עונג יום טוב שנו

הסימנין רק שהכירום בטב"ע שהם אותם שנטבעו והיינו דקאמר אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר שהכירו שאותן שהעלו הם אותן שנטבעו ואותן שנטבעו הלא ראו בהם הסימנין קודם הטביעה. ולהכי הוזכר בברייתא הטביעה דמשום הני תרתי שרינהו במה שראו בהם הסימנין קודם הטביעה והכירו אחר הטביעה לאלתר שהם אותם שנטבעו והיינו דקאמר אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר שהכירו שאותן שהעלו הם אותן שנטבעו והלא ראו בהם הסימנין קודם הטביעה אבל אם הי' מפרש שראו הסימנין לאחר הטביעה לא הי' צריך התנא להזכיר הטביעה כלל: ואלולי דברי הרמב"ן ז"ל הי' אפשר לאמר דסגי כאן אף בסימן בינוני אף דמספקא לן אי סימנין דאורייתא מ"מ הכא לפי המסקנא דמוקי לה בהעלום מן המים מיירי בענין שלא היינו צריכין כלל לעדות הנשים על הטביעה והיו הרבה עדים על הטביעה שהיו מכירין בעליהן של אלו והי' די רק שמשאל"ס אשתו אסורה והתיר עפ"י נשים שהכירום אחר ההעלאה והנשים אמרו שהכירו בטב"ע שהם אותן שנטבעו דחזינהו לאלתר. ומהימני הנשים מפני שהם לא באו להעיד על נשותיהן של אלו שאין יודעין אותן כלל רק שאמרו שראו בהן הסימנין הללו ובזה שוב מהני הסימנין שאינן מובהקים כיון דמשאל"ס הוי רק דרבנן ובדרבנן סמכינן אסימן בינוני: מיהו להרמב"ן ז"ל משמע לי' מלישנא דברייתא דעיקר ההיתר הי' ע"י הנשים ולא הוצרכו לעדות אחרים להכי מוקי לה בסימן מובהק והנה כ"ז לפי מה דדחי פשיטותא דבעיין ומוקי לה בסימנין אבל לדידן דאיפשט בעיין מסיק הרי"ף ז"ל דע"א במשאל"ס מהימן אי אמר אסקינהו קמן ולאלתר אשתמודעינהו דפלוני הוא וכדאסיקנא למעשה דשני ת"ח וכעובדא דאגישרא דשביסתא דהיינו דמהימן ע"א אף שנתכוין להעיד לפלוני אף דלא דייקא האשה רק דבעי חזינהו לאלתר שלא יהא נתפח בהכרתו אבל סימנין לא בעינן כלל ולהכי לא הזכיר הרי"ף כלל בפסק הלכה שלו סימנין רק הכרה בעלמא: ונתבאר היטב דברי הרי"ף ז"ל על נכון והנה לפי שיטת הרי"ף ז"ל בנ"ד כיון שאמר קברתיו נאמן ע"א דבעיין איפשט ובעינן רק חזינהו לאלתר לצאת מחשש נתפח ולשיטת בעה"מ ז"ל אף דסובר דבעייא לא איפשיט וע"א במלחמה לא מהימן מ"מ הא כתב דבקברתיו לא מבעי' לי' כלל דודאי ע"א מהימן ומפרש דבעיין הוא רק אם חיישינן שהעד אומר בדדמי אבל באומר קברתיו דלא שייך בדדמי ודאי דמהימן דלא חיישינן למשקר ואם ראוהו לאלתר שהוציאוהו מן המים והכירו אותו בטב"ע והעידו על קבורתו מהני ואם באנו לחוש לדברי ר"ח שכתב דאשה וע"א בנטבע לא מהימני אף הא לא תגרע חדא דהא התוס' והרא"ש כתבו דבכל גופו שלם מהני טב"ע ולא חיישינן לבדדמי והכא הוי כל גופו שלם וכ"כ הטור (בסימן י"ד) ועוד דהא הכא הכירו בטב"ע כל מלבושיו וא"כ דמי לקאמרי סימנין דקאמר בש"ס ורבו הפוסקים דלא חיישינן כלל לשאלה ועוד שהרמ"א כתב בסעיף ל"ב) בנטבע בבגדים והוציאוהו מן המים בבגדים אלו והכירו שאלו הם הבגדים שהנטבע הי' לבוש בשעת