עונג יום טוב שנה

הטביעה אומרת בדדמי והיינו כיון שידעה שהלך בספינה ושמעה שנטבע אמרה וודאי מת: ובזה א"ש שיטת הרי"ף ז"ל על נכון דכבר כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלשיטת הרי"ף בעיא דע"א במלחמה הוא על נאמנות העד דמספקא להש"ס דהיכא דהיא אמרה בדדמי וסברה מאומד לבה שמת אם העד נאמן כיון דהיא לא דייקא והכא במלחמה מבעי לן בין שהיתה בביתה וידעה שיש מלחמה בעולם בין שהלכה עמו והיתה ג"כ במלחמה ובאת ואמרה מת בעלה דהיא אמרה בדדמי דלא נטרא עד דחזיא משום דיראה לא מהני עדות העד דכל היכא דהיא לא דייקא גם העד לא מהימן אף דהעד לא אמר בדדמי שאומר קברתיו וע"ז פשיט משני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סמאי בספינה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים ומשמע שנשותיהן היו בביתן וע"ז קאמר הא נשים אפילו מאה כחד חשיבי והוי לי' דין ע"א ונשותיהן שהיו בביתן לא ראו הטביעה וגבי טביעה בארנו דמי שלא ראה אומר בדדמי א"כ היא שיודעת שהלך בספינה אומרת מאומד לבה שטבע ולא דייקא ואפ"ה מהימני הנשים המעידים על הטביעה אלמא דע"א מהימן אף דלא דייקא: והשתא מיושב מה שאמר והא מאה נשים כחד חשיבי דמשמע דאלו הוי כתרי הוה א"ש ולא הוי קשה לן הא דמים כמלחמה דמו ולדעת הרי"ף גם בתרי חיישינן לבדדמי דהא בדדמי לא שייך כלל באותן שראו הטביעה וכיון שהנשים ראו הטביעה לא אמרו בדדמי וקושית הש"ס הוא רק כיון דאשת הנטבע לא ראתה הטביעה אמרה בדדמי וכיון דהיא אמרה בדדמי אין העד מהימן משום דהיא לא דייקא וזה לא שייך אלא בע"א דבעינן למימר דהיכא דלא דייקא אין הע"א מהימן. אבל בתרי הא וודאי מהימן בלא דייקא דידה להכי הוצרך לאמר והא נשים אפילו מאה כחד דמיין: וע"ז כתב הרי"ף ז"ל דהכא לא איפשט בעיין אבל מההוא דדיגלת אפשיט דע"א מהימן אף שהיא יכולה לאמר בדדמי שלא ראתה הטביעה כלל אלמא ע"א מהימן בלא דיוקא דידה וע"א במלחמה מהימן מיהו דווקא כשאמר קברתיו בזה ע"א מהימן במלחמה דאי לאו הכי אפילו גבי תרי חיישינן לבדדמי וזה קאי אמלחמה דכבר בארנו דבמלחמה שייך בדדמי אף במי שהי' במלחמה ממש אף דגבי טביעה בארנו דבמי שהי' אצל הטביעה לא שייך בדדמי משום דהתם עומד ביבשה ואינו ירא להמתין לראות עדותו שפיר אבל גבי מלחמה דירא לעמוד שם ולהמתין אמרינן בדדמי אף במי שהי' במלחמה כדאמר בש"ס גבי אשה עצמה וכמ"ש התוס' ד"ה זימנין וכן גבי עד או עדים כיון דירא להמתין חיישינן לאומר בדדמי להכי בעינן קברתיו לצאת מחשש בדדמי דמהש"ס דמוכח דבב' עדים הוי מהימני בוודאי ולא הוי חיישינן לבדדמי היינו גבי טביעה דשם ליכא כלל בדדמי למי שרואה הטביעה להכי בב"ע דא"צ לנאמנות האשה מהימני ואפשר דהנשים שהעידו לא היו בספינה זו שטבעה אלא בספינה אחרת ולא היו יראים לראות היטב: אבל במלחמה שפיר כתב הרי"ף ז"ל דחיישינן לבדדמי דגבי מלחמה שייך בדדמי אף למי שראה ועומד במלחמה הלכך בעינן קברתיו דווקא אפילו בב' עדים ומיושב קושיתם זו שעל הרי"ף ז"ל והדר קאמר ותסברא דע"י הגדת העד מהטביעה התירו הנשים הא הוי משאל"ס ואסור אלא דקאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דהיינו בסימנין מובהקים כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו להדיא וז"ל כדאמרי סימנין כלומר סימן מובהק כדרך שנותנין באבידה והאי כדרך שנותנין באבידה דקאמר הרמב"ן ז"ל אין הכוונה על תכונת הסימן שיהא מובהק דהא באבידה לכ"ע מחזירין בסימן בינוני אי דאורייתא אי דרבנן אלא אסוף דבריו קאי שכתב שם דמיירי שהעדים לא היו מכירין כלל בהם ולא ידעו מי הם הנטבעים ומי המה נשותיהם רק שבאו להעיד שאנשים שהיו בהם סימנין כאלו נטבעו ונתעלו מן המים וכיון דלא באו להעיד על