עונג יום טוב שסח

ול"נ בדעת רש"י ז"ל דהא לכאורה קשה על רש"י ז"ל גם מגופא דמתניתין דפ' האשה רבה דקתני התם הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא להנשא. ואם נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין מה איכפת לן שלא התירוה אלא להנשא הא מ"מ נתבטלו הקידושין והיא פנוי' ואמאי חייבת קרבן: לכן נראה דדעת רש"י ז"ל דוודאי החכמים הפקיעו הקידושין דבלא הפקעת קידושין לא הי' כח ביד חכמים להתיר דבר האסור בקום עשה כמו שנתקשו באמת התוס' בזה ולרש"י ניחא דהפקיעו הקידושין מיהו הם לא הפקיעו אלא באשה שניסת עפ"י עצמה או עפ"י עד אחד ולא בא בעלה אף שהוא חי מ"מ כיון שלא בא הפקיעו הקידושין אבל אם בא בעלה אח"כ הוברר הדבר למפרע דלא הי' כאן הפקעת קידושין וכן אם הלכה וקלקלה, דעיקר מה שיכולת ביד חכמים להפקיע הקידושין כתב הש"מ כתובות (דף ד') דדמי למקדש ע"ת ומתנה שאם ירצו חכמים הקידושין יהיו בטלים וכדאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והם לא רצו לבטל אלא באשה שהלך בעלה ולא בא אף שהוא חי אבל באשה שבא בעלה לא רצו להפקיע הקידושין וכך הוא תנאי ב"ד שכל אשה שתאמר מת בעלה ותנשא ולא יבוא בעלה אח"כ אעפ"י שהוא חי באיזה מקום יהא הקידושין בטלין מעיקרא כמו דאמרינן גבי מגרש בתנאי דאם לא באתי עד יום פלוני דהי' תנאי ב"ד שאם יגרש בתנאי דאם לא באתי ויארע אונס שיתבטלו הקידושין למפרע. או במגרש ומבטל הגט נמי הי' תנאי ב"ד כך אבל על אשה שתאמר מת בעלי ויבוא אח"כ בעלה לא הי' תנאי ב"ד כלל ונשארו הקידושין קיימין ומה שלא רצו לבטל הקידושין בכל גווני אף באשה שיבוא בעלה אח"כ הוא משום דא"כ לא תדייק כלל ותאמר מת בעלי אף שאינה יודעת שמת גם לא תדייק על דברי העד לכן החמירו עליה בסופה שיהא הוולד ראשון ואחרון ממזר אם יבוא בעלה וכל החומר שהטילו עלי' כדי שתדייק היטיב ולא תשקר ואז לא חיישינן שמא מ"מ הוא חי דהא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וא"ש הא דבגמרא קאמר מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה להפקיע הקידושין שזהו טעם על שהאמינוה והתירוה לינשא ולא חשו שכל אשה תשקר לומר כן וע"ז אמר שכיון שהחמירו עלי' בסופה לא תשקר לומר כן ועשו תקנה להפקיע הקידושין כשלא יבוא בעלה ולא רצו לסמוך על הך תקנה דהפקעת קידושין בלחוד ושלא להחמיר עלי' בסופה דא"כ תשקר ותאמר כן אף שידעה שלא מת לכן החמירו עלי' כשבא בעלה שע"ת זה לא הפקיעו הקידושין והפקיעו הקידושין כשלא בא בעלה והשתא א"ש הא דחייבת קרבן כשקלקלה דבאופן זה לא הפקיעו הקידושין וכן הא דקאמר דמשני הוולד ממזר מה"ת דבאשה שבא בעלה לא הפקיעו הקידושין כלל והוי' א"א גמורה: ובמה שבארנו שיטת רש"י ז"ל דהפקיעו חכמים הקידושין א"ש הא דתנן ביבמות (דף קי"ח) האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר"ט וכתבו התוס' מספקא לר"י אי דווקא בתרומה דרבנן אי נמי בתרומה דאורייתא דאוקמה אחזקה דדייקא ומינסבא ועל צרתה אין להאמינה דאוקמה בחזקת א"א מידי דהוי אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעביד איסורא ממ"נ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה עכ"ל ותמיהתם קיימת איך אפשר להתיר אחת להנשא והשני' תאכל בתרומה אף אם היא בת ישראל לכהן אבל לפמ"ש בדעת רש"י ז"ל א"ש דמה שמתירין אותה שאמרה מת בעלי להנשא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה אף אם בעלה חי א"כ אין כאן תרתי דסתרי דאפשר שהוא חי ומ"מ מותרת להנשא משום הפקעת קידושין והשני' תאכל בתרומה משום דלא מהני לה עדות חברתה ואמרינן שבעלה חי ותאכל בתרומה וקידושין שלה לא הפקיעו: ויתיישב