טביעתו לא חיישינן לשאלה ואף שיש לחלק ולאמר דהתם מיירי שהטביעה הי' בעדים דליכא חשש בדדמי בשני עדים לכל הפוסקים החולקים על הרי"ף רק שאסורה מטעם משאל"ס והוי רק אסור דרבנן להכי סמכינן אהך סברא דכיון שנטבע בבגדים אלו לא חיישינן שיצא מן המים ופשטן והשאילן לאחר אבל היכא דחיישינן לבדדמי על עיקר הטביעה לדעת הרז"ה ור"ח ז"ל דהוי חשש דאורייתא לא מהני הך סברא וחיישינן לשאלה דז"א דגם הך חששא הוי רק מדרבנן דהא הר"מ ז"ל פסק בע"א במשאל"ס אף לא אמר קברתיו אם נשאת לא תצא א"כ ש"מ דהוי רק איסור דרבנן וכן פסק בכל בעיא דלא איפשטא דאם נשאת לא תצא ולדעת הרז"ה הוי הך בעיא דלא איפשטא לכן לדעתי יש להתיר האשה הזאת כ"ז כתבתי לענ"ד: סימן קכו שאלה באשה שהי' קטטה בינה לבין בעלה באופן המבואר בש"ע (סימן י"ז סעי' מ"ח) דאינה נאמנת לומר מת בעלי ונמצא בעלה מת ולא הוכר גופו ופרצוף פניו רק שנמצא בו סימן מובהק ברגלו: והעדים שמצאוהו באו לב"ד והגידו שנמצא הרוג בסימן כזה והאשה אמרה שהי' בבעלה סימן כזה קודם שידעה שיש בהרוג זה הנמצא סימן כזה אם אפשר להתירה להנשא ע"י סימן זה: תשובה הנה בב"מ (דף כ"ז) אבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן למנ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין ולא איפשטא הך בעיא כמ"ש הרא"ש שם וכן דעת רוב ראשונים ז"ל מיהו התם בגמרא מבואר דסימנין מובהקים לכ"ע מהני מן התורה דקאמר שם דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי מר סבר שומא סימן מובהק ומר סבר לאו סימן מובהק אלמא דסימן מובהק מהני מן התורה וכן פסקינן בשו"ע (סימן י"ז סעיף כ"ד) דסימן מובהק ביותר כמו חסר ויתר או שינוי באחד מאבריו מעידין עליו וכ"כ הריטב"א בחידושיו בב"מ בהא דפריך מחמור בסימני אוכף ומשני בעדי אוכף דהוי מצי לשנויי בסימנין מובהקים דהוי כמו עדים: ולפ"ז לכאורה יש להתיר אשה זו דאף דבקטטה בינו לבינה אינה נאמנת לומר מת בעלי מ"מ הא קאמרה סימנין מובהקים וכדאמר ביבמות (דף קט"ו) גבי בעיא דע"א במלחמה אברייתא דמעשה בשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן עפ"י נשים ומוקי לה דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין ומהני אף אם נימא דע"א במלחמה לא מהימן וכמ"ש שם התוס' ד"ה וקאמרי דאי סימנין לאו דאורייתא מיירי בסימן מובהק: מיהו יש לעיין דנחזי אנן בטעמא דסימן בינוני לא מהני וסימן מובהק מהני הוי ע"כ משום דסימן בינוני רגיל להמצא באנשים וחיישינן דלמא איתרמי איש אחר בסימן כזה. אבל סימן מובהק אינו מצוי להמצא באדם אחר כ"א אחד מאלף ולא חיישינן דילמא הנהרג הנמצא הי' בו ג"כ סימן שהי' בבעל האשה וכ"ז לענין חשש דאתרמי ג"כ איש אחר בסימן כזה דלזה מהני סימן מובהק אבל אם באנו לחוש שמא משקרת ובבעלה לא הי' כלל סימן כזה רק ששמעה שהנהרג הנמצא יש בו סימן כזה אמרה שבבעלה הי' סימן כזה ואף שלפי הנראה לא ידעה שבנהרג הנמצא הי' סימן