עונג יום טוב שנ
Oneg Yom Tov 350 · עונג יום טוב · free full Hebrew text
Open in the reader →ואזל לעלמא משום כיסופא ועוד מעשה דב' ת"ח דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה הא לאו הכי אמרינן הני אזיל לעלמא ואתו אחריני עכ"ל וע"ש שתמה על הר"מ ז"ל שכתב אם השליכוהו לים והשליכו מצודה דתנשא ומפרש דגם הר"מ מיירי שלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם הרי דבאדם דיש לחוש שאזיל לעלמא לא אמרינן היינו האי שאבד היינו האי שנמצא: והא דאמרינן בבכורות (דף כ"ה) בעלי מומין אוסרין בכל שהוא ור' יוסי אמר יבוקר ומוקי לה ר' יוחנן כשבדק ומצא קא מפלגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג דת"ק דאסר לכולהו סובר תיבדק כל השדה כולה הילכך כולהו צריכים ביקור ור"י דאמר יבקר סובר כרבי דאמר נמצא בתוכה קבר הנכנס לתוכה טהור דאמרינן האי שאבד היינו האי שנמצא להכי אמר יבקר היינו דסגי בהאי ביקור שמצא בעל מום אחד עיי"ש הרי דאמרינן היינו האי שאבד היינו האי שנמצא אפילו בדבר שאינו קבוע כמו קבר דהא בהמה בע"מ אפשר למיזל לעלמא: נראה לי דהתם מיירי שהיו הבהמות סגורין בדיר ואינן יכולין ליצא לחוץ ולהכי סובר ר"י דכיון שמצא אחד מהן בע"מ אמרינן היינו האי בעל מום שנאבד ולא חיישינן שמא בע"מ אחר הוא לבד הבע"מ שנאבד והכי משמע לישנא דהש"ס שם דקאמר ר' אסי מ"ט לא מוקי לה כרחב"א דמיירי בנתערב בע"מ ובדק ולא מצא ומשני אמר לך בשלמא גבי טומאה אימר בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה אלא הכא בעל מום להיכא אזיל עכ"ל הגמ' הרי דמיירי שאין הבהמות יכולין להלוך ולברוח מכאן וא"כ שפיר תלי לה ר"י בפלוגתא דרבי ורשב"ג דלרבי אמרינן האי שאבד היינו האי שנמצא אבל במידי דמצי למיזל לעלמא מודה רבי דלא אמרינן היינו האי שאבד היינו האי שנמצא וכן אין ללמוד מהא דכתבו התוס' בגיטין (דף כ"ד) דלרבה בהוחזק ואין שיירות מצויות מהדרינן גיטא ולא חיישינן שמא מאחר נפל אע"ג דידעינן שיש יוב"ש אחר דכבר כ' הרשב"א ז"ל הטעם שם משום דלנפילה דיחיד לא חיישינן וזה מקרי נפילה דיחיד עיי"ש וגם בזה חלקו הרא"ש והר"ן ז"ל ופסקו כר"ז דבהוחזקו לא מהדרינן אף באין השיירות מצויות מכ"ז מוכח דלא אמרינן הך סברא שכתב המבי"ט לומר באיש הנאבד היינו האי שנמצא היינו האי שנאבד ואין לומר דבאמת מדאורייתא שרי אף בשיירות מצויות והוחזקו משום דאמרינן היינו האי וכנ"ל וגבי גט מחמרינן משום לעז וכמ"ש התוס' בב"מ (דף כ') ד"ה איסורא דא"כ אמאי פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם לחומרא בהך פלוגתא דרבה ור"ז דאפילו בלא הוחזקו חיישינן כיון דהוי רק מדרבנן בעלמא א"ו דהוי איסור דאורייתא וכן פסקו לחומרא בפלוגתא דכל שלא שהה שם אדם או לא עבר שם אדם דבעינן לאלתר שלא עבר שם אדם הרי מוכח דהוי ספיקא דאורייתא ופסקינן לחומרא: ויש להביא ראי' למ"ש דבשיירות מצויות והוחזקו הוי איסור דאורייתא מדברי הרמב"ם ז"ל (בפרק שלישי מהלכות גירושין) שפסק בשיירות מצויות ולא הוחזק סגי בלא שהה שם אדם ובהוחזקו כתב דבעינן שלא עבר שם אדם ותמה עליו הראב"ד ז"ל דמ"ש עיי"ש וכן הרשב"א ז"ל הקשה כן ולפי הנ"ל א"ש שהר"מ ז"ל סובר דבשיירות מצויות והוחזק הוי חשש דאורייתא ופסקינן כהאי תנא דסובר שלא עבר שם אדם לחומרא אבל בלא הוחזק בזה שיטת הר"מ ז"ל כשיטת התוס' דהוי רק משום לעז בעלמא וכמ"ש התוס' בב"מ (דף כ') גבי הא דפריך היכא פשיט מר איסורא מממונא] ולהכי סגי בשלא שהה שם אדם דבזה פסקינן לקולא באיסור דרבנן אבל בשיירות מצויות והוחזק הוי דאורייתא ועוד דהא אמר (בדף כ"ז) בבעיא דסימנין דאורייתא או דרבנן למנ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים א"א דרבנן לא מהדרינן משום דמיירי בשיירות מצויות והוחזקו דאז הוי חששא דאורייתא ולא מהני סימנין דרבנן הרי מוכח מכ"ז דבשיירות מצויות והוחזקו לא אמרינן היינו שאבד וכו' אף מדאורייתא דלא כסברת המבי"ט ז"ל: ובמש"כ בדעת הרמז"ל דבשיירות מצויות והוחזקו הוי איסור דאורייתא ובלא הוחזקו הוי רק איסור דרבנן משום לעז בעלמא ומותר מה"ת יש לישב בזה הא דהקשו התוס' שם בב"מ דביבמות פריך אמשנה דאין מעידין אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו ורמינהו מצאו קשור בכיס וארנקי אפילו לזמן מרובה כשר ובב"מ לא מייתי הך ברייתא למפשט בעיין דסימנין דאורייתא ולפי מ"ש אפ"ל הא דלא פשיט מהא דמצאו קשור משום דלא מצי למיפשט בעיין מזה דאיכא למימר דמיירי בלא הוחזקו שני יוב"ש והוי רק משום לעז כמ"ש התוס' להכי כשר אפילו לזמן מרובה אבל הך בעיא מיירי היכא דהוי חששא דאורייתא כגון שיירות מצויות והוחזקו ובזה אפשר דלא מהדרינן משום דסימנין דרבנן אבל ביבמות פריך שפיר אמתניתין דשם קאי אמתניתין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו ועיין בר"מ (פ' י"ג מהלכות גירושין) דמפרש בהדיא דהך אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו קאי ארישא דאף שניכר בפרצוף ולא בחוטם ויש נמי סימן אין מעידין ובבכורות (דף מ"ו) אמר שם דמדאורייתא סגי בפדחת או פרצוף לחוד ורק בעדות אשה אחמירו בה רבנן. ואפ"ה לא מהני סימנין אלמא דאפילו היכא דהוי רק איסור דרבנן לא מהני סימנין ושפיר פריך ממצאו קשור בכיס וארנקי