בזה נמי מה שהקשו התוס' שם בהא דאמרינן אמשנה דאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת אותה שאמרה מת תנשא ואותה שאמרה לא מת לא תנשא ופרכינן טעמא דאמרה לא מת הא אשתקה תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה ומשני סד"א הא מיית והא דקאמרה לא מת לקלקולא דצרה קא מכוונה ותמות נפשי עם פלשתים דקאמרה והקשו התוס' היכי ס"ד למשרי' הא שווי' נפשה חד"א דקאמרה לא מת אבל לפמ"ש א"ש דה"א דלא שייך בזה שווייה אנפשה חד"א דהפקיעו רבנן לקידושין מינה אף אם לא מת קמ"ל דקידושין דידה לא הפקיעו וכיון דאמרה לא מת אסורה להנשא: מיהו אף שבארנו דעת רש"י ז"ל במ"ש דהפקיעו רבנן לקידושין מינה מ"מ נראה דזהו קאי רק אעד מפי עד דבזה לא מהני מן התורה רק מדרבנן אבל עדות ע"א שהעיד בב"ד סובר רש"י ז"ל דמהני מן התורה דהא רש"י ז"ל כתב ביבמות (דף פ"ח) דפריך התם לרב דקאמר בניסת ואח"כ באו עדים לא תצא מהא דתניא מנין לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ ה"ד אילימא דלא ניסת לאחד מעידי' ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו בניסת לאחד מעידי' וקאמרה ברי לי וקתני דפנו וכ' רש"י ז"ל ובע"א לא מצי לאוקמי דא"כ ל"ל קרא הא וודאי אין אחד במקום שנים עכ"ל משמע דקשה לרש"י ז"ל דנוקמי דניסת בע"א ובאו אח"כ ב' עדים ואמרו שהי' חי וקשה הא אקרא דקדשתו קיימינן ומן התורה אין עד אחד נאמן וע"כ דרש"י ז"ל סובר דע"א נאמן מה"ת (ועי' לקמן בדברינו שיישבנו דברי רש"י ז"ל]: וראיתי להגאון נוב"י ז"ל שהאריך לבאר דעת הרמב"ם ז"ל דע"א נאמן מה"ת ומטעם מילתא דעביד לגלויי לא משקרי אינשי ובעד מפי עד הוי דרבנן דהא לא עביד לאגלויי שאם יבוא הבעל יאמר מאי הוה לי למיעבד ממה ששמעתי מפלוני העדתי: ולענ"ד ז"א דמדבריו משמע דעיקר מה שאנו קורין עדות אשה עביד לאגלויי הוא מחמת שהוא אומר שהבעל מת וכשהוא חי יכול להיות שיבוא ויתברר שקרו וז"א דהא (בדף צ"ד) גבי בעיא בע"א ביבמה דמיבעי' לי' אם טעמא דע"א משום דמילתא דעביד לגלויי לא משקרי או משום דדייקא ומינסבא פשיט מהא דתנן האשה שהלך בעלה ובנה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ באו ואמרו לה חילוף הדברים תצא והוולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כו' אלא לאו חד וטעמא דאתי בי תרי אכחשוה הא לאו הכי חד מהימן כו' ופשיט מזה דטעמא משום עביד לגלויי ולא משום דדייקא דהא לא דייקא משום דזמנין דרחמא לי' וא"כ קשה הא הכא עיקר הספק מי מת ראשון ודלמא באמת מתו שניהם רק שהבן מת אחר האב ואסורה להתייבם וזה אינו עתיד להתגלות ע"י שיבואו דהא מתו שניהם מי לא עסקינן נמי דאנן ידעינן בלאו הך חד סהדא שבעלה ובנה מתו אלא דלא ידעינן מי מת קודם והעד העיד שבנה מת קודם ומהימן מטעם עבידא לגלויי אע"ג דוודאי מתו שניהם ולא יבואו עוד לפנינו ואפ"ה מיקרי מילתא דעבידי לאגלויי א"ו דמה שמיקרי עביד לגלויי אין הטעם מחמת שיבוא הבעל חי אלא שדבר זה עתיד להתברר ויתגלה שקרו, וגם אם מתו שניהם אפשר לברר במקום שמתו מי מת קודם ע"י חקירה וגם זה, מיקרי עביד לאגלויי **(הג"ה והא לא קשה דהיכי קתני סתמא במתניתין ומי לא עסקינן שמתו שניהם בדרך ואין רואה מי מת ראשון דז"א דהא קתני מי שהלך בעלה ובנה למדה"י וקתני מדה"י דמשמע שעי"ז אין אנו יודעין מי מת ראשון א"כ ממילא אנו יודעין דלא מיירי שמתו בדרך באין רואה דאי מיירי במתו באין רואה לא הוי צריך למתני שהלכו למדה"י:)** א"כ לפי"ז עד מפי עד מיקרי נמי רוב פעמים עביד לאגלויי אם העד שמעיד מפיו הוא חי ויתברר שקרו ע"י שיכפור בו. אף שלכמה רבוותא אם העד הראשון כופר בו שלא אמר לו השני נאמן כדאיתא בש"ע