עונג יום טוב שסז

וזה דבר רחוק מאוד שנחוש שהשאיל בגדיו לאחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו של האיש שנהרג עד שנדמה לצורתו של בעל הבגדים זהו חששא רחוקה ולהכי א"ש הא דבסוגיא דבכורות מבואר דאף אם פדחת בלא חוטם הוי טב"ע גרוע מדרבנן אפ"ה לא מצטרף לסימן דגופו ודכליו דאיכא למימר דשם קאי הש"ס בהך לישנא דהא דקתני במתניתין אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו לא משום חשש שאלה אלא משום דסימן לא מהני וכדבעי למימר בתחלת הסוגיא ביבמות שם או כדמסיק לבסוף ואב"ע כליו בחיורי וסומקי וכמ"ש התוס' שם ביבמות וכיון דסימנין לא מהני לא מצטרף נמי לסימן גרוע אף שהסימן הוא רק גרוע מדרבנן כיון דכ"א בפ"ע לא מהני אינו מועיל נמי ההצטרפות אבל היכא דיש בכלי ס"מ או טב"ע דמהני מדאו' רק שאנו חוששין לשאלה בזה שפיר מהני ס"ג כדעת העבוה"ג משום דלא חיישינן שישתנה הפנים של השואל להיות נדמה כצורתו של משאיל וגם הר"מ ז"ל שהוכחנו מלשונו דהכרה דאחר ג"י לא מהני אע"פ שיש סימן בגופו ובכליו מיירי נמי אם היה רק סימן בינוני אבל אם יש ס"מ או טב"ע בכלי דאין כאן רק חשש שאלה מהני משום דלא שכיח שישתנה צורת השואל וידמה להמשאיל ואע"ג דהא דיש לו סימן בגופו לא מהני להצטרף לטב"ע גרוע דפדחת וחיישינן שנשתנה צורת הנהרג לאיש שיש לו ג"כ סימן כזה בגופו דאנשים בסימן כזה שכיחי לדידיה דסימנין דרבנן אבל משואל למשאיל לא חיישינן שישתנה צורתו ודמי יותר לנפילה דיחיד דלא חיישינן ובזה אפשר לקיים דברי תשובת העבוה"ג ז"ל והיה מיושב בזה גם מה שראיתי בדברי כבוד הרבנים הג' מהוראדנא שהביאו בשם תשובת רע"א ז"ל שהביא מתשובות הרא"ש והר"ן ז"ל בעובדא דידהו שהיה סימן בינוני בגוף והכרה דטב"ע לאחר ג"י ולא התירו ולדברינו א"ש דודאי ס"ב עם הכרה גרוע אין מצטרפין אבל סימן מובהק בכלי או טב"ע דכלי עם הכרה גרוע שפיר מצטרפין משום דהשתנות והשתוות הצורה משואל למשאיל לא חיישינן ואף שהראי' שהביא בעל עבודה"ג מהא"ז בפירושם במתניתין דמצאו בחפיסא ודלוסקמא משמע דמצטרפין ס"ב עם טב"ע גרוע כבר הוכחנו מסוגיא דבכורות ומדברי הר"מ ז"ל דא"א לומר כן מ"מ סימן מובהק דכלי עם הכרה גרוע עד אחר ג"י מהני דע"ז לא מצינו ראי' דלא מהני ומסברא נראה דמהני כמ"ש: והנה בנ"ד מה שמבואר בגב"ע שהשופט סיפר להראבינער דשם ששלחו מבערלין סימנים שנמצאו בגופו של ישראל גוריון ונמצאו גם בהאיש התפוס שאיבד עצמו לדעת זה א"א לצרף להכרה דאחר ג"י דהא לא נאמר בהגב"ע שהיה למראה עינים רק שהאשה אמרה שהיה הסימנים האלו בבעלה ישראל גוריון ומה שאמר השופט דבאדין להראבינער שהיה בו הסימנין שהיה בישראל גוריון כפי שנשלח מבערלין נמי לא מהני דנהי דמה שנשלח מבערלין מהשופט דשם יש לו דין ערכאות דמהימני דהא שלח לחקור עליו כנימוס השופטים וממקום המשפט אבל מה שסיפר השופט דבאדין לפני הראבינער אין לזה דין ערכאות דהוא רק ספירת דברים בעלמא וגם דין מסל"ת אין לזה דאינו מבואר בגב"ע שסיפר לו מעצמו ואולי השיב לו על תשובתו ואולי גם ידע ששואל אותו לענין התרת אשתו ואין לזה דין מסל"ת לכן א"א לצרף לזה גם לטב"ע גרוע דהכרה כלל: והנה מה שהכיר אבי האשה הטלית שלו, והנה הפוסקים כתבו דבטלית של מצוה לא חיישינן לשאלה מ"מ בנ"ד היה נראה דיש לחוש שמא גנוב הוא אצלו דהאיש שאיבד עצמו לדעת בבית האסורים לפי הנראה היה מוחזק לגנב ול"ד לאינש דעלמא דאחזוקי אינש בגנבא לא מחזקינן ומ"מ בעובדא דידן מצטרפין ההכרה דאחר ג"י לטב"ע דכלי וכמ"ש בשם העבוה"ג ולא חיישינן שמא האיש הזה גנב או שאל מישראל