עונג יום טוב שמז

גרשתני אם יבוא בעלה דכיון דלא אמרה כן עד השתא מהיכי תיתי תטעון אח"כ כן וגם שבוודאי לא תהיה נאמנת משא"כ באשה שאמרה כן שלא בפניו דסמכה אמה שתאמר כן בפניו כשיבוא בעלה וא"ל דתהא מוחזקת לשקרנית מחמת שאמרה מת ולא תהא נאמנת אף שתאמר אח"כ גרשתני דז"א דבמיתה לא שייך לומר דהוחזקה שקרנית דאולי אמרה בדדמי אלא שלענ"ד ראיית הרשב"א ז"ל צ"ע טובא שהוא ז"ל הביא ראי' מהא דאמר בכתובות (דף כ"ב) שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומפרש משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ופריך מי חציפא כולי האי והאמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אע"ג דשם התחילה לומר כן שלא בפניו. אלמא דאינה מעיזה בפניו אע"ג שהתחילה לומר כן שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו לא אמרינן דיכול להיות דמשקרא ומעיזה משום שאין רצונה לחזור מהשקר שאמרה מעיקרא זו היא ראייתו ז"ל וקשה טובא דנהי דנימא כדברי הרשב"א דנאמנת במה שאומרת בפניו אף שאמרה מתחילה שלא בפניו מ"מ מאי פריך ומי חציפא כולי האי הא כל אשה שאמרה שלא בפניו אמרינן דלא מהימנא משום דלא חיישא לביאת הבעל משום דסברה שתוכל להעיז ואפילו הוא במקום קרוב שבוודאי יבוא משום דסברה שתוכל להעיז ולהכחישו אע"ג דבאמת אינה יכולה להעיז וא"כ הא שפיר קאמר גירושין יכולה מכחישתו: ומצאתי בש"מ שהביא בשם הרשב"א ז"ל שהקשה באמת כן מאי פריך הא רה"מ איירי דווקא בפניו ומתרץ דמ"מ גם שלא בפניו הו"ל למימר שלא תצא ודמי ממש למש"כ התוס' בסוגיא דאם משנשאת באו עדים עיי"ש. עכ"פ לפי פירושו בש"מ אין ראי' מסוגיא זו לדין שהביא בתשובתו דאינה מעיזה בפניו אף שאמרה כן שלא בפניו דהתם דפריך ומי חציפא לא פריך אהא דאמר יכולה מכחישתו כ"א אעיקר דינא דתצא בגירושין פריך דליהני לה אמירה דשלא בפניו לענין שלא תצא אם נשאת: ועוד נראה דבלא"ה אין ראיה כלל דמאן לימא לן דמיירי שגם היא טוענת גרושה אני והתחילה לומר גרושה אני דלמא הסוגיא מיירי דהיא אינה יודעת מגירושין דידה ומשכחת לה בשליח קבלה שעשתה ושנים אומרים שקבל השליח הגט וב' אומרים לא קבל וכה"ג מוקמינן בירושלמי דתרומות במשנה דאשה שהיתה אוכלת בתרומה הובא בתוס' פר"ק דקדושין (דף י') וה"נ מיירי בכה"ג ואע"ג דהגמרא מוקי שם ברייתא דר"מ בר"י באומרת ברי לי הא האי ברי היינו אלו הי' חי היה בא וה"נ גבי גירושין מיירי שאמרה ברי לי שהגיע הגט ליד שלוחה ע"י אומדנא וקאמר גירושין יכולה מכחישתו ולא דייקא שפיר לידע אם העדים אומרים אמת ואם יבוא בעלה ויברר שהעדים אמרו שקר בעדי הזמה וכה"ג תאמר שהוא גירשה בעצמו ותכחישו אבל במיתה אינה יכולה מכחישתו: וכן פירש"י ז"ל בהדיא שכ' ולא דייקא מספק עיי"ש אלמא דמיירי שגם היא מסופקת וכיון שלא ידעה ולא אמרה עדיין גרושה אני וודאי דשפיר פריך ומי חציפא כולי האי דהא בפניו וודאי דאינה מעיזה וכאן לא התחילה לומר כלום שלא בפניו ואנו אומרים דלא דייקא מחמת שתאמר בפניו גרשתני [ואע"ג דבאותו ב"ד לא תוכל לטעון גרשתני מדלא טענה הכי שלא בפניו בשעת הכחשת העדים מ"מ כיון דבב"ד אחר תוכל לטעון כן לא מירתתא דלא שייך מירתתא ודייקה אלא גבי מיתה דמירתתא בכ"מ] וגם הריב"ש בתשובה (סימן קכ"ז) כתב דאפשר לומר כיון שהתחילה להעיז מעיזה בפניו ג"כ: שוב מצאתי להש"מ בכתובות (דף כ"ב) שכ' בהדיא בשם הרא"ש ז"ל דשלא בפניו מעיזה וכיון שהתחילה להעיז אם יבוא אחר זמן תעיז להעמיד דברי' וא"כ כיון שבארנו דאם התחילה לומר נתגרשתי שלא בפניו לא מהימנא אח"כ לומר גרשתני שפיר נאמנת לומר