עונג יום טוב שסו

במשאל"ס הוא דבר בפ"ע ולא מצרפין לה לגריעותא דע"א למיהוי איסור דאורייתא גם לכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן שם (בדף קכ"א) איבעיא להו ריב"ב לקולא פליג או לחומרא פליג ופשיט מההוא דטבע בכרמי ואסקוהו אבי הדיא ואנסבי ר"ד מנהרדעא לבתר תלת יומין וכו' אא"ב ריב"ב לקולא פליג אינהו דעביד כריב"ב אבל אם נימא דלחומרא פליג אינהו דעבדי כמאן ומאי קושיא כיון דהא דג"י הוי דרבנן אימא דלא החמירו במשאל"ס דהוי רק מדרבנן [כמדומה לי שראיתי קושיא זו בנוב"י] אבל לדברינו א"ש דפשיטא ליה להש"ס דהתם לא היה רק ע"א על הטביעה וחזר הך דג"י לאיסור דאורייתא מיהו אפ"ל דפשיטא ליה להש"ס דמיירי בלא שהו עד שתצא נפשו ולהכי פריך אינהו דעביד כמאן וכן תירצו הפוסקים מה שקשה לשיטת ר"ת ז"ל דכל גופו שלם מעידין אפי' אחר ג"י א"כ מאי פריך מהנהו עובדא דלמא מיירי שהיה כל גופו שלם ותירצו דקים ליה להש"ס דמיירי באין גופו שלם: והנה התוס' בשם ר"ת ז"ל כתבו דהיכא דאינו נחבל בפנים מעידין אפילו אחר ג"י וביארנו דבריו במק"א ורבים מהראשונים חלקו עליו וראיתי להגאון בעל עבודת הגרשוני (בסי' ע"ב) שכתב להתיר אחר ג"י בצירוף סימן הגוף או סימן כלי ומסתייע ליה מלשון המשנה דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפי' יש לו סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד ג"י קשה דהאי אפילו יש לו סימנין בגופו ובכליו הו"ל למיתני בסוף והכי הוי ליה למיתני אלא על פ"פ עם החוטם עד ג"י אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו א"ו דבאמת אם יש סימן בגופו או בכליו מעידין אפי' אחר ג"י ולהכי קתני בבא דסימנין קודם בבא דג"י והסכים לזה הגאון בעל נוב"י ז"ל וכתב שם עוד דאפי' לדעת מהרא"י (סימן רכ"ד) דשני סימנין בינונים לא מצטרפי ומוכיח זה מדברי הרמב"ם שכתב אם העיד על א' שמת כך וכך סימניו לא מהני דמשמע אפי' ב' סימנין לא מהני מ"מ טב"ע גרוע עם סימן שפיר מצטרפי ומביא ראיה מדברי הא"ז שמפרש מתניתין דגיטין מצאו בחפיסא ובדלוסקמא אם מכירו כשר דתרתי בעינן שידע ע"י סימנין שהכלי שלו גם שיכיר הגט בטב"ע ש"מ שכל אחד בפ"ע לא מהני וע"י צירוף מהני וכן פירש הרמב"ם ז"ל כמו שפירש הא"ז וא"כ כיון שמהרא"י הוכיח מדברי הרמב"ם דצירוף ב' סימנין לא מהני והר"מ פירש כהא"ז במתני' דמצאו בחו"ד ש"מ שיש לחלק בין הצטרפות ב' סימנים להצטרפות טב"ע גרוע עם סימן עכ"ד ועיי"ש שדימה טב"ע דאינש דעלמא שאינו צורבא מרבנן לטב"ע גרוע דלא חשדינן ליה למשקר דע"א נאמן באיסורין רק חיישינן שמא לא דקדק יפה להכי מצטרפין לזה סימן דכלי ונראה דמפרש מתניתין דמצאו בחו"ד שמצאו בעצמו ולהכי לא חשדינן ליה למשקר דנאמן כמו שליח דעלמא ואפ"ה מי שאינו צו"מ אינו נאמן מדרבנן בטב"ע שמא לא דקדק יפה וחולק על התוס' שכתבו (ביבמות ק"כ) ד"ה מצאו דבמצאו בעצמו אף ע"ה נאמן וכ"כ הר"ן בפ' כל הגט אמתניתין שם וסובר דגם במצאו בעצמו לא מהדרינן אלא לצו"מ אף שאין כן דעת כל הפוסקים מ"מ הא"ז סובר כן ובמק"א בארנו דעת הרמב"ם בזה על נכון: והנה הדקדוק במתניתין אפשר ליישב דתנא סידורא נקט ואתי ומעיקרא תני אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם שזה שייך להכירו גם בשעה שהוא בחיים דאם ראה אותו בחיים והכירו בפ"פ ולא זז משם עד שנהרג ונשאר מת אף אם לא ראוהו אחר מיתתו בפ"פ הא וודאי דמעיד עליו דכיון שראוהו בחיים ולא זז עד שמת וע"ז תני דבעינן שיכיר שהוא בעל אשה זאת בהכרה בפ"פ ולא מהני הכרה ע"י סימנים ומקדים האי בבא דהכרה שהיא בין בחיים ובין לאחר מיתה כמ"ש ואח"כ תני אופן העדאה על מיתתו איך הוא ומפרש אע"פ שראוהו צלוב והחיה אוכלת