עונג יום טוב שנג

צו"מ אבל משום תרתי ליכא למימר דהא איהו צורבא מרבנן הוי ובטב"ע לחוד מהדרינן ואה"נ דבאינש דלאו צו"מ מהדרינן בתרתי דמהני סימנא לדון באבידה ואחר שהגט בידו מהני טב"ע אף למאן דלא הוי צו"מ כמ"ש הר"מ ז"ל: ובזה א"ש מה שיש לתמוה טובא בהך מילתא דצו"מ מהימן טפי מאינש אחרינא הא לענין איסורין צו"מ שוה לכל אדם וגם רבב"ח דאייתי גיטא בפ"ק דגיטין (דף ה') הוצרך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דבזה כל שליח נאמן משום דמעיקרא מידק דייק ומשום עגונה אקילו בה רבנן אף בשליח דעלמא שאינו צו"מ הא אם לא אמר בפ"נ רק שאמר שהוא שליח הגט או ידעתי לא מהני אף בצו"מ ומדוע בגט שאבד מהימן צו"מ ואחרי כותבי מצאתי גם להגאון בעל בית מאיר שעמד בזה באהע"ז (סימן קל"ב) גם הר"מ ז"ל לא הזכיר כלל הך דינא דצו"מ מהימן בטב"ע גבי גט אבל לפי מה שכתבנו א"ש דהר"מ סובר דבאמת ליכא שום מעלה לצו"מ יותר משאר אדם לענין איסור רק כיון דלענין אבידה מהדרינן לצו"מ (ושם הוא בכלל דרשהו אם רמאי הוא דצו"מ ידעינן דלאו רמאי הוא בלא סימנין] להכי כיון שצריכין להחזיר לו מחמת דין אבידה (ומיירי שיש בו שו"פ) ממילא הוי הגט ביד השליח ונאמן עליו אבל אינש בעלמא דלא מהדרינן לי' מדין אבידה אינו נאמן בשמצאו אחר כיון שאינו בידו ולהכי מספקא לי' להש"ס אי משום סימנא וסימנין דאורייתא ומהדרינן לכל אדם ומהני גם לענין איסור כיון דסימנין דאורייתא או משום טב"ע ולא מהדרינן אלא לצו"מ שצריכין להחזיר מטעם אבידה ואח"כ מהני הכרתו ולהכי לא הביא הר"מ דין דלצו"מ מהדרינן בטב"ע ואינש אחרינא לא מהדרינן דכיון דעיקר החזרה הוא מדין השבת אבידה והא דמהני לענין גיטא הוא ממילא וכבר השמיענו הר"מ ז"ל הך דינא בהלכות גזילה ואבידה דלצו"מ מחזירין ע"י טב"ע ולא שנה לנו כאן אלא דין השנוי במשנה דבסימן בינוני בכלי וטב"ע בגט מהדרינן לכל אדם אף למי שאינו צו"מ אף במצאו אחר וכמו שבארנו: ונ"ל דזה כוונת הרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין אמשנה דמצא בחו"ד וז"ל הא דתנן מצאו בחו"ד אם מכירו כשר ה"ה למכירו בגט עצמו בט"ע דכשר דהא איהו ידע בנפשי' וטב"ע עדיפא אפילו בע"ה טפי מסימנא אלא אורחא דמלתא קתני דלא שכיח טביעותא בגט וקמ"ל דפירות בכלי מהדרינן וסמכינן אסימנא דכלי (היינו טב"ע) והא דאמר רבב"ח ולא ידענא אי משום סימנא אהדרוה נהלי' אי משום טב"ע וש"מ דמהדרינן בי' אבידתא ודווקא לצו"מ דלא משקר בדיבורי' אבל אינש בעלמא לא מהדרינן בי' אבידה דלמא משקר אבל גיטא מה לי צו"מ מה לי שאר אנשי עכ"ל ודבריו ז"ל אין להם ביאור דהא רבב"ח נמי לענין גט קאי ומחלק בין צו"מ לע"ה ומאי מחלק בין אבידה לגט ולפמ"ש זה כוונתו ז"ל שבא לפרש מתניתין שמחזירין הגט בטב"ע דכלי ומיירי שמצאו בעצמו להכי נאמן אפילו לאו צורבא מרבנן ואע"ג דאמרינן דדוקא לצורבא מרבנן מחזירין ע"ז תירץ דגבי רבב"ח החזירו מטעם אבידה ואח"כ מהימן גם לענין גט להכי מחלקינן בין צו"מ לע"ה דלענין אבידה הדין כן כמ"ש אבל הכא במתניתן שמיירי במצאו בעצמו אם הי' לו טב"ע הי' נאמן גם ע"ה כיון שיש לו מגו גם ע"ה מהימן והתם גבי רבב"ח הא מצאו אחר ואין לו נאמנות ואין החזרה רק מטעם אבידה מדין ממון ואח"ז מיהא מהימן ממילא ובאבידה מחלקינן בין ת"ח לע"ה אבל במתניתין שמצאו בעצמו ומכירו בטב"ע אפילו ע"ה נאמן במגו וזה ברור: אלא שקשה על דברינו אלה מהא דאמרינן בב"מ (דף כ"ח) הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה ע"ש בגמרא ופסק כן הרמב"ם ז"ל דבעינן סי"מ דנקב יש בו בצא"פ אבל ס"ב לא מהני ואמאי נימא כיון שצריך להחזיר לה הגט מדין אבידה דסימן הבעל