גוריון וכשמת נשתנה צורתו לצורת ישראל גוריון וכמ"ש גם יש למצוא היתר ע"פ האדרעסס שנתן התפוס להראבינער לשלוח מכתב לאמו אידלע לאנדא ואף שאין לחשוב להיתר מה שנודע שם אמו וכינויה כיון דהתפוס היה רע מעללים אפשר שהוא אינו ישראל גוריון רק שידע שישראל גוריון הוא בנה מהיותו עמו בחברת גנבים ורצה להוציא ממנה בצע כסף במרמה מ"מ מה שמכיר אבי האשה כתב ידו יש מזה ראיה שזהו ישראל גוריון שהרי התפוס מסר כת"י להראבינער ואביה הכיר כת"י ואף שלכאורה יש לדון בזה לדינא אם ראו לאחד שכתב מכתב ולא נודע מי הוא ומת אם יועיל מה שמכירין כת"י להעיד על אשתו דלכאורה אם לא חתם חתימתו רק שכתב בכ"י ואנו מכירין שהוא כת"י בעלה יש להסתפק אם יש לסמוך על הכתב ואף דמוציאין ממון ע"י קיום שמדמין חתימה לחתימה ואפילו היכא דהבע"ד טוען מזוייף אף לשיטת ר' אביגדור כהן שהביא הש"ך (בסימן מ"ו ס"ק ט') דהיכא דטעין מזוייף בעי קיום מה"ת ואפ"ה מפקינן ממונא ע"י קיום החתימה מ"מ הא הרמ"א (בסימן מ"ו סעיף ד') כתב דמקיימין חתימה מספר שכתב אבל לא מאגרת שכ' וכ' הסמ"ע הטעם דאין אדם מדקדק בכתיבת אגרת וכתבו משתנה לפי הקולמס והנחיצה והוא מהריב"ש (סי' קל"ו) בשם הירושלמי בפ"ב דכתובות ר' חונה אומר למדין מספר מוגה כגון אילין ספרי דאסי ובאילן איגרתא צריכא דהיינו אם מקיימין מאגרת צריכה עיונא אם מקיימין או לא וכן הביא הש"ך שם ראי' מש"ס דילן בכתובות (דף כ"א) דהוצרך לכתוב אחספא כי היכי דלא ליכתוב עליו אינש דלא מעלי מאי דבעי ולא אמרו שיכתוב אלפא ביתא ש"מ שאין מקיימין מכתב שאינו חתימה: מיהו נראה דוודאי אם ראובן בן יעקב חתם א"ע בעד ואנו באין לקיים חתימתו מתוך כתב שכ' בלי חתימה אז אמרינן דבכתבו לא דקדק אבל בחתימתו מדקדק ולהכי אם חתימתו שבאה לפנינו דומה ממש לכתבו של ראובן בן יעקב אין זה ראי' שזה חתימתו של ראובן דשמא בחתימתו מדקדק יותר וחתימתו באופן אחר ממה שחתום לפנינו בהשט"ח ואין זה קיום אבל אם רואים כתב ידו מתוך מכתב ומכירין שזה כתב ידו שפיר הוי הכרה דדוקא מחתימה לכתב נמצא שינוי אבל הכתב גופא שמכירין מהני שפיר והוי כמו סימן ואפשר דהוי אפילו סימן מובהק להעיד על אשתו דבעדות אשה נמי סמכינן אקיום כדאמרינן בירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל מצא כתוב וחתום בשטר מת איש פלוני משיאין את אשתו וסובר הרמב"ן ז"ל דהיינו במקויים גם יש סמך גדול להתיר מחמת המכתב שראה אביה שכתב לאחותו שלא תכתוב אליו עוד ע"ש ישראל גוריון רק ע"ש יעקב מארשינסקי מעתה היתר אשה זו נסמך על דעת ר"ת ז"ל דבכל גופו שלם מעידין אפילו אחר ג"י ופסק כן הטור ומהרי"ק (שורש קכא), שנית הצטרפות הכרת כליו כדברי הגאון בעל עבוה"ג, שלישית הכרת האדרעס והמכתב ששלח לאחותו, מכל הלין טעמי הנני נמנה עם כבוד הרבנים הגדולים דק"ק הוראדנא שקדמוני להתירה אחר שיתירו אותה המה בב"ד של ג' והש"י יצילנו משגיאות שלא נכשל בדבר הלכה: סימן קלא ומה שהקשה כבודו על דברי רש"י ז"ל בשבת (דף קמ"ה) דקאמר אין עד מפי עד כשר אלא בעדות אשה בלבד ופרש"י ז"ל דאקילו בה רבנן משום עגונה ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"כ, דא"כ אמאי קאמר ביבמות (דף פ"ט) והתנן הוולד ראשון ואחרון ממזר בשלמא משני ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וישראל מעליא ושרינן לי' בממזרת ע"כ ואם נימא כדברי רש"י ז"ל דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' היכי ניחא הא דהוולד משני ממזר הא כיון דנתבטלו הקידושין לא הוי ממזר, הנה קושיא זו אמורה בתשו' שבות יעקב.