בו ומגויד לא מהני עד שתצא נפשו ואח"כ שנה דההכרה שלאחר מיתה אינו נמשך אלא עד ג' ימים וכיון דהתנא סידורא נקט ואתי בתחילה ההכרה שהיא גם מחיים ואח"כ אופן מיתתו שראה העד ואח"כ שנה עד מתי נמשך זמן ההכרה אין כאן קושיא למה לא קתני הא דאע"פ שיש סימנין בגופו לאחר בבא דג"י כיון דסידורא נקט ואתא (וכדאמר בשבת תנא סידורא דפת נקט ואתי) ועוד במאי דפסיקא ליה לבעל עבוה"ג דהכרה גרוע דאחר ג' ימים מצטרפים לסימן דכלי לדעת הסוברים דדין ג' ימים הוא רק מדרבנן כמבואר שם בתשובתו בארוכה לענ"ד מבואר בגמ' להיפך דהא בבכורות (דף מ"ו) פריך אהא דתנן יצא פדחתו הרי הוא כילוד מהא דתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן עיי"ש הרי להדיא דאע"ג דהכרה גרוע דפדחת בלא פ"פ הוי רק מדרבנן אפ"ה לא מצטרפין ליה לסימנין דגופו וכליו דהא האי אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וודאי דקאי ארישא דלא מהני פ"פ בלא חוטם אף שיש סימנים כמ"ש הר"מ (בפי"ג מה"ג) וגם בעל עבוה"ג וודאי דמפרש כן דזהו עיקר דקדוקו מדלא תני אעפ"י שיש סימנין אחר בבא דג"י ש"מ דאחר ג"י מהני סימנין ובפ"פ בלא חוטם לא מהני סימנין וא"כ קשה הא גם פ"פ בלא חוטם הוי מדרבנן ואמאי לא מצטרפין ליה לסימנין ואף דהתם בש"ס דבכורות משני שנוייא אחרינא דקאמר שם ואבע"א הכרת פנים לחוד ויכיר לחוד ולהך לישנא הא בפ"פ עם החוטם הוי דאו' א"כ אין לנו הוכחה דטב"ע שהוא גרוע מדרבנן אינו מצטרף עם סימן דגופו או כלים מ"מ לא מסתבר לומר דהני תרי לישני פליגי בהכי ועוד דכיון דבהך לישנא דבעי למימר מעיקרא דפ"פ עם החוטם הוי דרבנן מוכח דאין מצטרפין הכרה גרוע לסימן הרי מוכח דאין דקדוקו של העבוה"ג מוכרח דאי נימא דממתניתין מוכח דמצטרפין מדשנה בבא דג"י לבסוף הרי א"א לומר דפ"פ הוי מדרבנן דאי הוי מד"ר הא מצטרף לסימן דגופו וכליו כמו שמצטרף טב"ע גרוע דאחר ג"י לסימן דגופו וכליו ומדבעי למימר הכי הרי שתפסו דאין זה דקדוק וע"כ כמ"ש דתנא סידורא נקט ואתי וגם טב"ע דאחר ג"י אין מצטרף לסימן דגופו וכליו ועוד תמיהני דהא מדברי הר"מ ז"ל (בפי"ג מה"ג) מוכח להדיא להיפוך דלא מהני הכרה דאחר ג"י עם סימן דהא כתב שם וז"ל מצאו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופ"פ קיימת והכירוהו שהוא פלוני מעידין עליו ואם ניטל אחד מאלו אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין עליו שמא אחר הוא בד"א בתוך ג' ימים אחר הריגתו או מיתתו אבל אחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שפ"פ משתנה עכ"ל הרי שפירש להדיא דהך בבא דא"מ אלא עד ג"י קאי נמי אהך בבא דאע"פ שיש סימנים דהא אחר שכתב אע"פ שיש סימנים כתב בד"א שהוא בתוך ג' ימים: והיה אפ"ל אף שאין ראיית העבודת הג' מוכרחת כמו שבארנו מ"מ לענין דינא אמרינן דאף דסימנין לאו דאו' מ"מ באיסור דרבנן מהני וכיון דג"י הוי מדרבנן להכי מהני סימנין ובזה לא היה קשה עליו מסוגיא דבכורות דאפשר דסוגיא דבכורות קאי להך לישנא דסימנין דאו' ולהך לישנא מפרשינן ביבמות הא דקתני אע"פ שיש סימנין דמיירי בסימנין גרועין דלא מהדרינן אפילו באבידה להכי לא מהני אף עם הכרה דפ"פ בלא חוטם שהוא מדרבנן דסימן גרוע לאו כלום הוא אבל בס"ב אף אם סימנין דרבנן מ"מ כיון דאלים כחו לענין ממונא ומהדרינן אבידה בס"ב מהני לכל הפחות באיסור דרבנן דהיינו בהכרה שהיא גרוע מדרבנן. מ"מ הלא נפלנו במחלוקת הרשב"א והריטב"א ז"ל דלדעת הרשב"א הא דג"י הוי דאורייתא מיהו נראה דאפ"ל דוודאי שני ס"ב לא מצטרפי וכדמוכח מגופא דמתניתין דיבמות דקתני אע"פ שיש סימנין דמשמע אפילו ב' סימנין ומ"מ טב"ע גרוע עם ס"מ דכלי מהני דכיון דס"מ מהני מה"ת רק שיש לחוש לשאלה