עונג יום טוב שמח

שקרא אכתי הוי מצי לאוקמי שאמרה בפניו גרשתני ולא מהימנא משום שאמרה גם שלא בפניו כן מקודם ובזה הוי קטטה דהא אמרה בפניו ולא מהימנא ומחזיקינן לה למשקרת דהא לשמואל בשלא בפניו חשבינן לה למשקרת: מיהו אפשר לומר דאף שלא בפניו לשמואל חשיבה למשקרת גמורה וא"צ גט כלל מ"מ אם אמרה שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו לא חשיבה וודאי משקרת כיון שאמרה כן גם בפניו ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט וא"כ א"ש דלא מוקי בהכי דלא מקרי קטטה אלא אם גברה השנאה עד שאמרה שקר בוודאי וכן משמע קצת לשון הריב"ש (סימן קכ"ז) דאם אמרה שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו הוי ספיקא: ואחרי שבארנו מצד הסברא דבזה לא מיקרי קטטה נ"ל להביא ראיה ברורה לזה דשלא בפניו לא מקרי קטטה מהא דאמרינן בכתובות (דף ק"ז) האשה שבאה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה נוטלת כתובתה גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ופריך מינה לשמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א אמאי מתפרנסת ומשני כששמעו בו שמת והקשה רש"י ז"ל דא"כ תטול כתובתה ביחד ומשני רש"י ז"ל דעצה טובה הוא לגבי דידה שמא יבוא בעלה לא תפסיד המזונות עיי"ש ובש"מ ביאר דברי רש"י ז"ל יותר והתם לא מיירי בשמעו בו שמת בב' עדים דאי שמעו בו שמת בב' עדים א"כ לא שייך לומר שמא יבוא בעלה דלא חשדינן עדים גמורים למשקרים (ועיין בתוס' שם ד"ה ששמעו א"ו ששמעו בו שמת ע"י קול דאתחזק בבי דינא כמו עד מפי עד. וכ"כ המהרש"א ז"ל שם בהדיא דלרש"י ז"ל ההכרח לפרש ששמעו שמת היינו בקול והיינו קול דמהני בנשואין דהא נוטלת מזונות שיעור כתובתה אע"ג דאין פוסקין מזונות לא"א לשמואל רק משום ששמעו בו שמת מחזקינן לה לאלמנה וא"כ קשה כיון שאמרה גרשני איך מהני אח"כ להשיאה עפ"י עדים מפי קול הא הוי קטטה ולא מהימנא דקול לא עדיף מע"א א"ו דשלא בפניו לא מיקרי קטטה ועיין בש"מ בביאור הסוגיא דשם מבואר שגם הריצב"א והר"י כולם נתקשו דתגבה הכתובה ביחד עיי"ש [ומדמהני לענין כתובה ומזונות כש"כ דמהני לענין נשואין דהא לב"ה אמרינן תנשא ולא תטול כתובה] ואף שהתוס' מפרשים שם בענין אחר ששמעו בו שמת בעדים ומיישבים קושיית רש"י בא"א שאמרה גרשני אחר הזמן שאמרו שמת כמ"ש המהרש"א בדבריהם שם מ"מ למדנו משיטת רש"י ז"ל ושארי הראשונים דאזלי בשיטתו בפירוש הסוגיא דשלא בפניו לא מיקרי קטטה ולא מצינו חולק דמוכח בהדיא דזה לא מקרי קטטה דאי מקרי קטטה א"כ בעינן עדים דכל דליכא עדים גמורים לא מהני כ"א מטעם דייקא ובקטטה ליכא דייקא ועוד יש להקל מטעם אחר דכבר הוכחנו דכל היכא שלא הוחזקה משקרת לא מקרי קטטה דבעינן שתגבר השנאה עד ששיקרה לומר גרשני והא גופא שכתבנו דבשלא בפניו מקרי משקרת בוודאי לא מלתא פסיקתא הוא דכ"ז הוא לשמואל דסובר א"צ גט משני אבל ר"ה סובר דצריכה גט משני משום דרה"מ הוי אף שלא בפניו לחומרא וסובר כר' אושעיא דמתני לה ארישא ומהני דרה"מ שלא בפניו לענין דאם נישאת ואח"כ באו עדים דמדאורייתא הוי מהני אף לענין להנשא לעלמא שלא בפניו משום דכיון דאינה מעיזה בפניו אף שלא בפניו מירתתא לשקר דיראה שמא יבוא בעלה ומדרבנן הוא דאסור דחוששין למעיזה שלא בפניו להכי צריכה גט מאחר וגם אם נישאת ואח"כ באו עדים לא תצא כמו שביאר כ"ז הרשב"א ז"ל בחי' בפ' התקבל והרמב"ן [הביאו הב"י בסימן י"ז] כתב שיש לחוש לדר"ה ולפי זה לא פסיקא כולי האי דשלא בפניו מוחזקה למשקרת ולא הוי קטטה דדלמא קושטא קאמרה וגם שיש כאן