מת בעלי דשפיר דייקא ומנסבא שיראה שמא יבוא ותצא מבעלה ובטענת גרשתני נמי לא תהא נאמנת ולפ"ז קשה כמש"כ אמאי לא מוקי שמואל מתניתין באמרה שלא בפניו גרשני דשפיר דייקא דהא אם יבוא בעלה לא תהא נאמנת לומר שגירשה דכיון דהתחילה לומר גרשני שלא בפניו אינה נאמנת אח"כ אף בפניו ואם נימא דשלא בפניו כיון דלא הוחזקה משקרת לא שייך לקרותו קטטה דלא מקרי קטטה אלא אם גבר השנאה אצלה עד ששיקרה לומר גרשתני אבל שלא בפניו שאין אנו יודעין ששיקרה אין ראיה על השנאה ולא מקרי קטטה מ"מ קשה ג"כ דהא שמואל הוא דמוקי מתניתין הכי ושמואל בעצמו קאמר בגיטין (דף פ"ט) תצא והדבר צריך בדיקה דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא הוי קדושין א"צ גט משני כלל ופליגא דר"ה דאר"ה א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרה"מ. ואידך כי קאמר רה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא אלמא דבהאי פליגי שמואל ור"ה דשמואל סובר כיון דשלא בפניו מעיזה אם קבלה קדושין מאחר א"צ גט כלל ור"ה סובר דצריכה גט לחומרא וכיון דמחזקינן לה למשקרת עד שא"צ גט משני א"כ הרי הוי משקרת גמורה וכמו שמחזקינן לה למשקרת בבאו עדים והכחישוה ה"נ זה מיקרי משקרת דהרי הקילו בה שלא להצריכה גט מאחר ואיך נימא דאינה משקרת ומהתימא על מהרי"ק שלא הזכיר סברא זו דלשמואל לטעמי' מקרי שלא בפניו הוחזקה למשקרת ע"כ נראה מדלא מוקי בשלא בפניו דשלא בפניו לא מקרי קטטה דדוקא אם גבר השנאה עד שבפניו שקרה ואמרה גרשתני אז מקרי קטטה אבל שלא בפניו לא הוי ראי' כולי האי דסניא לי'. דהא וודאי אף דמוקמינן בבאו עדים והכחישוה אין הטעם משום דכיון דאמרה שקר חיישינן שמא תשקר עכשיו דא"כ לא הוי תלי תנא טעמא בקטטה אלא במשקרת לחוד א"ו עיקר הטעם דלא מהימנא משום הקטטה דסניא ליה אלא דאנן לא מחזקינן בקטטה ושנאה אלא אם גבר הקטטה עד שבפניו אמרה גרשתני בשקר אבל אם אפשר לומר שאמרה אמת אין כאן החזקת קטטה דדלמא אמת קאמרה וכן הרמז"ל שכ' שהרי הוחזקה שקרנית ורוצית להשמט ממנו עיקר כוונתו להשמט בטענת שקר וא"כ שלא בפניו נהי דלשמואל מחזקינן לה במשקרת מ"מ שלא בפניו לא הוי שנאה כולי האי ולא מיבעיא למ"ד דטעמא דקטטה משום דבדדמי דוודאי כ"ז שלא הוחזקה בשנאה לא מיקרי קטטה אלא אפילו למ"ד דהטעם משום דמשקרת נמי אין הטעם הואיל ושקרה בגירושין תשקר גם במיתה אלא הואיל ושקרה הוא הוכחה וראיה על הקטטה וחיישינן שמא תשקר גם עכשיו והא ראיה דהא בארגיל איהו בקטטה כתבו התוס' דלמ"ד דמשקרא מהימנא דמשום דלא גברה הקטטה והשנאה אצלה לא תשקר עכשיו ואע"ג ששיקרה בגירושין אמרינן דמהימנא והיינו ממה ששיקרה בגרושין אין ראי' שתשקר במיתה כמש"כ התוס' וכמ"ש גרושין יכולה מכחישתו ועל הקטטה אין ראי' כ"כ דבארגיל איהו קטטה לא סניא ליה כולי האי להכי מהימנא א"כ באמרה שלא בפניו גרשני דליכא הוכחה על השנאה אף שהוחזקה למשקרת לא איכפת לן ועדיף מארגיל איהו קטטה דבארגיל איהו קטטה למ"ד בדדמי יש קצת קטטה דאמרה בדדמי אבל בשלא בפניו לא אמרה בדדמי כלל להכי לא מוקי לה דקאמרה גרשני בשלא בפניו דבין להתוס' ובין להר"מ משום שקרנית לחוד לא הפסידה נאמנותה דלא דמי מיתה לגירושין רק משום השנאה חיישינן ובעינן שתגבר השנאה כ"כ עד שבפניו תאמר גרשתני דבאומרת שלא בפניו אפילו באו עדים והכחישוה נמי לא מקרי קטטה כל שלא אמרה בפניו לא מקרי קטטה והויא רק הוחזקה שקרנית לחוד ומשום שהוחזקה שקרנית בגירושין לא הוחזקה במיתה: אלא שלכאורה לדעת הריב"ש והרא"ש שאם אמרה שלא בפניו וחזרה ואמרה בפניו לא מהימנא דעבידי לאחזוקי