באיזה שארצה אגרש אבל אם מתנה אם ארצה אגרש ואם לא ארצה לא אגרש כשר דהאי בבא דאם לא ארצה לא אגרש א"צ שום קביעות מחשבה א"כ ה"נ אם ארצה אכתוב עליו ס"ת ואם ארצה אכתוב עליו דבר חול נמי לא שייך בזה ברירה משום דדבר חול א"צ שום קביעות מחשבה וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל (בר"פ כל הגט) דפלוגתא דברירה לא שייך אלא במתנה על ב' דברים כגון האומר לאיזה שתצא מפתח תחילה וכן האומר שני לוגין שאני עתיד להפריש שהוא מתנה על כל שני לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה על דבר אחד כגון האומר כתוב גט לאשתי אם תצא בפתח תחילה וכן האומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח ואם לאו יהא בטל אפילו למאן דל"ל ברירה מהני עכ"ל הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל ואף שקשה על דבריהם ז"ל דבכתוב גט לאשתי אם תצא בפתח תחילה בלא"ה הגט פסול מטעם תנאי קודם כתיבה וכדסובר רבא (בגיטין דף פ"ה לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ולהכי לא בעי רב אושיעא בכתוב אם תצא בפתח תחילה ואכתי איכא למימר דגם בזה שייך ברירה דמדברי ר' אושיעא אין ראי' כלל וכן מהא דמתנה על שני דברים נמי אין ראי' דבמתנה על דבר א' יש ברירה דאדרבא התם אמרינן בהדיא בעירובין (דף ל"ז) הריני מערב לשבתות של כל השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך דתליא בפלוגתא דברירה ורציתי לא אלך היינו שיהא העירוב בטל והוי מתנה על דבר אחד ואפילו הכי לא מהני למ"ד א"ב משום דבאמת גם התם מיקרי מתנה על שני דברים דכשאמר לא רציתי לא אלך היינו שיקנה לו תחום ביתו לצד אחר וכיון דתחום ביתו ותחום שמתנה עליו הוי ב' דברים הסותרים זא"ז שייך בזה ברירה דאם לא יקנה לו העירוב רוצה שישאר בתחום ביתו ודברי הרמב"ן ז"ל לא זכיתי להבין מ"מ ממתניתין דכל הגט דלא קתני יתר על כן כתוב אם ארצה אגרש וודאי דמוכח כדברי הרמב"ן ז"ל דבמתנה על דבר א' לכ"ע מהני) מיהו נראה דלא דמי דהכא בעיבוד אם ארצה אכתוב עליו תפילין ואם ארצה אכתוב עליו גט שפיר קאתינן לחשש ברירה דהתם גבי כתיבת גט לשמה הרי גט שנכתב לשם אשה יכול לעשות בו מה שירצה דגט אין בו קדושה ואין צריך להתנות שאם לא ירצה לגרש לא ירד עליו תורת גט ולהכי לא איכפת לן מידי במה שאומר שאם לא ירצה לא יגרש שאם לא יגרש ויעשה ממנו דבר אחר אין בזה שום איסור וגם קביעות תורת גט לשמה לא פקע ממנו במה שאינו רוצה לגרש דאף דאינו רוצה לגרש חלה עליו תורת גט לשמה רק שאינו מגרש מחמת שאינו רוצה להכי לא איכפת לן במה שאמר אם ארצה אגרש ואם לא ארצה לא אגרש ואין בזה חשש ברירה משא"כ בעיבוד עור דעור שנתעבד לשם תפילין אסור להשתמש בו דבר הרשות משום הזמנה ועור שנתעבד לשם צורך חולין אסור לכתוב ס"ת או תפילין הרי הדברים סותרים זא"ז שאם ישתמש לשם ס"ת צריך שיוקבע עיבוד לשם ס"ת ולא לדבר חול ואם ישתמש בו דבר