לא מהני מידי והוי אח"כ הגט בידה ונאמנת לומר שנתגרשה כמו כל אשה דנקיטא גט בידה וצ"ל דמיירי שהגט אין בו שו"פ דלית בי' דין אבידה ואפשר לומר עוד כיון דסד"ר ומהדרינן רק מטעם דניחא לי' לבעל אבידה כדאמר בש"ס ובשטרות דלא ניחא לי' ללוה לאהדורי למלוה כתב הרא"ש ז"ל דלמ"ד סד"ר צ"ל דחכמים ידעו טעמו של דבר ונ"ל דכוונתו דכאן דכיון דעביד רבנן תקנתא באבידה לא פלוג רבנן בכל עניני אבידה אפי' בשטרות וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו על ב"מ וזהו דווקא בשטרי ממון אבל בגט אשה שעיקרו אינו לממון רק להתגרש לא מהדרינן בסי' בינוני כיון דאין הבעל מודה דהא אמר שממנו נפל ולא ניחא לי' לאהדורי לא עביד תקנתא כיון דלא ניחא לי' ודווקא במתניתין דמביא גט ואבד ממנו דאין הבעל כאן ולא ידעינן דלא ניחא לי' בזה מהדרינן לכללא דלענין לצור עפ"י צלוחיתו בעינן למיהדר בסימן בינוני ולהכי בנמצא בחפיסה ודלוסקמא מהני אח"כ הטב"ע בגט כמ"ש בדעת הר"מ ז"ל אבל בש"ס (בדף כ"ח) שהבעל אומר ממנו נפל ולא ניחא לבעל דלהדרי' לדידה לא עביד רבנן תקנתא בגט ולהכי כתב הר"מ ז"ל דבעינן נקב בצד אות פלוני: והא דאמרינן (בדף י"ח) גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ומשנינן כגון דקאמר נקב יש בצא"פ ולא מהני ס"ב אע"ג דבעינן למיהדר לה מטעם אבידה וגם הבעל אינו מעכב דהא מודה נראה לי דהר"מ לא יפרש כפי' התוס' שמודה שמכבר נתנו לה וממנה נפל דבזה הי' מועיל סי' בינוני דידה כיון שצריך להחזיר לה מדין אבידה רק דמיירי שמודה שרוצה ליתן לה עכשיו וממנו נפל ורוצה ליתן לה ולהכי בעינן סימן מובהק כי היכא דלא ניחוש ליוב"ש אחר והבעל והאשה גופא אינם יודעים אם זה הגט שלו ובאיסור לא מהני ס"ב להכי בעינן ס"מ אבל אם אומר שכבר נתן לה והיא אומרת ס"ב נמי מהני כיון שמודה שממנה נפל וניחא ליה לבעל להחזיר לה מדין אבידה וכשמחזירין לה מדין אבידה והיא יודעת שכבר נתגרשה בו היא נאמנת אחרי שהוחזר לה הגט: ועוד נ"ל דהדברים נכונים בלא"ה דאף שכתבנו דגבי השליח אם נאבד ממנו והוא נותן סימן בעינן להחזיר לו ע"י סימן מדין אבידה ואחר שהוא בידו אם מכיר אותו בטב"ע שהוא שלו נאמן זהו דווקא בשליח שאומר שמכיר הגט ששלו הוא ואחר שהוא בידו נאמן לומר שזה הגט שלו הוא שנאבד ממנו ומגרשה בו אבל אם האשה אומרת שנאבד ממנה אף אם נחזיר לה מדין אבידה לצור ע"פ צלוחיתה בסי' בינוני אפ"ה אינה נאמנת לומר אח"כ שנתגרשה וממנה נפל ואף שאחר החזרה הוא בידה מ"מ כיון שהיא אינה אומרת שמכרת אותו בטב"ע שזהו שנתגרשה בו ונאבד ממנה רק שאומרת ס"ב ובסימן לא מחזקינן לה שממנה נפל לענין איסור מאי אמרת הואיל והגט בידה נאמנת לומר שנתגרשה ז"א דהא אינה אומרת שבגט זה נתגרשה דהא אינה מכרת הגט (וסימן לא מהני לענין איסור) רק שאנו רוצים להאמין לה שנתגרשה בגט והיא גרושה ע"י גט זה או ע"י גט אחר הא לענין זה לא שייך לחזק נאמנותה מחמת שהגט בידה כיון דאינה אומרת שבגט זה דווקא נתגרשה ודווקא גבי שליח שנמסר בידו הגט מדין אבידה ואחר שהוא בידו מאמינין לו מה שאומר שמכיר הגט שזהו שאבד א"ש דכיון שהוא בידו נאמן לומר שהוא שלו אבל באשה שאינה מכרת הגט רק שאומרת ס"ב וס"ב לא מהני לענין איסור אף שמחזירין לה מדין אבידה אינו מועיל להחזיקה לגרושה אף שהגט בידה דהא אינה יודעת שזה הגט שנתגרשה בו רק שאומרת שנתגרשה בגט ומה שגט זה בידה אינה ראי' שנתגרשה בגט כלל דלענין איסור סימנין לאו דאורייתא ולהכי א"ש מה דמשני דבזמן שהבעל מודה דקאמרה נקב יש בצא"פ ולא סגי בס"ב ואין ה"נ אם היתה נותנת ס"ב ואומרת שהיא מכרת בטב"ע נמי מתירין אותה להנשא מה"ט דכיון שמחזירין לה