קולא שהע"א אמר קברתיו ולדעת כמה פוסקים בע"א בקברתיו מהני אפילו בקטטה: מכל הלין טעמי נ"ל שיש להתיר האשה הזאת ובלבד אם נראה לב"ד שהעד המעיד הוא הולך בדרך ישר בדת ישראל ואין עליו שום ריעותא הנלענ"ד כתבתי: ובהאי עניינא ראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשובה (סימן קע"ג) שהקשה בהא דפריך הש"ס על הא דאמר רבא ראה ר"י דבריו של רמב"י בגירושין ולא ראה דבריו במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ופריך ומי חציפה כ"ה האמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דלפי"ז דסובר דאשה אין בדעתה שתוכל להכחיש את בעלה בפניו ולומר לו גרשתני א"כ אמאי האמינוה חכמים לומר מת בעלי משום חומר שהחמרת עלי' בסופה תהא נאמנת גם בגירושין דהא יראה לשקר שמא יבוא בעלה ולא תוכל להעיז בפניו לומר גרשתני ותודה לו ותצא מזה ומזה: ונ"ל דלק"מ דוודאי לא דמי מיתה לגירושין דבמיתה אף דסברה דודאי לא יבוא [וכמו שפירש"י ז"ל שם בכתובות באומרת ברי לי אלו הי' חי הי' בא] ופעמים שיש לה אומדנות אחרות שלא יבוא ומשקרת לומר שמת בזה שפיר סמכו חכמים דלא תעשה כן משום דאף שסברה שלא יבוא מ"מ אם יבואו עדים ויאמרו שראו אותו במקום שהוא והוא חי תצא מזה ומזה לכן יראה לומר שמת אף שבלבה שבוודאי לא יבוא אבל בגירושין שאם יבואו עדים שראו אותו עדיין אינה מוכחשת במה שאמרו שגירשה ואינה יראה רק שלא יבוא בעצמו ויאמר שלא גירשה ולא תוכל להעיז בפניו וזה לא חיישא דאולי לפי דעתה בוודאי לא יבוא בעלה לכן לא האמינוה בגירושין כדתנן כתובות (דף כ"ב) ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת לומר גרושה אני ואין לומר דא"כ בשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה נמי נימא דלהכי האמינוה במיתה בתרי ותרי מפני שיראה שיבואו עדים שהוא חי משא"כ בגירושין דאינה מתירא מעדים רק מביאתו בעצמו וע"ז סברה שבוודאי לא יבוא דז"א דבמיתה נמי אם יבואו עדים שהוא חי לא תצא דהא כבר יש עדים שמת וסוף סוף הוי תרי ותרי דתרי כמאה ודוקא אם בא בעלה והכל רואין שהוא בעלה אז תצא אבל אם באו אפילו מאה ואמרו שבעלה חי הוי רק תרי ותרי כמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ח) גבי הא דפריך אתא בעלה וקאי ואת אמרת לא תצא וכיון דאינה יראה מהעדאת עדים שבעלה חי לא עדיף מיתה מגירושין והגרע"א ז"ל הביא בשם הג' מוהר"ש בנו ז"ל שכ' דלהכי לא מהימנא בגירושין משום דאם נאמין לה ויבוא בעלה לא יהא חומר דתוכל להודות שלא נתגרשה והיא לא מהימנא אז לחזור מדיבורה כדאמרינן בקדושין פ"ק (דף י"ב) גבי יהודית דביתהו דר"ח דאמרה קיבל בך אביך קידושין דלאו כל כמינה דאסרת לך עלי וה"נ הרי בידה להודות שלא נתגרשה ותהא מותרת לבעלה השני וא"כ ליכא חומר ע"כ ולענ"ד ז"א דאף דאמרינן דלא מהימנא להפקיע עצמה מבעלה מ"מ הכא שעיקר ההיתר שהתרנו להנשא לשני הוא רק היכא דאיכא חומר בסופה אבל היכא דליכא חומר בסופה לא מהימנא א"כ מתחילה כשנשאת נשאת אדעתא דהכי שאם יבא בעלה ותודה שלא נתגרשה תהא נאמנת דאם לא אדעתא דהכי הרי אין אנו יכולין להתירה כלל להנשא לשני דהא בלא חומר לא אפשר להתירה להנשא ולהפקיע מבעלה הראשון וא"כ לא דמי כלל להא דדביתהו דר"ח דשם לא הו"ל לאסיק אדעתי' שתאמר שנתקדשה מקודם לאחר ונשתעבדה לי' להכי אינה נאמנת משא"כ הכא שבלא חומר א"א להתירה לשני כלל לא נשתעבדה כלל אדעתא דהכי ולפמש"כ א"צ לזה דבלא"ה יש חילוק בין מיתה לגירושין: סימן קכד שאלה בדבר העגונה שבא הגב"ע שהלך בעלה מאקירמאן ונהרג תוך איזה ימים ונמצא