חול צריך שיתבטל קביעות העיבוד לשם ס"ת מפני שאסור לכתוב דבר חול על עור שנתעבד לשם קדושה א"כ הרי הדברים סותרים זה את זה ואם מתנה שאם ירצה להשתמש בו דבר הרשות לא ירד עליו תורת קדושת הזמנה לשם תפילין כדי שיהא בידו לעשות בו דבר חול הרי זה ברירה גמורה ואסור למ"ד אין ברירה: וראיתי להגאון בעל נודע בשערים שכ' דאפשר לומר במתנה אם ירצה לכתוב עליו דבר חול לא חיישינן לחשש אין ברירה משום דעיקר הטעם עיבוד לשמה הוא משום יחוד דבעינן שתיחד העור קודם כתיבה לשם ס"ת או תפילין ויחוד מספק נמי הוי יחוד דאמרינן בירושלמי (פ"ג דגיטין) אמר לאומן עשה לי שני זוגין אחד לקרקע ואחד לבהמה עשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהלים הרי אלו טמאים עד שיפרשם בטהרה ר' שמעון מטהר עד שיפרשם בטומאה. ופסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות כלים) כת"ק דהרי אלו טמאין אם כן חזינן דיחוד מספק נמי הוי יחוד ולא אמרינן דכיון דאין ברירה הרי לא נתברר המחצלת לשכיבה וכיון דיחוד מספק מהני עיבוד מספק נמי מהני ומיקרי עיבוד לשמה: ולע"ד נראה דלא דמי כלל דהא הרמב"ם ז"ל כתב בה' טמאי משכב (פ"ז ה"ח) הי' הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה ה"ז מתטמא במדרס כגון הדריר והטלית והחלוק והתורמל והחמת אעפ"י שכל א' לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש לישיבה עם מלאכתו עכ"ל הרי דבגד שמיוחד לשכיבה ולמלאכה אחרת נמי מטמא מדרס דהא אפשר לומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כיון שמיוחד גם למדרס וא"כ היינו טעמא דת"ק דמטמא באומר עשה לי מחצלת אחת לשכיבה ואחת לאהלים משום דכיון ששימוש אהלים ושימוש שכיבה אין סותרים זא"ז ויכול לשמש בכאו"א פעם לשכיבה פעם לאהלים א"כ כ"ז שלא נתברר מי לאהלים ומי לשכיבה שניהם עומדים לאהלים ושניהם לשכיבה שהרי יכול לעשות בכל אחד מהם שני המלאכות ואחר שעשה בו מלאכה אחת יכול לעשות בו מלאכה השני' וכה"ג אמרינן בנדרים (דף מ"ה) גבי שותפין שנדרו הנאה זמ"ז דאסורין לכנוס לחצר למ"ד אין ברירה דכ"ז שלא חלקו כל אחד משתמש בשלו ובשל חבירו כמ"ש הר"ן ז"ל שם. וה"נ כ"ז שלא נתברר מי לישיבה ומי לאהלים כאו"א עומד לזה ולזה] וכבר כתבנו דמה שמיוחד לשכיבה ולדבר אחר ג"כ מטמא מדרס כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולהכי קסבר ת"ק דשניהם טמאים עד שיפרשנו בטהרה אבל הכא בקלף המעובד לשם ס"ת ולדבר הרשות דא"א לשמש עליו שני הדברים דאם יכתוב עליו ס"ת שוב א"א לכתוב עליו דבר הרשות ואם יכתוב עליו דבר הרשות שוב א"א לכתוב עליו ס"ת או תפילין דהא א"א לומר שמיוחד לשני הדברים ביחד דאי להאי לאו להאי וכיון דא"ב ההכרח לומר שמתחילה נתעבד רק לשם תפילין או ס"ת ואנן קיי"ל אין ברירה ולא הוי עיבוד לשמה והתם גבי עשה לי שני כלים אין הטעם משום דיחוד מספק הוי יחוד אלא משום דת"ק סובר דכ"ז שלא נתברר שני