הנשים האלו להתירן וודאי דמהימני בלא דיוקא דידה [וכתב שם עוד או שאמרו סימנין שיש להם במקום המוצנע והיינו דבזה יכולין להתיר אף אם היו מכירין את הנטבעים ובאים להעיד על נשותיהן מ"מ לא חיישינן דילמא משקרי כיון שאמרו סימנין שיש להם במקום מוצנע ובעליהן של אלו היו להם אלו הסימנין במקום המוצנע ומנין ידעו העדים סימנין שבמקום מוצנע אם לא שראו בהם אחר מיתתם כדי להעיד עליהם דבלא"ה אין דרך נשים לידע סימנין מוצנעין שבאנשים ובזה מהימני אף שבאים להעיד] והיינו הא דקאמר הרמב"ן ז"ל דקאמרי סימנין כדרך שמחזירין באבידה משום דבאבידה חיישינן למי שאומר שהוא אבד שמא משקר ובעינן שיאמר הסימן קודם שידע שבמציאה זו יש סימן כזה דאז אמרינן דמנא ידע אם לא שהוא אבדו אבל אם ידע קודם שהגיד הסימן שיש באבידה זו האי סימנא לא מהני מידי אבל גבי עדות אשה בעצמה או בע"א דיש לו נאמנות ולא חשדינן לי' למשקר מהני אף אם יודע העד שבעל האשה יש בו האי סימנא ואומר שראה שאדם שיש בו האי סימן מת נמי מהני כיון שלא חשדינן לי' למשקר אבל הכא גבי טביעה מיירי שאומר הסימן כדרך שאומרים באבידה דהא הכא נמי חשדינן להעד למשקר מחמת דהאשה אומרת בדדמי וליכא דיוקא דידה להכי קאמר דמיירי שהעד אומר הסימן כדרך שאומרים באבידה דהיינו שאומר באופן שמועיל אף היכא דחשוד למשקר כגון שאינו יודע כלל שבעל האשה הזאת הי' לו סימן כזה רק שאומר שראה אחד שנטבע והעלוהו מן המים והי' בו סימן כזה והכל מיירי בסימן מובהק שלא נוכל לחוש דילמא אתרמי סימן כזה באדם אחר ותרי מילי קאמר הרמב"ן ז"ל דקאמרי סימן מובהק משום דבעיין דסימנין דאורייתא וסגי בסימן בינוני לא איפשט וגם שאומרים כדרך שאומרים באבידה דהיינו שאין להם נאמנות כמו באבידה וצריכין להעיד עדותן באופן שאינם באים להתיר האשה הזאת כי היכי דלא נחשדינהו למשקרי דנשים מאה כע"א דמיין ולא מהני היכא דהיא לא דייקא: והנה בדברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו לא מוזכר כלל הא דגרסינן אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר דכיון דמיירי בסימן מובהק א"כ וודאי דא"ש מה שהתירו ע"י הנשים כיון שלא נתכוונו כלל להעיד ואמרו סימן מובהק אבל גירסת רש"י ותוס' וכל הראשונים הוא דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין וכן בנוסח דברי הרי"ף ז"ל שלפנינו איתא ג"כ הנך תרתי אסקינהו וחזינהו לאלתר וגם קאמרי סימנין. ונ"ל דגם זה נכון לפמ"ש הרמב"ן דהא דקאמר וקאמרי סימנין היינו כדרך שמחזירין באבידה ולא באין להתיר אשה זו כלל והשתא מפרש הש"ס להך ברייתא דהכא לא מיירי שהסימנין ראו בהנטבעים לאחר שהעלום מן המים אלא דלאחר שהעלום מן המים לא ראו בהם הסימנין רק שהכירו אותם בטב"ע שהם אותם שנטבעו וקודם הטביעה ראו בהם הסימנים ולהכי בעינן הני תרתי שהסימנים ראו בהם קודם הטביעה מיהו לא סגי בזה דמאי מהני שהי' בהם הני סימנין הא הוי משאל"ס ולכך בעי שאחר שהעלום מן המים הכירו בהם שהם אותן שנטבעו ואז ראו אותם כשהם מוטלים מתים לאלתר שלא הי' שהות לתפוח עדיין והכירו שהם אותם שנטבעו עם הסימנין ובהני תרתי התירן רבי והא דלא מפרש שראו הסימנין אחר שהעלום מן המים ולא הי' צריך לומר שראו אותם לאלתר דבסימנין לא שייך חששא דנפח הוא משום דלשון הברייתא דקתני מעשה בשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סמאי בספינה וטבעה והתיר רבי נשותיהן עפ"י נשים משמע דע"י הטביעה הותרו ואם ראו הסימנים לאחר שהעלום מן המים אין אנו צריכים להזכיר הטביעה כלל להכי מפרש שהסימנים ראו קודם הטביעה ונטבעו ואחר שהעלום מן המים הכירו אותם בטב"ע שהם אותם שראו בעת הטביעה ועכשיו אחר שהעלום לא ראו בהם הסימנין דלא הוי אדעתייהו לראות