עונג יום טוב שנא

דאפילו אם מיירי בלא הוחזקו שני יוב"ש דהוי רק מדרבנן נמי לא בעינן למיהדר גיטא משום דסימנין דרבנן ולא עביד רבנן תקנתא אף באיסור דרבנן כמו במתניתין דפרצוף עם הסימנין דהוי רק איסור דרבנן דמה"ת סגי בפדחת לחוד ואפ"ה לא מהני סימן: ובזה מבואר דעת הר"מ ז"ל (דבפ"ג הלכה ח') כתב מצאו בחפיסה ודלוסקמא ויש לו טב"ע בארכו וברחבו של גט הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו ושם מיירי בשיירות מצויות ולא הוחזקו ובהלכה שאח"כ דמיירי בשיירות מצויות והוחזקו לא הזכיר כלל דין טב"ע רק נקב יש בצד אות פלוני ולפמ"ש א"ש דברי הרמב"ם ז"ל ובכונה לא הזכיר טב"ע גבי שיירות מצויות והוחזקו משום דסובר דלא מהני כלל דהא דמהני טב"ע בצורבא מרבנן אף במצאו אחר שאין לו מגו דלא אבדתי אע"ג דקיי"ל אין ע"א נאמן באיסורין באתחזק איסורא ובפרט בדבר שבערוה כדאמרינן בפ"ק דגיטין ולא מפלגינן בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא דגם רבב"ח דאייתי גיטא הוצרך לומר בפ"נ ובנ"ח כדאיתא בגיטין (ד' ה') דבלא"ה לא מהמנינן אע"ג דהוי צורבא מרבנן והכא גבי גט שנאבד מהימן צורבא מרבנן וע"כ הטעם הכא משום דכיון דאיכא עדים דנעשה שליח הגט ואבד ממנו ואין כאן חשש רק משום שני יוב"ש והוי רק חשש דרבנן והימנוהו רבנן לצו"מ וכ"ז הוא רק בלא הוחזק שני יוב"ש דהוי רק חששא דרבנן משום לעז כמ"ש התוס' אבל בהוחזק ושיירות מצויות דהוי חששא דאורייתא לא מהני טב"ע דצורבא מרבנן כלל דהדרינן לכללא דאין ע"א נאמן באיסורין ולהכי בדין שיירות מצויות והוחזק שכתב בהלכה שאח"כ לא הזכיר כלל דין טב"ע רק נקב יש בצד אות פלוני שמהני שהרי הוי סימן מובהק דבחששא דאורייתא לא מהני טב"ע רק בלא הוחזקו דהוי רק חששא דרבנן בזה מהני טב"ע: והשתא ניחא מש"פ הר"מ ז"ל כר"ז דבלא הוחזקו נמי חיישינן ולא פסק כרבה לקולא דבלא הוחזקו לא חיישינן דבדרבנן בעינן למיפסק לקולא ולדברינו אתי שפיר משום דסתמא דתלמודא סברי בעובדא דרבב"ח דמהני טב"ע וע"כ מיירי בלא הוחזקו דהוי רק חששא דרבנן דבחששא דאורייתא לא מהני טב"ע דאין ע"א נאמן באיסורין וע"כ דמיירי בלא הוחזקו א"כ חזינן דסתמא דגמרא סובר כרבי זירא דגם בלא הוחזקו חיישינן מדרבנן ומהני לזה טב"ע ומיירי שידעו שנאבד הגט מרבב"ח רק החשש הוא משני יוב"ש דאז הוי מדרבנן ומהני טב"ע בלא הוחזקו אבל אם לא הי' ידוע שנאבד ממנו הגט דאז בעינן עדות מדאורייתא לא מהני טב"ע: ובזה א"ש הא דפריך ר"ע לרבה בב"מ (דף כ') דפשיט לי' ממתניתין דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר היכי פשיט לי' איסורא מממונא וא"ל תרדא שטרי חו"מ תנן וקשה אטו ר"ע לא ידע סיפא דמתניתין דשטרי חליצה ומיאונין תנן דהוי נמי איסורא ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהוי מדרבנן דלא הוחזקו שני יוב"ש הוי סובר ר"ע דאיכא לאפלוגי בין איסור כרת ומיתה לאיסור לאו דבממונא ואיסור לאו כמו חליצה לא חיישינן בלא הוחזקו ובאיסור א"א חיישינן מדרבנן ורבה השיב לו תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן ורבה לטעמי' דסובר ביבמות (ד' קי"ט) ועיין יבמות (ד' פ"ב) דגרסינן רבה] מכדי איסור דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכדפרש"י ביבמות דפלוגתייהו היכא דאיכא חשש עצם האיסור ולא הרחקה בעלמא בזה סובר רבה דליכא לאפלוגי בין איסור כרת לאיסור לאו וכיון דבשטר חליצה מהדרינן ולא חיישינן לשני יוב"ש ה"ה באיסור א"א דמ"ש: ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' שם ביבמות דקאמר בחד לישנא אפלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן דכולי עלמא סימנין דאורייתא ובחד לישנא דכולי עלמא סימנין דרבנן ופריך להך לישנא דכולי עלמא דאורייתא אמאי אין מעידין אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו ואמאי לא פריך נמי להך לישנא דסימנין דרבנן מהאי דמצאו קשור בכיס וארנקי ואמאי כשר ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא אמתניתין קמקשה מברייתא דכיס וארנקי משום דאף אם נימא דברייתא מיירי בלא הוחזקו והוי דרבנן ולהכי מהני סימנין מ"מ תקשה ממתניתין דפדחת לחוד נמי הוי מדרבנן ואפ"ה אין מעידין אבל אברייתא דשומא לא קשה אף אם נימא דכו"ע סימנין דרבנן ופליגי בשומא סימן מובהק דאיכא למימר דאף דסימנין דרבנן ולא מהני במיתה אבל בגט מהני כיס וארנקי משום דהוי רק מדרבנן משום לעז: והנה הארכנו לבאר בדעת הר"מ ז"ל דבשיירות מצויות ולא הוחזק הוי רק איסור דרבנן אבל היכא דשיירות מצויות והוחזקו הוי חששא דאורייתא שמא מאחר נפל ולא אמרינן היינו הך דאבד היינו הך שנמצא וע"כ מטעם שכתבנו דכיון דאיכא למימר דהגט נדחף ברגלי העוברים שמה חיישינן שמא גט זה אחר הוא ול"ד לשדה שאבד בה קבר שהקבר הראשון בוודאי עדיין הוא בשדה זו ולפ"ז אין לנו מקום להקל בעובדא דידן אלא משום הכרת הבגדים שהכירו בטב"ע הקאפאטע והאקאפעלוש והנה דעת הב"י והיש"ש דלא מהני בבגדים אפילו סימן מובהק ועיין בתשובות נוב"י מה"ק (סי' ל"א) בשם הר"מ ברבי ז"ל שרוצה לומר דאף למ"ד דחיישינן לשאלה זהו דווקא בסימן אבל בטב"ע מודה דלא חיישינן לשאלה משום דטביעת עין הוי כעדות ברורה. וע"ש שדחה דבריו ז"ל דאין חילוק וגם בטב"ע חיישינן לשאלה: ויש לי להביא ראיה מדברי התוס' יבמות וב"מ שכתבו דלהכי לא מייתי הסוגיא דב"מ מהך ברייתא דמצאו קשור בכיס וארנקי דסימנין דאורייתא משום דאיכא למדחי דמיירי שמצאו בעצמו ומכירו בטב"ע עיי"ש ואפ"ה פריך שם הגמרא בב"מ דניחוש לשאלה גבי כיס וארנקי הרי דגם בטב"ע חיישינן לשאלה (ועיין במהרש"א שם): אולם הרבה מראשונים ז"ל פסקו דלא חיישינן לשאלה וסמכו על דברי התוס' ביבמות שכתבו דלמסקנא דמשני ואיבע"א כליו בחוורי וסומקי לא חיישינן כלל לשאלה וכ"כ הנמוק"י והסכים לזה הגר"א ז"ל בביאורו והכי משמע וודאי לישנא דהש"ס דקאמר כליו דחיישינן לשאלה ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן משמע וודאי דרק משום דוחק קושיא דמקשה אמ"ד סימנין דאורייתא ממתניתן אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו והוצרך לשנות גופו דארוך וגוץ דהיינו סימן גרוע ובכליו לא רצה לאוקמי בסימן גרוע דסתם כלי יש בה סימן מעליא והוצרך לומר דחיישינן לשאלה אבל לפי המסקנא דמשני דגם בכליו מיירי בסימן גרוע כגון בחוורי וסומקי אין צריך לומר כלל דלגבי כלים חיישינן לשאלה והב"ח בתשובה שדא בה נרגא דהא בסוגיא דב"מ קאמר מתחילה ואבע"א כליו בחוורי וסומקי ואח"כ פריך ממצא קשור בכיס וארנקי ניחוש לשאלה הרי דהך סברא דחיישינן לשאלה קאי גם למסקנא וע"כ דסברא פשוטה היא לחוש לשאלה: ולפמ"ש הרי"ף ז"ל ביבמות דפסק גבי יצחק ר"ג הוה אזיל מקורטבא לאספמי' ושכיב דפסקינן כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק וגבי גט פסק כר"ז דאפילו בלא הוחזקו חיישינן בשיימ"צ לתרי יוב"ש. וכ' הרא"ש בפ' כל הגט דטעמו של הרי"ף ז"ל דדוקא גבי גט פסק לחומרא משום דאפשר בגט